 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעילי הפשוט ופנס על הגשר, ליל הסתו ושפתי הלחות מני גשם - כך ראית אותי ראשונה, התזכור? והיה לי ברור כמו שתים ושתים, כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל לחם ומים אלי תחזור. בעניינו המר, בעבור אותך זעם, גם למוות אתה קיללתני לא פעם, וכתפי הקרות רעדו משמחה; כי היה לי ברור כמו שתים ושתים שיובילו אותך בגללי בנחושתים וגם אז לבבי לא יסור מעמך. ... הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך וידעתי: המוות יבוא מידיך ואני מחכה ומצפה לזיוו; הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער, או יקרב לאטו, בעינוי ובצער, אבל לא מידי זר - מידיך יבוא. וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני, בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני, ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי; כי היה לי ברור כמו שתים ושתים שאבוא לביתך בעוצמך עיניים עד אשר ישאוך בדרך אלי. (מתוך: אלכסנדר פן / וידוי. בתוך: לילות בלי גג). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד הודיעה,''קר לי פנקס, בוא נסע לדרום החם'' ''ארוכה הדרך ואין כסף למסע'' ''דחוף אותי לשם'' הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים אפילו לא רטן הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין זה פנקס הקטן היא לא העיפה בו מבט והוא ימים רבים צעד ועם כסא הגלגלים מכפר לכפר ללא מילים כי בשבילו היא עוד היתה הוד מעלתה... (דן אלמגור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תרדנה בליל דמעותיך שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותיך אכסך ואשכב על אבן. אם תאמרי אל מחול לרדת, על אחרון מיתרי אנגן לך אם תחסר לך מתנת הולדת את חיי ומותי אתן לך. ואם לחם תאבי או יין מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתים ואביא לך גם יין גם לחם. אך אם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת מרעיך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך. (מתוך: נתן אלתרמן/ ניגון עתיק בתוך: עיר היונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הגברת הנכבדה חיה את הפנטזיה המושלמת של שוביניסט שיכור (גם אם משורר נהדר). יופי לה. אני יכול להוסיף גם את השיר השני שמאז ומתמיד עורר בי בחילה עמוקה: הוא אמר: "אם תלכי אחרי לא קטיפה תלבשי ולא משי יהיה מר עד בלי כח אולי" אז אמרה היא לאט: "כח יש לי אם צריך אתהלך בסחבות כלובשת קטיפה מבריקה אם צריך אקרצף מרצפות ואהיה בעיני כמלכה. כל אשר תבקש ותשאל אעשה ואוסיף לשמוח כי את זאת אהובי יהיה קל לעולם לא יחסר לי כח" אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד ואותך אעזוב מיותרת בלילות ארוכים מחכות עד שובי מזרועות האחרת?" "אם צריך לחכות אחכה" כך אמרה ופניה באור. "אם צריך לבכות לא אבכה העיקר שאדע כי תחזור כל אשר תבקש ותשאל אעשה ואוסיף לשמוח כי את זאת אהובי יהי קל לעולם לא יחסר לי כח" אז אמר: "מה יהיה אם אגיד כי עליך לקום וללכת ולשכוח אותי ושנית לא לחזור כי לרחוב את מושלכת?" היא רק רגע שתקה ותחייך אז דברה ופניה ככפור "אם תאמר לי ללכת, אלך, אם תאמר לא לחזור, לא אחזור, אך דבר רק אחד אל תשאל אל תאמר ליאותך לשכוח כי את זאת אהובי לא אוכל בשביל זה לא יהיה לי כח" (לא יודע למי מגיע הקרדיט, באתר שהעתקתי ממנו הוא מיוחס לזהבה בן :-)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכל בדיון 1299 לא ממזמן כל כך, ובמיוחד בתגובה 121854 איך שאנשים לא קוראים דיונים באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כן, אני חייב להודות שכנראה לא הקדשתי תשומת לב מספקת למעלליה של גב' זוהר. עימך, ועימה, הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוביניסט הידוע הוא נתן אלתרמן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |