 |
השאלה האחרונה שלך מקוממת. ברור שאם קרוב שלי יחלה, אני ארצה לעשות הכל כדי שיבריא. זה עדיין לא אומר שיהיו לי כלי הידע המספיקים כדי לעשות זאת. בנוסף, גם במקרה כזה אני אדע שמחקר "הטוען שמצא מזור" הוא עדיין רחוק מתרופה - בין אם הצליח ובין אם לא הצליח.
גם אני רואה פיתוחים מדעיים חדשניים. חלקם מצליחים וחלקם לא. חלקם מצליחים ככה-ככה, פשוט לא מספיק יעילים. חלקם עובדים על ילדים, אבל לא על מבוגרים, ולפעמים ההפך. חלקם יעילים מאוד אבל גם רעילים וגורמים לתופעות לוואי קשות. כל זה כבר נאמר - אבל אני מנסה לומר, שההחלטה כאן אינה שחור מול לבן. היא בין יעילות יחסית לבין חוסר יעילות יחסית, בהשוואה לתרופות קיימות.
חומר שהגיע לניסויים קליניים שלב 1 נבדק לרעילות ובטיחות בעיקר. עדיין לא ברור שהוא עובד, לא ברור איזה מינון צריך ועוד הרבה גורמים.
לגבי ההצעה שלך:
תראה, אם החולה מסכים והרופא מסכים והתרופה תעזור לשפר את מצב החולה - למה לא? אז זהו, שלא תמיד זה פשוט כל כך. רופאים גם הם בני אדם, ועלולים להיות רודפי בצע. חולים עלולים להיות מובלים ללא ידיעה מספקת. או שפשוט, כמו שקורה לפעמים בניסויים קליניים שלב 2 ו-3 , מתגלות תופעות לוואי חמורות של החומר, שגורמות להפסקת הניסויים. מהבחינה הזאת, שימוש "מבוזר" בתרופה חדשה (חולה פה, רופא שם) דווקא יגרום לפחות ידע עליה, כיוון שאינו מתרחש במסגרת ניסויים מבוקרים.
לגבי ערכות האיבחון הגנטי - זו בשורה מאוד-מאוד קשה, לשמוע שאתה ומשפחתך נמצאים בסיכון לחלות במחלה סופנית, ואפילו היא סרטן (שיחסית ובצורה מוגבלת, יש לה טיפול). מתן מידע כזה דורש בדרך כלל התערבות של עובדים סוציאליים או ביו-אתיקנים יחד עם הרופא. וזאת, מפני שיש שני סוגי אנשים - זה שאינו רוצה לשאול וזה שרוצה לדעת הכל. ההנחה שלך, כאילו כולם יחשבו כמוך בעניין הזה, לא מעשית - היא לא מאפשרת לקבל החלטות בנושא ברמת החולה הבודד. לך תדע אם גברת כהן מחדרה היא מהסוג הראשון או השני. לך תדע אם הבשורה תהפוך את חייה למלאי דאגות או תגרום לה להחליט לשפר את חייה. וכל זה, כזכור, כשאין טיפול מונע למחלה.
עד כאן ובוקר טוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש