בתשובה לאליהו, 10/03/03 13:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מעדיף לקבל דיווח מוטה ביודעין, מאשר דיווח כביכול חופשי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין דיווח מוטה ביודעין לדיווח כביכול חופשי? האין הדיווח החופשי כביכול בעצם מוטה ביודעין, כי כולם יודעים שהוא לא באמת חופשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי. כולם יודעים איפשהו בנבכי תודעתם כי הוא אינו באמת חופשי, אך נוטים לסמוך עליו, בעיקר בענייני יומיום. לעומת זאת, דיווח מוטה ביודעין נבחן בשבע עיניים (כפול מספר הקוראים זה יוצא הרבה מאוד עיניים), אם לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את ההבדל. מדוע נוטים לסמוך על דיווח חופשי לכאורה, או לחילופין, בוחנים בשבע עיניים (כפול מספר הקוראים, וזה באמת יוצא הרבה מאד עיניים?) דיווח מוטה ביודעין? אתה יכול לתת דוגמה קונקרטית כדי שנוכל לדון בה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... דיווח חופשי לכאורה, הוא כזה הנחשב חופשי, אך עצם היותו מוטה ברורה רק ליודעי ח"ן. אצל שאר האוכלוסיה, ישנו אולי חשד קטן, או שמץ ידיעה, אך אלו שוכבים עמוק בתודעתם. ניתן לקרוא לו מוטה בסתר. דיווח מוטה ביודעין, כשמו כן הוא - מוטה, אך עובדת היותו מוטה ידועה לכל. >"וזה באמת יוצא הרבה מאד עיניים?" ניסית פעם לכפול את התפוצה של עיתון ממוצע במדינה רבת תושבים בשבע? סתם, כנראה שההלצה שלי לא היתה ברורה, או לחלופין לא מצחיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאני עדיין זקוק לדוגמה קונקרטית, שכן לא ברור לי שאכן יש הבדל בין שתי הקטגוריות שאתה מציע. אשר להלצה, היא הובנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה של דיווח מוטה ביודעין ניתנה בכתבה. דוגמה לדיווח מוטה בסתר: עיתון מפוקפק בשם "אובייקטיבי". היום מעלליו כבר ידועים לכל, אך אני בטוח שבתחילה שמו הפיח אמונה בפי הקורא הממוצע. אשר להלצה, אם היא הובנה לא נותר לי אלא לחשוש שהיא לא הצחיקה... :( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כעת יש לנו דוגמה קונקרטית על השולחן. אני טוען שאין הבדל בינה לבין דיווח מוטה ביודעין. אני, כקורא נבון, יודע שעיתון הוא גוף כלכלי. וככזה, מה שמנחה אותו הוא אינטרס כלכלי. כלומר, מלכתחילה, דיווחי "אובייקטיבי" לא יהיו אובייקטיביים, אלא יושפעו משיקולים כלכליים שונים, כמו גם "מעריב", "ידיעות" או כל עיתון אחר למטרות רווח. לכן, בשבילי לפחות, "אובייקטיבי" מעולם לא היה אובייקטיבי. כעת תוכל לחזור למה שכתבת בתגובה 134616 , ואז נוכל לדון על השאלה מתי משהו מוגדר כ"ליודעי ח"ן", ואני אטען שההבחנה הזו כבר הופכת את ההבחנה בין שתי הקטגוריות לכמותית ולא איכותית, ולכן, לטעמי, לבעייתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לשם סקרנות, איזה אחוז מאוכלוסיית קוראי העיתונים בישראל מהווים הקוראים הנבונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ. כמה שיותר, אני מקווה, אבל חושש שאתבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מייסד ידיעות אחרונות בקבלו איזה פרס אמר שהצלחת של ידיעות אחרונות נבעה מכך שהוא ניסה לצמצם את המשפטים בעיתון לשמונה מילים ומטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חמש המלים הראשונות הן בעמ' 5 הרי שכדי לקרוא את 3 המלים הנותרות צריך בד"כ לדפדף לעמ' 27 למטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מ- 10%? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
8%? קוראי "הארץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקים נכבדים מהארץ הם שטותיים למדי (לא שאינם מהנים) ויש פעמים שהעיתון חסר חשיבות ומחשבה לגמרי אך זוהי דעה אישית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם לגבי חלקים נכבדים מהאייל (לא מעט באשמתו של הח''מ), ועדיין, רוב באי האייל ראויים לתואר ''אנשים חושבים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) ניתן לומר כי "הקוראים הנבונים" = "יודעי ח"ן". לגבי האחרים, כבר ציינתי, זה לא שהם לא ממש יודעים, הם פשוט בסוג של הדחקה. 2) בבוקר חשבתי על דוגמה נוספת (משהו שקשור לחוסר שקיפות במינוי שופטים לבית המשפט העליון), אבל הספקתי לשכוח אותה. נסיון לשחזר: המשלה של מערכת המשפט לעיתונות. אני מניח שחוסר השקיפות נובע מרצון למנוע מבעלי השפעה מסוימים התערבות בהליך המינוי. אך מכיוון שאלו גם כך ימצאו את דרכם, אנו מקבלים מצב בו הבחירה נראית חפה משיקולים זרים, כשלמעשה היא לא. אולי עדיף מצב בו אנו יודעים ששיקולים זרים מעורבים, ויודעים להסיק מכך מסקנות (אולי תגיבו כי במקרה של משפט אין זה משנה מה האדם ברחוב יודע או לא יודע, אך אני מאמין ששופט "מוטה" ביודעין ייתקשה הרבה יותר לפסוק בנושאים הקשורים באותה הטיה, מאשר זה המוטה בסתר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא פסיכולוג. אם הם חיים בסוג מסויים של הדחקה אז אני באמת לא יודע מה לעשות. 2. מה שהבאת אינו דוגמה אלא אנלוגיה. אני עדיין רחוק מלהשתכנע שבעיתונות ישנו הבדל בין שתי הקטגוריות שהצגת. אני אנסה להסביר למה אני מתכוון. בברה"מ היה עיתון בשם "פראבדה", שזה "אמת" ברוסית אא"ט, אבל אני חושב שרוב הציבור הרוסי ידע, גם בלי שהיה צריך הסברים פסיכולוגיים, שהאמת ב"פראבדה", במקרים מסויימים, היא אמת למראית עין בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני לא מבקש ממך לעשות כלום. אני פשוט ממחיש למה עיתונות שעובדת היותה מוטה אינה מוטלת בספק עדיפה על עיתונות שעובדת היותה מוטה היא לא לחלוטין COMMON KNOWELDGE. 2) טענתי די בברור שזו אנאלוגיה ("המשלה..."). לגבי "פראבדה", זה אכן "אמת", אבל יש לי הרגשה שעובדת היותו מוטה הייתה די נגישה לציבור, לעומת "אובייקטיבי" בראשית דרכו. אני מבין את טענתך, אך נוטה לא להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הדחקה אלא חוסר נסיון. בשום מקום לא מלמדים איך לקרוא בין השורות, ולכן רק מיעוט קטן שיש לו את הדחף הפנימי והסקרנות הבסיסית מגיע לזה. הרי גם המתמטיקה היתה הופכת לנחלת מיעוט שולי בחברה לולא לימדו אותה בבית הספר. הצעה שלעולם לא תיושם: לתרגל קריאה נכונה של עיתונות במסגרת שיעורי אזרחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבת שלי (כתה ו') יש שיעורים כאלה. אאל''ט הם תחת הכותרת ''תקשורת'', וכלולה בהם, בין היתר, גם צפיה מודרכת בפירסומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה Consumer Report האמריקאי עושה מאמצים עצומים לשכנע את קוראיו שהוא אובייקטיבי במידת האפשר1, וזה למעשה הקו העיקרי שלו כעיתון. השיקול ה*כלכלי* שלו לטווח בינוני וארוך הוא לשמור על אובייקטיביות במידת האפשר1. במלים אחרות, העיתון הזה מצהיר שאובייקטיביות היא העיקרון המרכזי שלו. אם יתברר לי שהעיתון - בניגוד להצהרותיו - מקבל תרומות מחברות שאת מוצריהן הוא בודק, אני ארגיש מרומה הרבה יותר מאשר אם יתברר לי ש"מעריב" חושב שיותר חשוב להגן על עופר נמרודי מאשר על האמת. _________________ 1- דהיינו, ביודעין. לית מאן דפליג שאפילו בתחזית מזג האויר אין אובייקטיביות מוחלטת, מהיותנו בני אדם. 2- אם רוצים להתקטנן אפשר לטעון שהעיתון צריך לשמור רק על מראית עין אובייקטיבית, אבל אני אטען שהדרך היעילה ביותר לשמור על מראית עין כזאת היא להתנהג בהתאם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |