בתשובה לדובי קננגיסר, 15/01/03 22:42
חבל, הלך לי קטע 121328
דובי,
א. אתה די צודק. הוי, מה רב הסבל.
חשבתי להעיר לאיילה החביבה ההיא על אפשרות הציתות בשני תו"ים,
אך זו היתה שעת לילה מאוחרת וחששתי מגרימת נזק מוחי.
ב. מאחר ואתר אינטרנט הוא משכנן הטבעי של ישויות וירטואליות - איך
יכול מישהו, אם בכלל, להיות בטוח שאכן ממין זכר אנוכי?
ג. אבל טל כהן, לעומת זאת, לתשומת לבה של רבקה ירון, הוא דוקא גבר
עם קבלות.
ד. ואין בכך כדי להפחית מן ההערכה שאני רוחש לגברת ירון, שהשכימה
כארי בשבע בבוקר וכתבה רצנזיה כה מרשימה (הגם שמחמירת סבר,
קמעא).

יוש
נזק מוחי 121357
תגיד, למה שוב הטון הזה?

תגובה 120986
נזק מוחי 121377
ברקת,
"טון"? את האמת? - לא חשבתי על זה.
את כנראה צודקת בקשר ל"טון", בעניין הנזק המוחי. אולי זה קרה לי משום המבוכה המסויימת שבעיסוק בסדרות טלויזיה טפשיות.
... אבל בתגובתי למיה - "טון"? באמת לא תיארתי לי שזה עלול להתפרש כך. להיפך, בדבריי למיה היה נסיון כיפור על "טון" שהיה (כפי שקלטתי באיחור) בדבריי לטלי, כמה מלבנים קודם.
למעשה, ביני לביני קיויתי איכשהו לאיזו תגובה מטלי. עכשיו אני מתחיל להבין, פחות או יותר, מדוע (אולי) לא היתה תגובה כזאת.
בכנות מלאה ובלי שום טון: אני רואה עכשיו בתגובתך הקצרצרה שיעור משמעותי בשבילי, ואקח את זה בחשבון להבא.

תודה (התודה היא ברצינות. אני כבר מתחיל לפחוד מכל מילה של עצמי)

יוש
יושקו ידידי 121390
לו היית משאיר כתובת אמייל, גם הייתי עונה לך על תגובתך הישירה אלי, גם מרגיעה שמעולם לא נעלבתי, וגם מודה לך על התגובה למיה, שהחמיאה לי עד מבוכה.
דמעות תנין 121391
לאן הגענו, אם אפילו תנין הזוי של דמות בדויה צריך להתנצל?
דמעות תנין 121532
הדיון הזה הוא בין המשעשעים ביותר שנראו באייל.
המשיכו, המשיכו
אתם מרווים אותנו נחת רב.
נחת רבה 121683
אולי נחת רֹב? 121783
רק אם כבודו רב 121784
לא הבנתי 121789
דמעות תנין 121592
שכ"ג,
דוקא כאן, בשדות הציד האייליים המרהיבים שלכם, ראיתי ישויות הזויות ובדויות עד שילשים וריבעים - שהצליחו להכניס טוב-טוב לבני אדם בשר ודם.
נניח שאתה עומד בתחנת אוטובוס ביום מאוד גשום. עובר רכב כלשהו במהירות גדולה, סמוך לשפת המדרכה, ומכסה אותך בסילון אדיר של מי בוץ.
אז איך אתה מגיב? אתה אומר - מה'כפת לי, הוא זר ואני לא מכיר אותו, אז הבוץ הזה בכלל לא קיים.
או שאתה אומר - יהודים! גוואלד! בוץ!
קאפיש?
בקציה של כל מנהרה, בסופו של כבל האינטרנט, מאחרי המסכים - צפונים הרי לבבות פועמים, מערכות עצבים אנושיות ושקי דמעות מוחשיים.
והם עלולים להיפגע, ואין זה משנה אם הפוגע הוא אדם או תנין.
לכן, כשחששתי שמא עלבתי, ראיתי כאן אחריות אישית העומדת ביחס ישר להנאה שבוירטואליות.

סרווס,

יוש
חבל, הלך לי קטע 121546
יוש,

א. תודה על המידע באשר למינו של טל כהן.
אני מצטערת על הטעות שנבעה מחוסר ידע מוחלט.
פשוטו כמשמעו:
לא ידעתי.
ולא היה לי איך לנחש, בין היתר, כי אני מכירה כמה בנות-חווה ושמן "טל".

ב. ובאשר לנימת התגובה שלי:
אז... שאחמיר איתך?
אם *גברת* ירון,
לא ייתכן [שהשכימה/שהשכמתי] כ*ארי*...

רבקה
מין בשאינו מינו 121833
רבקה, נערה טובת מראה מאוד,
א. נו באמת, אל תצטערי כל כך.
ב. אם זה כל כך חשוב לך - מקבל. אם כי, למען האמת, איני רואה
איזשהו כלל לשוני/סגנוני *האוסר* במפורש הקבלת נקבה על
זכר או זכר-נקבה, ובייחוד כשהדבר נעשה לצורך כיבוד נוסח
המקור ושמירתו, במקרה זה שולחן ערוך (להתגבר כארי ומיד כשיעור
משנתו...)
בעצם לא רק לשמירה על המקורות.
גם בלשון היומיום. היש אשה בישראל שלא אמרה, לו פעם בחייה -
"אני עובדת כמו חמור..."?

יוש
מין בשאינו מינו 121875
יושקו,

1. תודה.

2. אריות לוחמניים, , חמורים נושאים-בעול [ -טמטומם?], סוסים בריאים, פרות חלובות ושאר נציגינו האמבלמאטיים -
חייכתי לי, וזה הכול.

חן-חן על תשומת הלב.

רבקה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים