בתשובה לערן בילינסקי, 03/02/03 14:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שטויות במיץ. מספיק תא הריק ליציאה לתיקונים מהקולומביה בכדי להוציא לפועל מבצע חילוץ. עד כמה שהבנתי, יש מס' תרחישים 1.בהתחלה הם שמו לב לנזק שנגרם לאריחים וסברו שהוא קל מכיוון שהקולומביה ביצעה יציאה מהאטמוספירה ללא שום בעיות רציניות הנראות לעין. רק בבדיקה שלאחר המעשה הם גילו שנגרם נזק כבד לכנף השמאלית. 2. הם הבחינו שנגרם נזק חמור אך ניסו בכל זאת לבצע תמרון מסויים ובגלל שפתח הגלגל (?!) השמאלי לא היה אטום המעבורת יצאה מהזווית בה הייתה אמורה להכנס 3. לא זה ולא זה, עדיין חוקרים. בקשר לעניין הכנף נאמר בנאס"א שלא הייתה להם כל דרך לדעת את מידת הנזק בגלל שלא היה את המכשור המתאים ואם היה, הוא לא היה מגלה את התקלה וגם אם היה מגלה את התקלה, לא היו החומרים לתקן זאת ואם היו, אז לא היה את הציוד הנדרש לביצוע הפעולה בחלל ואם היה, לא היה מי שיעשה זאת. זה באמת היה טיעון עלוב ועצוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשיגור הראשון של המעבורת, לפני יותר מעשרים שנה, היתה בעיה עם כמה אריחי קרמיקה שניתקו ממקומם. למרות שהקולומביה נחתה אז בשלום, זה גרם דאגה לא מעטה. השמועות דאז אמרו שליוייני ריגול של ארה"ב צילמו את המעבורת מלמעלה, שהרי היא טסה הפוך, ותיעדו את מידת הנזק. האמריקאים מילאו פיהם מים בעניין, אולי מתוך שלא רצו להסגיר את הרזולוציה של לוייני הריגול שלהם, אבל נאסא נשמעה רגועה למדי עוד לפני הנחיתה (אם כי זה לא אומר הרבה). אין לי מושג כמה מכל הספקולציות האלה נכונות, אבל הטענה המגוחכת של נאסא לפיה לא היה טעם לבדוק כי ממילא לא היה מה לעשות בנדון היא פשוט עלבון לאינטליגנציה. הרי רק בשביל לדעת את סיבת ההתפרקות (האפשרית) ולחסוך מעט מהמאמצים הכבירים שיושקעו עכשיו היה כדאי מאד לברר את כל מה שניתן לבירור לפני ההתפרקות. שאלה לאסטרונומים חובבים: באיזו רזולוציה יכול היה האבל לצלם את קולומביה, אם בכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא''ח, אבל נדמה לי שאם אחד היה האסטרונאוטים היה יוצא להליכת חלל, האבל היה יכול לקרוא את שמות חברי הצוות מד''ש החליפה שלו. כנראה שבאמת לא היה מקום לדאגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''פ מבחן התוצאה, כנראה שכן היה מקום לדאגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבל? טעית בכיוון. ההאבל מופנה כלפי חוץ לא פנים. לווני הריגול, לעומת זאת, מיועדים לחיפוש בתוך האטמוספירה ולא מחוצה לה. מה שכן יכלו לעשות הוא- א. מיד לאחר השיגור המוצלח- לחקור כל אספקט של השיגור ולבדוק אם בכל זאת משהו לא תקין. ב. כמו שמכינים רובוטים לחקר מאדים והחלל בכלל, יכלו להשקיע ברובוט לבדיקת הקליפה חיצונית של המעבורת. ג. באם ידעו על תקלה כלשהי, קטנה ככל שתהיה- לעכב את כניסת המעבורת עד לבדיקת התקלה. הסיכון המיידי תמיד גדול יותר מהסיכון לטווח הארוך. ד. למצוא עיצוב חדש. זה בטח לא העיצוב הטוב ביותר כיום. הדגמים הללו קיימים כבר רבע מאה! ישנה התקדמות בכל התחומים! לא חשבו על להתחיל למצוא עיצוב יותר טוב לכניסה ויציאה מהאטמוספירה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין לו רזולוציה לכאלו מרחקים, כמו גם ללוויני ריגול. זה פשוט קרוב מדיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרחק העצם מבחינת העדשות של האבל הוא תמיד פחות או יותר אין-סוף. הוא מסוגל לצלם באותה מידה גלקסיה ממרחק של מיליון שנות אור, פלנטה ממרחק של כמה דקות אור, או מעבורת חלל חשודה ממרחק של כמה אלפי ק"מ. מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון- ה'אין סוף' הזה הוא לא נכון. יש לעדשות הגבלה. בנוסף יש שני מערכות של עדשות- מערכת ההגדלה ומערכת הפוקוס. בעוד שמערכת הפוקוס של ההאבל מתוחכמת ביותר ונעזרת, בנוסף לעדשות, בתוכנות מסויימות. מערכת ההגדלה של ההאבל מיועדת לעצמים הרחוקים שנות אור מכדה''א ולא תוכננה לתצפות בסביבת כדה''א ולכן היא אינה יכולה לראות את המעבורת בגודל סביר בכדי שמערכת הפיקסוס תקלוט משהו ברור בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יא קמצנים! אי אפשר לסדר להאבל משקפיים1 ולפתור את הבעיה? ___________ 1 או, בעצם, רק משקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט, מערכת ההגדלה של ההאבל מורכבת מעדשה אחת גדולה. זו ממקדת את האור המגיע מן העצם אל מערכת ההדמאה המסובכת שמאחוריה. כיוון שמרחק המוקד של עדשת ההאבל הוא קטן מאד לעומת מרחק העצמים אליהם הוא משקיף, הם כולם נמצאים אי שם באין-סוף האופטי מבחינת ההאבל. אם תלך מחר לחלון ותישיר מבט אל האופק, תראה שהפוקוס של עיניך לא משתנה בכלל כשאתה מביט למרחקים של מאה או 500 מטרים. מבחינתך כולם מצויים אי-שם עמוק באין-סוף האופטי. באותו מובן ההאבל מסוגל לתת תמונה ברורה של כל עצם המרוחק קילומטרים ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עצם המרוחק קילומטרים ממנו" כמה קילומטרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהי U מרחק העצם מן העדשה, F מרחק המוקד של העדשה ו-V מרחק הדמות המתקבלת מאחורי העדשה. הקשר ביניהם הוא: 1/U + 1/F = 1/V אצלנו מרחק המוקד הוא מסדר גודל של מטרים, לכן 1/U זניח ביחס ל1/F, והדמות תתקבל במרחק מוקד אחד מן העדשה. מערכת הפוקוס מתוכננת לפקס דמויות שמתקבלות במוקד, לכן ההאבל מסוגל לפקס כל דמות המצויה במרחקים הגדולים מאד ממרחק המוקד שלו, בין אם הם מרוחקים מיליוני שנות אור ובין אם אלפי (או עשרות) ק"מ.מספיק ברור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך תגיד את זה לאדם עם משקפי קריאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |