בתשובה לאסף רזון, 17/11/00 19:38
רפול טוהר מכל אשמה? 12093
אסף נכבדי,

מדינת ישראל, (ולא רק מכוח חוק חקוק אלא גם מקפריזות שיפוטיות יצירתיות) כבר הלכה דרך ארוכה מאוד בכל הקשור לזכויות נאשמים בפלילים.

ישנם בארץ חוקים והלכות שיפוטיות שמעמידות את ישראל הרחק הרחק ממדינות נאורות, תאמין או לא תאמין.

כדוגמא אתן לך את ההלכה השיפוטית (השערורייתית) בה נחקר ששותק בחקירתו, תורם לחיזוק הראיות כנגדו. דבר זה לו יעלה על הדעת בארצות שלעיתים נראה למי שנראה לו שאנו דומים להן.

ש ע ר ו ר י ה!, בארה"ב התיקון החמישי הידוע מהסרטים מבטיח את זכות השתיקה, לא כך בישראל.

הנני יכול לתת לך עוד רשימה ארוכה של חוקים דרקוניים הנהוגים בישראל בעניין זכויות נאשמים בפלילים.

כעת הינך, ולצערי לא לבד, הולך עוד צעד נוסף, ברגיל, רק מי שהורשע בפסק דין חלוט (חלוט= ללא אפשרות לערער יותר על פסק הדין), הינו אדם המורשע בפלילים.

כעת לדידך וכפי שאמרתי, ברוח הרעה הנושבת היום בישראל, גם מי שזוכה מחמת הספק, כבר לא מספיק טוב, שלא לדבר על מי שהתיק נגדו נסגר בלא כתב אישום.

אסף, נא הבן כך, זו שערוריה. רק באם המדינה הוכיחה כי האדם אשם, וכך קבע בית המשפט, האדם אשם, ומוחזק כמורשע בפלילים. בכל מקרה אחר, אדם בישראל חייב, חייב, חייב, להחשב כחף מפשע לחלוטין.
רפול טוהר מכל אשמה? 12094
כפי הנראה לא הובנתי נכון.

קודם כל ,השאלה האם התיקון החמישי הוא הכרחי או לא היא שאלה מעניינת (האם חוסר בסעיף דומה אצלנו נובע מחוסרו גם במשפט הבריטי?), אך לא לעניינינו.

כותרת המאמר בסימן שאלה אינה ציניות אלא שאלה כפשוטה - כיוון שאינני זוכר העובדות המדוייקות. אם רפול זוכה מחוסר אשמה או חוסר ראיות אין בלבי עליו או על מערכת המשפט. (כמעט - ראה הערה בהמשך).

אבל אם התיק נסגר "מחוסר עניין לציבור" , יש בכך בעייה. עד כמה שידוע לי בד"כ הליך כזה נוגע לעבירה פעוטה (וגם אולי שקשה להוכיחה).
לדעתי עבירה זו אינה פעוטה כלל וכלל. כמובן שהחומרה שבשפיטה או העמדה לדין נובעת גם מתפיסת המערכת את חומרה העבירה. הדוגמה ההפוכה (ואולי גם יום אחד שימוש בחומר חסוי ייחשב כך) היא ההגדרה של עבירה כ"מכת מדינה" , סיבה מקובלת להחמרה בעונש.

ואגב, יש גורמים מסויימים המותחים ביקורת על זיכויים של אנשי ציבור ע"י בתי המשפט. כפי שקראתי, הטענה היא שאם אתה קורא פסק דין שבו בית-הדין מתחיל לנסות להבין את נפשו של הנאשם, ומתפלפל בשאלה האם היתה "כוונה פלילית" במעשים האלה, אות הוא שהנאשם הוא איש-ציבור ידוע , וכי אזרחים מן השורה לא נהנים מפריבילגיות כאלה ונשפטים לפי מעשיהם ולא לפי כוונותיהם. (זה מצטרף לביקורת נוספת על אפלייה בפועל - לא מפורשת אבל מסתמנת מהסטטיסטיקה - כלפי עניים, ערבים, וכו').
יתכן שגישה זו תשונה יום אחד ואז מקרים שבהם אנשי ציבור מזוכים היום יסתיימו דווקא בהרשעה.
אבל זו רק הערת אגב ולא רלבנטית למה שאמרתי. ושוב , אשמח אם מישהו יביא לנו עובדות מוצקות כדי שנוכל לדון בנושא בצורה מושכלת יותר.

- אסף
על כוונה פלילית 12098
ככל הידוע לי, היעדר כוונה פלילית כסיבה לזיכוי אינו סעיף השמור לשועי הארץ בלבד.

אם לא היתה כוונה פלילית, האדם זכאי במשפט הפלילי, וחסל. מובן שהוא עדיין ייאלץ לפצות את הנפגע, אם יש כזה.
רפול טוהר מכל אשמה? 12106
אסף ידידי,

לפי תגובתך הנני מניח כי אין מהות הדין הפלילי נהירה לך.

עליך לדעת שמעשה פלילי מורכב משני יסודות:

האחד הינו המעשה, והשני הינו הכוונה הפלילית.

ללא כוונה פלילית, אין מעשה פלילי.
(למען לא יקפצו להם כל עורכי הדין שבקוראינו, אומר שישנו תחום גדול בו מכוח החוק לא נדרשת כוונה פלילית, והוא כל תחום עבירות התעבורה.)

הכוונה הפלילית הינה אלמנט השזור בהרשעה במעשה פלילי, בין אם המדובר בשועי הארץ ובין אם לא.

ולעיניינו: כנגד רפול לא נמצאו כל ראיות המאפשרות לקשור אותו למעשה.

אני עדיין מבקש להדגיש: כל אדם ותיהיה הסיבה אשר תהיה, אין מספיק ראיות, חוסר עיניין , זיכוי מחמת הספק, כל עוד לא הורשע האדם, הוא חף מפשע וזכאי לחלוטין.

לא יתכן להמשיך ולהטיל צל על אדם אשר בית משפט לא הרשיעו.

תחת הכותרת של "חוסר עיניין" ניתן לסגור הרבה תיקים, כל כי יבוא לפרקליטות או למשטרה. על יסוד זה אין להטיל צל על אדם.

רק מי שהורשע, אשם.
כמעט נכון 12108
- שימו לב: זהו הסבר טרחני ולכן כדאי רק למי שבאמת מתעניין... -

שי, דבריך לגבי היסוד העובדתי (המעשה) והיסוד הנפשי הנדרשים להוכחת ביצוע עבירה נכונים, למעט פרט אחד: מה שאתה קורא "כוונה פלילית", הוא למעשה "מחשבה פלילית", שכוונה היא רק אחת מהאפשרויות שלה. לא כל העבירות הפליליות דורשות קיומה של כוונה כיסוד מיסודות העבירה. לעתים מספיקה מחשבה פלילית בדרגת פזיזות (אדישות או קלות דעת). קיימות גם עבירות המסתפקות ברשלנות, ו"עבירות התעבורה" אליהן התייחסת הן בדר"כ עבירות של אחריות קפידה (שמשמעותה כי התביעה אינה נושאת בנטל הראיה, שעובר אל הנאשם, בניגוד למצב הרגיל במשפט הפלילי; כן מדובר בנטל ראיה נכבד מתמיד - עליו להוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה).
חשוב לציין שגם למחשבה הפלילית עצמה יש שני רכיבים: הכרתי וחפצי. אותה "כוונה פלילית" אליה התייחסתם אתה וקודמיך, משתייכת לרכיב החפצי, שמשעותו עד כמה חפץ הנאשם בתוצאת העבירה: האם היה אדיש לקרותה, או שמא התכוון שתקרה? האם יכול היה לצפות באורח סביר את קרות התוצאה? האם עצם את עיניו מפני אפשרות כזו? הרכיב ההכרתי משמעותו המודעות לטיב המעשה ולנסיבות האופפות אותו שהן חלק מיסודות העבירה (למשל, בעבירה של שימוש בסם מסוכן - המודעות לכך שמדובר בסם). מטבע הדברים, בעבירות שאינן תוצאתיות אלא התנהגותיות (כלומר שתוצאת העבירה אינה חלק מיסודותיה, כגון החזקת סם מסוכן), אין צורך בהוכחת אותה "כוונה" בה עסקתם, או כל סוג אחר של רכיב חפצי, אלא רק מודעות לטיב המעשה, שכן בעבירה שכולה התנהגות, אין כל משמעות להוכחת חפץ בתוצאה.
וזה על קצה המזלג...

ושי - הניסוח, לפיו "רק מי שהורשע אשם" אינו ניסוח מדויק. רק לשם הויכוח, בארץ מסתובבים הרבה אנשים שנוהגים באופן קבוע מעל המהירות המותרת - אשמים, שלא נתפסו מעולם. הבנתי למה התכוונת אבל אולי צריך לשקול ניסוח קפדני יותר.
ואגב - לעניין רפול, במידה ותיקו נסגר מחוסר עניין לציבור, למשל, אין משמעות הדבר כי לא נמצאו כל ראיות המאפשרות לקשרו למעשה. דוגמה טובה לכך היא כדלקמן: אישה נסעה בכביש, ובעודה מפנה את הדרך לאמבולנס התקרבה יתר על המידה ל"אוטו גלידה" שעמד במקום, ולידו ילד. קצה רכבה של האישה נגע בילד, אולם לילד לא אונה כל רע. האישה הדאגנית נטלה את הילד עימה והביאה אותו לבדיקות בביה"ח, בו נקבע כי לא נפגע. ניתן להעמיד את האישה לדין בגין נהיגה לא זהירה, אולם האם באמת יש בכך עניין לציבור?

לכן יש חשיבות לשאלה מאיזו סיבה נסגר התיק. זהו גם ההבדל בין חוסר אשמה לחוסר ראיות - מקום שתיק נסגר מחוסר אשמה משמעות הדבר כי אין ראיות הקושרות את החשוד למעשה. עם זאת, מקום שתיק נסגר מחוסר ראיות, משמעות הדבר היא כי קיימות ראיות הקושרות את החשוד למעשה, אך הן אינן דיות לצורך הרשעה בפלילים, כנדרש בחוק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים