 |
אבל דווקא הגישה שלך מנסה לקרוא את המחשבות של הפוליטיקאים - דרך המעשים שלהם, אבל עדיין קריאת מחשבות.
לגבי "הוא רוצה יותר כוח", אני ארשה לעצמי לצטט עבודה שהגשתי בשנה א' במדה"מ:
"המודל של שומפטר הוא נאה ומעניין, ובהחלט מספק תובנות מסוימות על ההליך הפוליטי. אך אולי, קודם שנאמץ אותו אל ליבנו, כדאי שנבחן מדוע מצא שומפטר לנכון להציע את המודל שלו, ומכאן, אולי, נוכל למצוא מה הם הפגמים הבסיסיים ברצף הלוגי שהוביל אותו אל מסקנותיו. מהי בעצם טענתו הבסיסית של שומפטר? כדי למצוא את טענתו הבסיסית, נאלץ להרחיק עד לסיכום דבריו: "[ה]תפקוד [ה]חברתי [של חקיקת חוקים] בא על הגשמתו כאילו דרך-אגב - ממש כשם שהיצר אינו אלא טפל לעשיית רווחים" . כלומר, אם הוא משווה חקיקה ליצור ושלטון לרווחים, הרי ששאלתו היא "מדוע לנסות ולהשיג את השלטון". כשם שלו לא היינו מודעים לרווח שבצידו של היצור, היינו עשויים לשאול על שום מה מטריח עצמו פלוני לייצר דברים מסוימים, אומר שומפטר, כך אנו, שאיננו מודעים לחשיבותה של ההחזקה בשלטון, צריכים לתהות מה גורם לו לאדם לקום בבוקרו של יום ולהחליט להתמודד על מקום בפרלמנט, או להקים מפלגה. כאן, בבסיס בסיסו של המודל של שומפטר, נעוצה מפלתו הגדולה.
נבחן, אם יותר לי, את האנאלוגיה שהציע שומפטר, וננסה למצוא קווי דמיון נוספים. הרי לנו איש פלוני שהקים מפעל. לשם מה הקים את המפעל? כדי להרוויח כסף. האם בכך תמה שרשרת ההסברים? ודאי שלא! כעת עלינו לשאול - על שום מה לו לאותו אדם להרוויח כסף? והתשובה - כדי לרכוש דברים. ומדוע ברצונו לרכוש דברים? תגיד לנו החברה הצרכנית המודרנית - שאותו פלוני הוא היוצר אותה והקורבן שלה באותו הזמן - כדי להגיע לרמת חיים גבוהה יותר, ולנצח במה שהאמריקאים מכנים "המרוץ אחרי האושר". בכל הזמן הזה, עלינו לזכור כי המוצרים שמייצר אותו פלוני, הם תוצר לוואי של רצונו של האדם לנצח במרוץ אחרי האושר, ותו לא. כעת, נשווה את האנאלוגיה השלמה שלנו אל המודל שהציע שומפטר. מדוע הולך לו פלמוני להתמודד בבחירות? כדי להשיג את השלטון, כמובן. מדוע הוא עושה זאת? כאן מתערערת מעט ההשוואה - הרי אם נניח כי אישנו הוא אדם שומר חוק, שאין בכוונתו לנצל את מעמדו למטרות פשיעה והשגת טובות הנאה שלא כחוק, ואם נניח עוד כי אותם כישורים שהביאו אותו לשלטון היו יכולים להשיג לו משרה מכובדת ומכניסה הרבה יותר בשוק הפרטי - אם כל אלו נכונים, אם כן, הרי שאין מדובר ברווח גשמי כלשהו. הרווח היחיד שניתן להבחין בו עבור מדינאי שומר-חוק ובר-מוח, הוא שיפור המדינה בה הוא חי, והתאמתה לציפיותיו מאת המדינה, בהתאם לאינטרסים שלו כאדם פרטי. זאת, כאשר מראש ידוע לו כי גם כבעל השלטון, השליט בדמוקרטיה אינו יכול להעניק לעצמו הטבות פרטיות, אלא רק הטבות לכלל האוכלוסיה. אם כן - הסקנו כי אותו פלמוני יפנה לפוליטיקה, כדי לשפר את המדינה, על פי השקפתו, וזאת על מנת לעשות את חייו במדינה זו נעימים ונוחים יותר. והנה - בניגוד לדוגמת התעשיין, שתוצרי הלוואי של פעילותו ומטרותיו הסופיות אינם קשורים ישירות אלו לאלו, הרי שבמקרה של הפוליטיקאי, הם קשורים בעבותות חזקים: תוצר הלוואי של פעילותו של הפוליטיקאי, היינו חקיקה שמיטיבה את מצב המדינה, הוא גם מטרתו האישית, האנוכית, של הפוליטיקאי."
(אם סגנון הכתיבה נראה לכם מוזר לעבודה אקדמית, הרי זה משום שהעבודה נכתבה כדיאלוג בין שלוש עמדות שונות, ואני לקחתי את הדרישה הזו לקיצוניות וכתבתי את העבודה כדיאלוג של ממש, כולל הערות ביניים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש