בתשובה לדורון יערי, 30/11/00 11:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, זה לא נותן זכות, אבל המשטרה מוסמכת להשבית רכב שמזהם את האויר מעל למידה הקבועה בתקן. בוא לא נשחק על המדרון החלקלק יותר מדי... ברצינות, בכל דמוקרטיה יש מאבק בין הצדק לחופש. הצדק דורש חלוקה שווה של המשאבים, אבל גם פגיעה מינימלית בזולת, בעוד החופש דורש את הזכות לעשות מה שאתה רוצה. כל השאלה היא שאלה של גבולות. עד כמה אתה מוכן להגביל את החופש כדי "ליצור" צדק. האם יש לאסור את לועסי המסטיקים והמעשנים? מבחינתי - מחר. במיוחד את אלו שעושים קנאקים מעצבנים כאלו עם המסטיק שלהם, ואלו שמעשנים לך בפרצוף. אבל אני לא קובע (עדיין). כרגע, יש חוקים במדינה ולצערי הם לא נאכפים בצורה משביעת רצון, אע"פ שבעשר השנים האחרונות יש התקדמות, בעיקר בנושא העישון. ובא לראותינו גואל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המקומות אסור לעשן ככה שברוב המקרים, מי שמעשן לך בפרצוף, או שהוא עבריין או שפשוט זו זכותו לעשן לך בפרצוף ואם זה ממש מפריע לך אתה צריך ללכת או לנסות לבקש ממנו שלא לעשן. אני לא מכיר את התיאוריות המדעיות בנוגע לעישון פסיבי אבל אני לא מאמין שזיהום האוויר שנגרם מעישון מתקרב לזה שנגרם ממכוניות ושאדם שמעשן סיגריה ועובר ליידי ברחוב גורם לי נזק בריאותי גדול מהנזק שגורמת לי מכונית חדישה שעומדת בתקנים המחמירים ביותר שעוברת ברחוב (אני מדבר על עישון במקומות פתוחים, ברוב המקומות הסגורים אסור לעשן). סביר להניח מה שבאמת מפריע לך זה הריח (ובעניין הזה, קודם שיכריחו אנשים להתרחץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שזה קשור, כי אני לא חושב שצריך לאסור על עישון בחוק (אני גם לא חושב שצריך לאסור על שימוש בסמים בחוק - רק לאסור על מכירתם של סמים קשים, ואולי אפילו זה מוגבל רק עד גיל מסויים, כמו אלכוהול), אבל העישון אסור במקומות ציבוריים (כמו למשל באוניברסיטה בה אני לומד, שם בכל זאת אנשים מעשנים חופשי, וצוחקים עלי אם אני מעיר להם). מקומות שהם ציבוריים אך בבעלות פרטית, לעומת זאת, לא תמיד מגבילים את העישון. אפקטיבית, אני מנוע מכניסה לפאבים או מועדונים, ואפילו בקפיטריה של מדעי החברה אני לא יכול לשבת, מפאת ענני העשן שאופפים אותנו. הפגיעה הזו, של ישיבה במשך שעתיים בהופעה בבארבי כשכולך עטוף בעשן סיגריות, היא גדולה בהרבה מהפגיעה שנגרמת כתוצאה מהליכה ברחוב אלנבי הדחוס באוטובוסים מזהמים במשך 20 דקות. ושוב - תחבורה היא מחוייבת המציאות. סיגריות, בכל אופן שתסתכל על כך - אינן. ובהזדמנות זו הרשו לי להביע תיעוב כלפי דניאלה שמי שמשמשת בכל הזמדנות כמגינת המעשנים, ומעודדת במודע עישון בקרב צעירים ובכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין העישון באוניברסיטה. היחס הין פינות העישון והאזורים האסורים בעישון צריך להיות סבירות מבחינת השטח ומבחינת המיקום אחרת אף אחד לא יתייחס אליהן (כמו הגבלת מהירות). בקפיטריה של מדעים מדויקים היחס פחות או יותר נכון ולכן אתה יכול לשבת בשולחן של לא מעשנים ולא להריח עשן סיגריות (מצד שני האוכל שם על הפנים). בקפיטריה של פקולטה שבה 40% מהסטודנטים מעשנים, 40% מהמקומות צריכים להיות מותרים לעישון ובערך 25% מהשטח של מתקני הפקולטה צריך להיות מותר לעישון. מצב שבו המקומות היחידים שמותר לעשן בהם הם מאחורי הבניין ובקצוות שלו (ולא למשל אף מקום בלובי, מה אנחנו בעונש) או שיש תור ארוך למקומות בקפטריה שמותרים בעישון והשולחנות האסורים פנויים מזמין אנשים לצפצף על החוק. וזה בדיוק מה שהם עושים. לגבי הופעות, יש כאן בעיה המקום צריך להחליט אם הוא פאב שמעלה הופעות או אולם. באולמות אסור לעשן בפאבים מותר. אני חושב שהבארבי עשה את הבחירה שלו. ואתה צריך לעשות את השיקולים שלך אם לוותר על הופעה או לגרום לעצמך נזק מסוים לבריאות. אם ינסו לאסור עישון בהופעות בבארבי, הוא יפשוט את הרגל מהר מאוד (פשוט קח בחשבון שכמעט כל מי שמעשן בהופעה לא יגיע אליה אם יאסרו עישון ואני לא מאמין שכל כך הרבה אנשים מוותרים על הופעות בגלל הסיגריות). מבחינה חוקית אני משער שגם פאבים צריכים להקצות אזור ללא עישון אבל זו גזירה שציבור בעלי הפאבים לא יוכל לעמוד בה. אני לא חולק עליך בקביעה שתחבורה היא מחויבת המציאות. אבל ניתן היה להקטין משמעותית את נפח התחבורה אם היו חוסמים אזורים למכוניות פרטיות, או מכוניות של נוסע יחיד. אני מסכים שעידוד עישון בקרב צעירים הוא דבר שלילי. ויש אפילו מקום לחוק האוסר מכירת סיגריות לקטינים (לא ממש פרקטי אבל נגיד שאפשר לאכוף אותו) לגבי מבוגרים, לכל אדם יש את מערך השיקולים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, חבל שלא היית לידי כאשר פתחתי את דלת המעלית בבוקר תמים אחד, בדרכי לסופרמרקט, ומולי ניצב קבלן בניין גדל גוף ובעל שרשר, עם סיגרע מסריחה, כשהוא מתכנן להיכנס למעלית. אמרתי לו בנימוס: אדוני, בבקשה אל תיכנס עם הסיגריה למעלית. הוא אמר טוב ועמד להיכנס למעלית. כאשר ראיתי שהסיגריה עדיין בידו ביקשתי ממנו לכבות אותה. הוא הסתכל עלי במבט מאיים ואמר: "למה מי את?". השבתי לו (בתמימותי הרבה) שאני דיירת בבניין הזה, שמעונינת שראותיה יהיו חפות מעשן הסיגריות שלו, הפניתי אותו לשלט ה"אסור לעשן" התלוי בתוך המעלית וחזרתי על בקשתי. הקבלן, שכבר היה כמעט כולו בתוך המעלית טרק את דלתה בפרצופי (כשהסיגריה בפנים, כמובן), ורק בנס יצאתי עם כאב קל בראש ותו לא. לאחר המקרה נכנסתי לתחנת המשטרה הסמוכה לביתי, ושאלתי את השוטרים מהי הדרך לאכוף את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, והובא לידיעתי כי אני יכולה להגיש תלונה. אני בטוחה שאותו קבלן היה שמח למסור לי את פרטיו, או לחילופין להתלוות עימי למשטרה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שאותו אדם גם אינו מקפיד לשמור על חוקי התנועה, נמנע מתשלום מסים ככל האפשר ובאופן כללי מעדיף לעבור על החוק כשזה נוח לו והסיכוי להיתפס קטן. זו כבר לא בעיה של איך אנשים מתייחסים לעישון אלא בעיה של איך אנשים מתייחסים לחוק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |