בתשובה לאסף, 28/01/03 23:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סולח לך, תודה לטל, ואני אוסיף משלי. לארז יש מנהג מעצבן, לדעתי, לנכס חוכמה, בינה, יופי, צדק וכו' למי שמוצא חן בעיניו וטפשות, סכלות, כיעור, ורשע וכו' למי שלא. כשמעמידים את ארז בפני עובדות שקצת סותרות את התכונות שהוא מייחס למושאי הערצתו אזי אולי אני טועה, אבל הוא בדרך כלל מייחס זאת ל"פרגמטיות", "ראליות" ושאר ירקות. אני מוצא את השיפוט מהסוג הזה עיוור ונחות, כמו מי שאומר "רק ש"ס" או כל "רק [השלם את שם המפלגה המועדפת עליך]". לא צריך בשביל זה תפיסת מוסר רלטוויסטית. זה רק עניין של אופן התנסחות. אתה יכול להחזיק מצדי בתפיסות מוסר חדות כתער אבל עדיין, מן הראוי, לדעתי, לא להתבטא באופנים גורפים שכאלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את "מנהגו המעצבן" לא המציא ארז בעצמו הוא ספג אותו עם חלב האם הפוליטי שלו; זו רטוריקת "מה יפיתי" של השמאל מבית מדרשם של שריד, ביילין ושותפיהם הנאורים. גם אתמול, בנאום ההתפטרות שלו, הסביר שריד שזהו גורלם של היפים והאמיצים והנאורים והחכמים והחלוצים שלפני המחנה הרואים את האור. מלבד זאת שהוא ואנשי מרץ הם האנשים הכי מסורים, הכי יפי נפש והכי צודקים (ובמובלע: כל היתר עיוורים - במקרה הטוב, וחשוכים - במקרה הרע), לא הצליח שריד למצוא שום הסבר להתרסקות של מרץ בפרט והשמאל בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מי שלא שמע מעודו את לימור ליבנת מדברת יכול לומר ש''המנהג המעצבן'' הוא רטוריקה של השמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי אותה מדברת פעמים רבות מספור, ואני לא זוכר שהשתמשה ברטוריקה שכזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שגם ארז לנדוור לא מבין מה רוצים משריד, או, במילים אחרות, יכול להיות שאתה לא ממש אובייקטיבי[1-5]? 1 תגובה 23272 2תגובה 23353 3תגובה 33181 4תגובה 33253 5תגובה 77835 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עבודת מחקר יפה ורצינית. אולם אני חושב שעודני מסוגל לבקר מהלכים של אלו המשתייכים למחנה הפוליטי שלי, קל וחומר לבקר את תוכן הנאומים שלהם והרטוריקה שלהם. אינני מכיר את השרה לבנת באופן אישי, מעולם לא דיברתי איתה ישירות (ככל שאני מצליח לזכור), ואיני חייב לה שום דבר. אני תומך נלהב של מעשיה במשרד החינוך מאז היכנסה לתפקיד, אבל איני חושב שזה קשור לדעתי על הצורה בה היא נואמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן עבודת מחקר, פשוט חיפשתי במנוע החיפוש של האייל הודעות שלך שמכילות "לבנת", מתוך 6 תוצאות, הבאתי 5, והשישית הכילה רק הפניה לאחת מהחמש, או, במילים אחרות: אתה מסוגל לבקר מהלכים של אלו המשתייכים למחנה שלך, *בדיוק* כמו שארז מסוגל לבקר (ואף מבקר) מהלכים של אלו המשתייכים למחנה שלו (ע"ע פואד). ארז, להבדיל ממך, עשה זאת בפומבי מעל דפי האייל. אתה לא מכיר את השרה לבנת באופן אישי, גם ארז לא מכיר את השר שריד באופן אישי. אתה לא חייב לה כלום, ארז לא חייב לו כלום. אתה תומך נלהב של לבנת, ארז תומך של שריד. עד עכשיו לא הצבעת על הבדל בינך לבין ארז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לא ניסיתי להצביע, ולא אנסה. מה זו הדמגוגיה הזו? אשאיר לאחרים להבדיל ביני לבין מר לנדוור, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רטוריקת ההתנצחות של לבנת מעצבנת כשלעצמה, אך אין היא רטוריקת ''מה יפיתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת רטוריקת "מה יפיתי", הרי המציא אותה מי שאמר בתנ"ך: "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שריד הודה לאנשי המחנה שלו, שעבדו בהתנדבות, ולגיטימי שיעריף עליהם מחמאות רבות מסוג זה. מעבר לזה, גם אם לא הצליח למצוא הסבר לקריסה - הוא לקח אחריות. בש''ס, למשל, שחוותה נפילה גם היא (אם כי בסדר גודל קטן יותר), איש לא לקח אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שבש"ס *איש* לא לקח אחריות. שם הכל בידי שמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מה הדבר השלילי בתופעה הקרויה בפיך "רטוריקת מה יפיתי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לסגנונו של ארז, אני לא ממש מבין מה אתה רוצה משריד. האם בגלל שמפלגתו זכתה רק לשישה מנדטים, חלה עליו החובה להודות שהאידאולוגיה שלו מוטעית? האם בגלל שנחל כישלון אלקטוראלי הוא כבר בהכרח אינו יכול להיות "נאור" ו"חכם" ו"צודק"? האם אתה לא חושב שהדרך המדינית שבה *אתה מאמין* היא חכמה וצודקת? יוסי שריד נטל על עצמו את האחריות לכשלון, ואני לא מבין מדוע נראה לך שבליל הבחירות הוא אמור לספק הסברים ופרשנויות להתרסקותה של מר"צ ו/או של השמאל הישראלי. כל זאת בלי להזכיר את משפט הפתיחה שלך לגבי ה"מנהג המעצבן" שבא ביחד עם "חלב האם הפוליטי"1. זה כמעט אירוני לקרוא אותו בנשימה אחת עם יתר ההודעה שמאשימה אחרים בסגנון התבטאות מתנשא וצדקני. 1 אגב, מהו בדיוק "חלב האם הפוליטי" שלך? זה סתם חצי ניחוש, אבל האם עד לא מזמן הוא לא היה דומה מאוד ל"חלב האם הפוליטי" של ארז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכחת להזכיר שכל זה לא קורה בואקום אלא בחברה המתיחסת אליהם כאל תמימים ויפי נפש במקרה הטוב (ואני לא רוצה להזכיר בתור מה במקרה הפחות טוב) ולעומת זאת בסלחנות להלכי רוח גזענים ולאומנים, עד שעקרונותיהם בסופו של דבר מתקבלים לקונצנזוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עד שעקרונותיהם בסופו של דבר מתקבלים לקונצנזוס" - של השמאלנים או של ה"גזענים ולאומנים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, של הגזענים והלאומנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של השמאלנים. לפני עשר שנים ויותר, בימי שמיר, לתמוך במדינה פלסטינית או לדבר בכלל על זכותם להגדרה עצמית נחשב ל''קיצוניות''. (כך גם על חלוקת ירושלים עד שברק הביא זאת לרגע אחד ללב הקונצנזוס.) כיום הרוב מכיר בכך. גזענים ולאומנים - ללא מרכאות. מי שלא מתבייש להשתמש בכינוי ''ערבוש'' הוא גזען ומי שרעיון הטרנספר נראה לו לגיטימי הוא לאומני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |