 |
אם לדבוק בשיטת הנקודות:
א. אני מסכים לכל האמור (בסעיף א', הכוונה).
ב. הצדקת קיום לא במטרה לעשות כסף, אלא במטרה להמשיך להתקיים ולהקליט שירים/אלבומים נוספים. למטרה זו, על המכירות לפחות לכסות את הוצאות חברת התקליטים. היות ונדרש למטרה זו מספר אבסולוטי של עותקים מכורים, ולא אחוז מן האוכלוסיה. אם הוצאתי תקליט והוא נמכר ב-8000 עותקים, הרי שכיסיתי את ההוצאות (אני לא בטוח במספרים - לא משנה), וחברת התקליטים תשמח להמשיך לעבוד איתי ולהוציא תקליט שני. אם מכרתי 400 עותקים, אף אחד לא ידבר איתי. מובן, אם כך, כי במדינה בעלת אוכלוסיה גדולה יותר, סיכויי המכירה שלי רבים יותר, אבסולוטית.
ג. לפי נסיוני, הרבה אנשים היו מסתובבים בין מועדוני הופעות ומציצים במבחר. גם ההופעה הקיקיונית ביותר היתה מוצאת לה קהל זה או אחר - אנשים שלא רצו להשאר סתם בבית. היום המצב שונה, וגם מועדוני ההופעות הגדולים מעבירים הופעות רבות כשהם ריקים כמעט לחלוטין. בתחרות על זמנו הפנוי של הקהל מנצחת, בדרך כלל, הטלויזיה. וחבל.
ד. לחשיפה ברדיו יתרונות רבים על חשיפה בכל מדיום אחר. הרדיו נפוץ מאד ובמקומות רבים מופעל תמידית. חשיפה ברדיו, בניגוד לטלויזיה ולעיתונות, הנה רב-פעמית (השיר ישודר יותר מפעם אחת, וביותר מיום אחד). הבעיה אינה אי-טיפול של הרדיו במוסיקה מבוקשת. אין אני מבקש מוסיקה זו או אחרת - להיפך - אני מעוניין שהרדיו יפתיע אותי.
ה. במצבי הנוכחי, אשמח מאד לשמוע על כל רעיון שעולה בדעתך בנוגע למתן חשיפה ללהקה ללא רדיו וללא קמפיין מולטימדיה שיווקי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש