בתשובה למיץ פטל, 03/11/00 15:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, הייתי רוצה להפנותך לתגובתי לדובי קננגיסר לעיל. אין צורך לחזור על כל הדברים, אך על עיקרם אחזור בכל זאת: העובדה שהשלטון הסיני דפוק עדיין איננה מעניקה לגיטימציה לניצול ילדים. ניצול הוא ניצול הוא ניצול וכל נהני מקדונלדס למיניהם, מהמנכ"ל העולמי ועד לבעלי המניות, אשמים (אם כי בדרגות שונות, כמובן) בניצול מחפיר של קטינים למטרות בצע-כסף. הייתי רוצה לשמוע את עמדתך המפורשת בעניין זה. אשר לשאלת-התם שהצגת, תשובתי היא: מדוע לא? אם השוטר העולמי פתח במלחמה כוללת נגד סדאם בגלל פגיעה בריבונות כווית (או לפחות כך זה הוצג), ואם מדינות נאט"ו חרשו את אדמת ואת אזרחי יוגוסלוויה בפצצות מפצצות שונות בגין פגיעת מילושביץ' בזכויות האדם, כביכול, מדוע הילדים הסינים, ההודים, הטייואנים והאחרים יוצאים מקופחים? אבל מאחר וברור לשנינו כי מדינות המערב לא יהינו לתקוף את ענק הסיני כמו שתקפו את הגמד העיראקי, אפילו יבצע שואה של ממש במיעוט הטיבטי, לדוגמה (במקום המיני-שואה שהוא מבצע כיום) הייתי רוצה להציע הצעה אופרטיבית יותר: למה שארה"ב הנאורה והנהדרה, שלא מוכנה לשמוע אפילו על פגיעה בזכויות האדם, לא תחוקק חוק שיקבע שתאגיד רב-לאומי שמנצל ילדים איפה שלא יהיה על פני כדה"א - לא יוכל לפעול באמריקה ולשווק בה את מוצריו? מה עמדתך בנושא זה, מר פטל? ולעניין מקדונלדס, אם אתה דווקא מתעניין בחלוקת הרווחים הפנימית של התאגיד, אז ככה זה עובד: הנהלת הרשת העולמית שמושבה בארה"ב, מולדת זכויות האדם כאמור, מוכרת תמורת סכום נכבד את הזכיון להפעיל רשת מסעדות תחת שם המותג, לזכיין שונה בכל מדינה. אותו זכיין מחויב בעמידה בסטנדרטים, בדיווח ובתשלומים שונים רק להנהלה בארה"ב. פרט לכך, כל שקל, רופי, באהט או מה שלא יהיה - נכנס לכיסו הבלעדי והתפוח. בנסיבות אלה, אני מרשה לעצמי לעמוד על הכינויים שבחרתי ושנגדם התקוממת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי הראשון שהזכיר בדיון הזה את התופעה המגונה של עבודת-ילדים בכלכלות הלא-מפותחות. בהמשך, טענת כי התופעה הזו היא תולדה של "תרבות הצריכה" או, נאמר, של הכלכלה הקפיטליסטית המערבית. בהמשך העלית את שאלת האשמה או האחריות, והטלת חלקים ממנה על מקדונלד'ס ולקוחותיה, בין היתר. להערכתי, הסיכוי למיגור התופעה טמון בשינוי פנימי במדינות בהן היא מתקיימת. רוצה לומר, התופעה איננה תוצאה של "תרבות הצריכה". "תרבות הצריכה" היא הקליינט הנוכחי שלה, ותו לא. ביקוש לעבודת ילדים יהיה קיים גם בתוך סין, אם במקרה המערב יפסיק לצרוך מוצרים שיוצרו ע"י ילדים. אשר לשאלת-התם שהצגתי: הצגתי אותה כיוון שאחת הטענות העיקריות הנשמעות מכיוונם של מתנגדי-גלובליזציה ומתנגדי-תרבות-הצריכה היא כי המערב, באמצעות ארגונים כמו הבנק העולמי, מעמיד תנאים קשים במיוחד בפני מדינות עולם שלישי המקבלות סיוע מערבי. נשמעת הטענה כי יש בכך משום התערבות "קולוניאליסטית" בענייניהן הפנימי של המדינות ההן, ולפיכך חשבתי שאולי תתנגד גם להעמדת תנאים-לסיוע כגון הבטחת זכויות-אדם, תנאי-עבודה נאותים וזכויות-ילדים. לא כיוונתי בדברי לפעולה צבאית, בכל מקרה. לא בסין ולא בשום מקום אחר. לגבי החקיקה שהצעת - על פניו נראה לי שהייתי תומך בה, אם כי אני בספק אם היא היתה מביאה לשינוי משמעותי (ראה בראשית דבריי). לעניין מקדונלד'ס, אני עומד מאחורי מה שאמרתי ביחס לתאגיד האמריקני. אינני מכיר את הזכיינים הבינלאומיים אחד לאחד. חלקם, מן הסתם, הם חברות ציבוריות. לא יכולתי שלא להבחין שכינית אותי "מר פטל". אם לא נח לך להשתמש ב"אתה", אפשר פשוט "מיץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים עם הבחנתך לגבי הביקוש לעבודת ילדים גם ללא מקדונלדס ודומותיה והא ראיה, שניצול תעשייתי של ילדים במדינות כאלה לא התקיים לפני פלישת התאגידים האמריקניים. אולם נניח, לשם הויכוח, כי טענתך נכונה. אז מה? כמו שכבר כתבתי למר קננגיסר לעיל, גם שלטון רקוב אינו נותן הכשר הלכתי לניצול ילדים. עדיין אשמתה של מקדונלדס בעינה עומדת. מאחר ודובי התחמק מתשובה ישירה לשאלתי, אפנה אותה אליך: לו יכלת לתפוס חמישה ילדים ולהעבידם בפרך ובכך להרוויח מיליוני דולרים והיה מובטח לך שלא יינקטו נגדך צעדים - היית עושה את זה? ואם כן - היית יכול להתגדר במוסריותך? התשובה ברורה. לא רק ביחס אליך אלא גם ביחס למקדונלדס. לגבי שאלת-התם שלך: שים לב, מיץ, הטענות בדבר "התערבות קולוניאליסטית" נגד המדינות העשירות באות בדיוק מן הצד השני של המפה: קרן המטבע והבנק העולמי כופים על מדינות לקצץ בתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות ולהוזיל את עלות-העבודה (שם-קוד להעסקת קטינים ובגירים בשכר-רעב), אחרת לא יסייעו להן. ובאשר ליוזמת החקיקה שלי - אני שמח, באמת ובתמים, על הסכמתך העקרונית לה, המעידה על כנות וישירות מצדך בויכוח. אולם, האם אתה באמת סבור שמקדונלדס היתה מוכנה לוותר על פלח שוק אדיר כמו זה של ארה"ב או האיחוד האירופי רק כדי להמשיך לעסיק ילדים בשכר-רעב? לפי כל הגיון כלכלי (כמובן אין לייחס כל שיקול אחר לתאגיד הנתעב) מדובר בהתאבדות. יש מישהו, כולל מדינות ריבוניות, שיכול לוותר על השוק האמריקני? אני מסכים אתך שזה לא היה פותר בעיה עקרונית אלא רק מטפל בסימפטום, אולם כך או כך היו יוצאים דפוקי-השיטה למיניהם נשכרים. דיינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מדוע ה אי.אם.אף .צריך לתמוך באופן כה מסיבי במדינות אלו. טיעון הומניסטי - טובת הכלל דורשת שהחזק ידאג לקידום החלש למען ירווחו כולם טיעון בטחוני מדיני מדיני - קיים אינטרס לאומי או אזורי לדאוג לקדם את חלק העולם הנשרך כלכלית כדי למנוע היווצרות בעיות טיעון כלכלי - קידום החלשים יאפשר לחזקים לשווק בחזרה ליצרנים את אותם מוצרים במחיר גבוה יותר אבל - מדוע זקקוקות מדינות מסוימות לסיוע שכזה. רובן נחשלות מבחינה פוליטית( אין משמעות לטיעון הפרא האציל,) אם משטר טוטליטרי בצבע זה או אחר ,משטר שבטי ,ממשל מושחת ןתאב שררה וכסף ,אשר מדכא את היתפתחות העם והמדינה. המערב מנצל עובדות אלו הן מבחינה כלכלית והן מבחינת השקטת המצפון אך נטל הוצאת אותן מדינות מנחשלותן מוטל על השליטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אומר את זה בקול רם וצלול: עבודת-ילדים היא רע לא-הכרחי בעולם בשלהי המאה העשרים. אפשר לטעון שמקדונלד'ס אשמה בעושק ילדותם של יצרני-הצעצועים שלה. אפשר לפזר את האשמה הזו על פני כל בעלי המניות, זללני-הקציצות, שוטפי-הרצפות וסוכנויות הפרסום של מקדונלד'ס. אבל, מה לעשות, שאלת האשמה - אפילו שאלת האחריות - היא הפחות מעניינת, לעניות דעתי (אם יש כאן איזו חובת גילוי נאות, אז הנה: למרות שאינני ניזון מגוויות, אין לי ספק שפה ושם אני עושה עסקים עם תאגידים שנופלים תחת ההגדרה שלך "מרושעים", ולכן אני מקבל כמה שברי פרומילים של אשמה). מה שחשוב הוא איך ניתן להדביר את תופעת עבודת-הילדים. לעניין זה, החקיקה שאנו מדברים עליה איננה רעיון מופרך או אפילו חסר-סיכוי. ברור שאם נתעורר בוקר אחד ונגלה שחוק כזה נחקק, התוצאה לא תהיה היעלמותה של מקדונלד'ס, אלא כרסום בשולי-הרווח שלה, והמנעותה ממעורבות בהעסקת ילדים (אגב, גם היום היא עושה זאת בעקיפין, כדי לא ללכלך את הידיים). ברור ש-corporate America תפעל, כפי שהיא יודעת ומסוגלת, כדי לסכל, לעכב ולעקר חקיקה כזו, אבל אסור לאבד תקווה - אם חברות הטבק נוצחו (הגם שבאופן חלקי), אם תעשיית הרכב רוסנה - אפשר שזה יקרה שוב. ביום שזה יקרה, אני ושכמותי נקום בבוקר עם קצת פחות דם על הידיים. האם פחות ילדים סינים יקומו באותו יום וילכו לעבודה? אינני בטוח (וכאן אני חולק עליך). האם זה אומר - בחזרה לנושא הדיון - משהו בגנותו של אורח-החיים המערבי? אני חושב שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית נסגור את נושא הילדים - אני שמח מאוד שאתה מכיר בחשיבותה של חקיקה-מרסנת-תאגידים, גם אם זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוק החופשי, שאנשים רבים ממשיכים להעלותם על נס ולראות בהם אורים ותומים גם לאחר שנתברר לאיזה מצב קטסטרופלי הם דרדרו את עולמנו. ביום בו יחוקק חוק כמו זה שעליו דיברנו, וזה יקרה, על אפה ועל חמתה של corporate america, לא רק שנקום עם מעט פחות דם על הידיים, כלשונך, אלא בהחלט יקומו פחות ילדים סינים לעבודה. הכרסום ברווח השולי של מקדונלדס ושות' לא יהיה כרסום אלא נגיסה אדירה שנגיסותיו של עוגיפלצת ייראו כמצמוצי שפתיים עלובים לעומתה. כמובן שחולי-הכסף המטורפים היושבים בדירקטוריון מקדונלדס לא יוכלו לחיות ולו שעה אחת עם אפשרות כזו ומייד יתחילו להעסיק את אבותיהם ואמותיהם של הילדים הסינים, תמורת שכר-מינמום ראוי (זה יהיה סעיף ב' של החוק - גם ניצול מבוגרים ייאסר) ואז יוכלו הילדים האומללים לא רק לחיות ברווחה יתירה, אלא אולי אפילו, מי יודע, ללכת לבי"ס. אוטופיה? לא כי. בקרוב מאוד יתחילו להשתנות דברים בעולם. אגב, מיץ, אין צורך להמתין להליך פרלמנטרי - כבר היום ביכולתך להלבין מעט את ידיך - פשוט תסתובב לצד השני בכל פעם שאתה רעב ורואה מולך את ה-M הגדולה והמכוערת. לגבי ההשלכות על אורח החיים המערבי - איננו מסכימים. אבל לפני שנפצח בויכוח מחודש, אציע לך לבקר בלינק שהוזכר ע"י אחד המשתתפים בדיון, ושמכיל מידע רב בנוגע לשאלה זו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הילדים האלה לא רוצים להפסיק לקום לעבוד - הם צריכים את הכסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סברתי לתומי שאתה מחזיק במנהג המוזר של לקרוא את מלוא התגובה לפני שאתה מגיב עליה. כפי שהסברתי, חלקם של הילדים לא ייגרע - באותה שניה שיועבר החוק-עוקף-התאגידים שהצעתי, תפסיק מקדונלדס להעסיקם ותעבור להעסיק את הוריהם תמורת שכר-מינימום (ראה סעיף ב' לחוק). כך ירוויחו כל הצדדים: משק-ביתם של הילדים הסינים (והוריהם) ישופר בצורה ניכרת, כל תאבי-הצ'יזבורגר נטול-הערך-התזונתי יוכלו לקלקל את קיבתם מבלי להכתים את מצפונם ולמנהלי מקדונלדס יהיה צפוי גיהנום רותח בפחות שתיים-שלוש מעלות! אגב, נשמטה מתגובתי הקודמת לך במאמר זה שאלה חשובה: מהם הצדדים הכלכליים המפריעים לך להביע תמיכה בהצעת-החוק המדוברת? אולי ננסה ללבנם ולמצוא להם פתרון יחדיו, כדי שההצעה תעלה סוף-סוף על שולחן הקונגרס (שהרי אם אצליח לשכנע אותך בצדקת הצעת-החוק - אני סמוך ובטוח שאחרון הרפובליקנים יגמור עליה את ההלל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |