בתשובה לירדן ניר, 14/02/03 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) לדבר על כמה הם אמיצים ופורצי דרך, ועל מנת לצאת ידי חובה לצאת כנגד התופעה זה לא נקרא ביקורת. (מה גם שחלק גדול מהביקורת הגיע רק לאחר שהועלתה האפשרות של סרבנים מן הימין שיסרבו לפנות התנחלויות. אני יודע שכנגד כאלו *אני* אצא בביקורת בלתי מתפשרת) 2) אני לא חושב שלאיש בשמאל צריכה להיות בעיה לצאת כנגד אוסלו, או כנגד וויתורים מופלגים. אני לא מבקש ממנו לצאת כנגד רעיון השלום, או כנגד דרך המו"מ, אלא רק כנגד היישום הספיציפי. כמו-כן, בביקורת מדובר גם על ביקורת רעיונית, לא רק על מעשים. אני כמעט ולא שומע אנשים בשמאל מבקרים את חבריהם, גם כאשר רעיונותיהם הם בלתי דמוקרטיים/מוסרים בעליל (ע"ע מקרה גוז'נסקי שאני כה אוהב להזכיר) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון, אבל לדבר על כך שהסרבנות שגויה מוסרית ומזיקה מעשית, ועל מנת לצאת ידי חובה לומר שהם אמיצים ופורצי דרך, זה כן נקרא ביקורת. מה שאני טוען הוא שהיו *גם* מאמרים כאלה. גם אם בשמאל מובעת פחות ביקורת עצמית, אני עדיין לא מבין מה אתה מנסה להסיק מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה להסיק מכך כלום - זה היה חלק זניח בתגובתי המקורית, אך הגבת עליו, אז עניתי לך. בכל מקרה, אם בהוכחות תחפוץ, אני מציע לך לקרוא את הטורים במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. בטוריהם של ה''אורים'' (אליצור ואורבך) לרוב ניתן למצוא הרבה יותר ביקורת עצמית מאשר אצל שלו, מיכאל וקשת (פרט לביקורת משמאל, כמובן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שקל יותר להפנות ביקורת עצמית כלפי המחנה ''שלך'' כאשר הוא בשלטון ובמרכז העשיה, מאשר כשהוא באופוזיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הזה היה כך תמיד (לפחות מאז שאני זוכר), לא רק בשנתיים האחרונות. ושוב אני חוזר, ביקורת יכולה להיות גם כנגד רעיונות/הצהרות וכו', לא רק כנגד מעשים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |