בתשובה לליאור חיימוביץ, 10/11/00 1:07
דוקא אהבתי את המתעניין... 11887
כששואלים ימני מה צריך לעשות, דעתו היא כי יש לפעול באופן צבאי מוגבר ולטפל בבעיה בעזרת גישה מיליטרסטית. ככשואלים שמאלני, יאמר הלה כי נכון שיש בעיה גדולה, אך בסופו של דבר נגיע לשולחן המסע ומתן.
זהו ההבדל הגורלי בין שמאל וימין כיום בארץ ישראל. שני הצדדים אמנם יודעים כי בסופו של דבר נגיע למשא ומתן, אך השאלה היא כיצד ומתי. למרבה הצער, שני הצדדים חסרי יכולת להסתכל לכל צדדיהם לפני "שהם חוצים את הכביש" האידיאולוגי של הם באשר למצב. אבל הימין מציע אבסורד בלתי פתור, כיוון שהוא טוען שאין פרטנר, ובאם נגיע לבסוף לשולחן המשא ומתן, כמו שנאמר על ידי הכל, עם בדיוק נשוחח? הרי אין לנו פרטנר. אזי הפתרון הנו הרג עד אשר יופיע פרטנר חדש, וזהו גם אם פתרון חביב אינו עומד בקנה מידה עם דעתי.

מהי מורשת רבין? לטעמי חלק גדול ממנה הנו הבסיס הרעיוני של אוסלו, הבסיס המציע דו קיום הכולל מפעלים משותפים, תשתיות משותפות והתקדמות בריכוך הזעם הפלשתינאי המוצדק לעתים רבות. אני מאמין כי זוהי הדרך הטובה ביותר בה אנו יכולים להתקיים. אין אנו יודעים האם רבין הקדים את זמנו ב10 15 שנה, כיוון שהתהליך נוטרל, פורק ונהרג יחד עמו.
אמנם איזשהו תהליך משונה לקח את תווי פניו ואת קולו, אך היה זה תהליך אחר, זר וערמומי.
אוסלו לא היה מושלם. הוא לא טיפל בבעיה החמורה של החינוך האנטי ציוני בבתי הספר הערביים, בספרי הטקסט המסיתים, בתעמולה הבלתי פוסקת המאשימה אותנו בהרס איטי אך יעיל של אל אקצה. אך הבסיס הרעיוני, שתי מדינות אחת ליד השנייה, חולקות תשתיות ומפעלים הייתה הנכונה. כעת מי יודע אם נוציא מתוך עצמנו את האומץ והיכולת לראות מעבר למהומות האחרונות. לא להעלים עין, אלא לקחת אותן בחשבון בהמשך התהליך.
גם לי כואב לראות שמהקזינו אותו ישראלים רבים פירנסו וקיימו משמש עמדת ירי על כוחותינו, גם לי כואב לגלות כי חייל נוסף נפטר מפצעיו לפני זמן קצר, אך אני מתנגד לקיצוניות לה נופלים אנשים רבים לאחר כל אירוע. ערפאת הנו אותו ערפאת אשר רצח בנו יחד עם אש"ף, אותו ערפאת אשר לחץ ידו של רבין על מדשאת הבית הלבן ואותו ערפאת אשר מתדלק את המהומות האחרונות. אותם דפוסי התנהגות ופעולה, אותה תעמולה קטלנית ואותו חיוך בראיונות עם העיתונות האמריקנית, חיוך תמים המסתיר את שימושו הציני בידלים קטנים למטרותיו הפוליטיות והמדיניות,
אך זהו גם הפרטנר שלנו לשלום. לא עושים שלום עם אנשים נחמדים ללא דם על ידיהם.
הפתרון? 11905
אולי חלק מן הפתרון הוא להראות לפלשתנאים שבמצב הדברים הקיים, אין להם קיום מבלי שיתוף פעולה עם ישראל. הלא אנו כמדינה שהרשות תלויה ברבות מתשתיותיה ובסיועה הכספי יכולים להראות לרשות את ''נחת זרוענו'' במובן הכלכלי עוד בטרם אנו פונים למהלך צבאי כלשהו. אם לוקחים את זה ברצינות, הלא אפשר לגרום להרס איטי של כל סוג שהוא של איכות חיים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) ברשות. ובמקביל, צריך לפעול להשוואת זכויותיהם של אזרחי מדינת ישראל הערבים, שמעבר לקביעה העקרונית שהם ראויים לכך כאזרחים, זה יכול לפתור למדינה הרבה בעיות פנימיות.
הפתרון? 11929
א. אם זה נכון, את חושבת שאת מבינה את זה, אבל ערפאת, שכבר נמצא בשטח בערך 50 שנה יותר ממך, לא מבין את זה?

ב. אולי זה לא נכון?
השוואה 11953
אתה משווה אותי לערפאת? מי צריך להיעלב, אני או הוא?
:-)
קטונתי...
הפתרון? 11931
פתרון מעניין, אך חסר הבחנה מסוימת באשר למצב. לא ניתן להפריד באופן כה חד צדדי בין שני האחים- תושבי הרשות ואזרחיה הערבים של ישראל. באם תזיקי לאלו, ייפגעו אלו ובאם תזיקי לאלו ייפגעו אלו. הם רואים עצמם כחלק אינטגרלי מאומה ערבית גדולה, וגם אם הם מוכנים ורוצים לחיות תחת שלטון ישראלי, הם אינם רוצים לראות אחיהם מעבר לגבול סובלים מתחת לידי בעל הבית שלהם.

ובכלל, עניין זכות השיבה לא ישתפר אלא יורע עקב פתרון שכזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים