בתשובה לברקת, 11/03/03 13:54
על תרופות וכוונות טובות 134928
ארז ליבנה • בתשובה לברקת יום ג', 11/3/2003, 20:54
תראי, אני לא פעיל אנטי-גלובליזציה וכשאני אומר תאגידי ענק זה לא משול לאנטיכריסטוס, אבל העובדה בשטח היא שרק להם יש צ'אנס.
זה כבר לא פייר, למה, אם לי יש הון קטן של חצי מליון ורעיון טוב ואמצעים ליצרו, למה אני חייב למכור את הידע הזה לחו"ל?

על כך שחברות התרופות לוחצות על ה-FDA להוריד את רף הבדיקה, ובכך בעצם אומרות מה שאני אומר, אין לי מחלוקת.
זה גם ברור, מדיניות ה-FDA עולה להם הון עתק.
אני גם לא רואה בזה בעיה, הם לא האויבים שלי חלילה ומותר לנו להסכים.

יש מושג מתחום הרוקחות, אני לא בטוח אבל אני חושב שקוראים לו אינדקס-קליני אשר מהווה מדד מספרי של היחס בין יתרון התרופה לנזקה.
עד כמה שסרטן זה נורא, מוות נחשב גרוע יותר. דינו של ילד בועה ללא טיפול הוא מוות.

לא הבנת מה אני מציע. (ראי גם תשובתי לפוליטיקוס: תגובה 134911)
אני חס וחלילה לא נותן לכל דוד שמואל להחליט האם זה הזמן לנסות את השיקוי הסגול החדש של פרופ. קטרוס.
החולה בהיותו חולה מעורב מאד רגשית בהחלטה ולכן יש לתת לו שיקול דעת אבל קטן. יתרה מזאת הוא גם בור ברפואה. כאן נכנס לתמונה הרופא המטפל ואולי אף הארגון בו הוא מטופל, אשר אמורים להיות אוביקטיבים ויותר מלומדים. חלק מהאחריות צריך להיות מועבר גם אליהם.
תראי, אם חומר הגיע למעמד החגיגי של ניסוי קליני, אפילו ניסוי קליני I, הרי שהוא עבר כבר אינספור בדיקות וניסויים מעבדתיים וחקר ספרות וחיות מעבדה ומה לא.
כלומר, להביא חומר לניסוי קליני הוא בעצם קריאת אמון של המדען (גם הבסיסי וגם הישומי) בטיב החומר ובפוטנציאל שלו.
במידה וה-FDA לא גילה ליקויים מחפירים לאחר סריקה מקיפה וטובה של שנה שנתיים (אפשר לעשות הרבה מאד בשנה שנתיים), הרי שעל פניו החומר עודנו בחזקת טוב.
אם יש גם רופא שמוכן לקחת על כתפיו את האחריות של מתן תרופה חדשה (כי החולה שלו סובל), וחולה המוכן לקחת על עצמו את הסיכון כמו גם את הסיכוי, אז יש לנו רצף מנצח.
מדען-מבקר-רופא-חולה , מה עוד צריך?

אני תוהה לגבי כמה מחלות באמת אי אפשר לעשות *כלום*.
יש מחלות רבות אשר הטיפול בהן תלוי באופן מהותי במועד האבחון, למשל מחלות אוטואימוניות, ואם אני לא טועה, גם מחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהיימר.
אבל גם אם באמת אין כלום שניתן לעשות, כשאת באה לרופא עם כאב, את רוצה לדעת מה גורם לו?
יכול להיות שלאחר האבחון הרופא יודה שאין לו מה לעשות, אבל לפחות תדעי לקרוא לשד שלך בשם.
חוסר ידיעה כמוהו כחוסר אונים, וחולה ללא מענה עשוי להמשיך לחפש ללא הועיל תשובה, או לטפל במחלה הלא נכונה (דבר שעשוי לגרום לנזק), או להתפות למיני שרלטנים שיש בידיהם את כל התשובות.

לגבי הגבלת הגישה למידע רפואי מסווג בטענה של חדירה לפרטיות, זה נושא אחר שאני מעדיף לא להכנס אליו.
אני לא חושב שהפתרון לבעיה זו הוא בהשארות באפלה טכנולוגית והמנעות מפיתוח אלא בחקיקה הקובעת מה מותר ומה אסור לעשות על בסיס מידע זה.

גם אותי לא מעניינים האינטרסים הסמויים של תאגידים.
למעשה הם לא כ"כ סמוים: הם רוצים כסף, וזה לגמרי בסדר, הם חברות שנולדו כדי לייצר כסף.
אלו הם תוצאות הפעילות שלהם עליהם אנו מדברים.
אם חלילה ילקה מישהו יקר לך במחלה קשה, ואת תדעי שבאונ. ת"א יש מחקר הטוען שמצא מזור, אבל זה לעולם לא הפך לתרופה, איך תרגישי?
על תרופות וכוונות טובות 135581
ברקת • בתשובה לארז ליבנה יום א', 16/3/2003, 10:08
השאלה האחרונה שלך מקוממת. ברור שאם קרוב שלי יחלה, אני ארצה לעשות הכל כדי שיבריא. זה עדיין לא אומר שיהיו לי כלי הידע המספיקים כדי לעשות זאת. בנוסף, גם במקרה כזה אני אדע שמחקר "הטוען שמצא מזור" הוא עדיין רחוק מתרופה - בין אם הצליח ובין אם לא הצליח.

גם אני רואה פיתוחים מדעיים חדשניים. חלקם מצליחים וחלקם לא. חלקם מצליחים ככה-ככה, פשוט לא מספיק יעילים. חלקם עובדים על ילדים, אבל לא על מבוגרים, ולפעמים ההפך. חלקם יעילים מאוד אבל גם רעילים וגורמים לתופעות לוואי קשות. כל זה כבר נאמר - אבל אני מנסה לומר, שההחלטה כאן אינה שחור מול לבן. היא בין יעילות יחסית לבין חוסר יעילות יחסית, בהשוואה לתרופות קיימות.

חומר שהגיע לניסויים קליניים שלב 1 נבדק לרעילות ובטיחות בעיקר. עדיין לא ברור שהוא עובד, לא ברור איזה מינון צריך ועוד הרבה גורמים.

לגבי ההצעה שלך:
תראה, אם החולה מסכים והרופא מסכים והתרופה תעזור לשפר את מצב החולה - למה לא? אז זהו, שלא תמיד זה פשוט כל כך. רופאים גם הם בני אדם, ועלולים להיות רודפי בצע. חולים עלולים להיות מובלים ללא ידיעה מספקת. או שפשוט, כמו שקורה לפעמים בניסויים קליניים שלב 2 ו-‏3 , מתגלות תופעות לוואי חמורות של החומר, שגורמות להפסקת הניסויים. מהבחינה הזאת, שימוש "מבוזר" בתרופה חדשה (חולה פה, רופא שם) דווקא יגרום לפחות ידע עליה, כיוון שאינו מתרחש במסגרת ניסויים מבוקרים.

לגבי ערכות האיבחון הגנטי - זו בשורה מאוד-מאוד קשה, לשמוע שאתה ומשפחתך נמצאים בסיכון לחלות במחלה סופנית, ואפילו היא סרטן (שיחסית ובצורה מוגבלת, יש לה טיפול). מתן מידע כזה דורש בדרך כלל התערבות של עובדים סוציאליים או ביו-אתיקנים יחד עם הרופא. וזאת, מפני שיש שני סוגי אנשים - זה שאינו רוצה לשאול וזה שרוצה לדעת הכל. ההנחה שלך, כאילו כולם יחשבו כמוך בעניין הזה, לא מעשית - היא לא מאפשרת לקבל החלטות בנושא ברמת החולה הבודד. לך תדע אם גברת כהן מחדרה היא מהסוג הראשון או השני. לך תדע אם הבשורה תהפוך את חייה למלאי דאגות או תגרום לה להחליט לשפר את חייה. וכל זה, כזכור, כשאין טיפול מונע למחלה.

עד כאן ובוקר טוב.
סוג ראשון ושני 135593
Chen Shapira • בתשובה לברקת יום א', 16/3/2003, 10:59
אני כנראה שייכת לסוג שלישי: ביצעתי בדיקה גנטית לבדיקת סיכויי לחלות במחלה סופנית שנפוצה במשפחתי, אך השתפנתי ולא טלפנתי לקבל את התוצאות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות