בתשובה לג.שמעון, 19/03/03 1:31
הארשת הקבועה של המסכה 136274
"הכנה והמשוחרר" = האותנטי?

בהקשר הזה שווה להזכיר את ספרו הנהדר של יגאל בורשטיין, "פנים כשדה קרב". שם הוא מנתח את הבעות הפנים והקלוז-אפים של דמויות בקולנוע ישראלי. אבל הקו אצלו נמתח בין הבעות מחפיצות או מנכסות (למשל, ארשת הזחיחות על הפרצוף של אורי זוהר ב"מציצים", בסצינה עם דינה וצינור המים), מול הפנים האותנטיים (האמת, אני לא זוכרת מה היו הדוגמאות הרלוונטיות). בורשטיין קובע שהישראלי, כפי שהוא משתקף בקולנוע לפחות, מציג הבעה בוטה, כמעט לא אישית, של בעלות ואדנות - גם על חפצים כסחורה וגם על אנשים כחפצים. את המבט הלא מחפיץ והאמפתי, הוא אומר, כמעט שאין למצוא - וזה נגזר גם מהיות החברה חומרנית וצרכנית.
הארשת הקבועה של המסכה 136277
מוזר, דווקא נדמה היה לי שהמבט האמפתי רווח מאוד בקולנוע הישראלי. מהשרוול - ''חסד מופלא'', ''חתונה מאוחרת'', ''השוטר אזולאי'', ואפילו בסרט נעורים כמו ''בלוז לחופש הגדול''. בכולם קיימת דמות גברית שנותנת למסכות ליפול וחושפת פנים פגיעות.
הארשת הקבועה של המסכה 136317
הספר יצא לאור לפני עשר שנים בערך, כך שהוא לא מתייחס ל"חתונה מאוחרת" ‏1. כאמור, אני לא זוכרת את הדוגמאות החיוביות, אבל הגיוני מאוד ש"השוטר אזולאי" ו"בלוז לחופש הגדול" יוכלו להיכלל בהן. אבל הם כמעט הולכים לאיבוד בין שפע הסרטים שמציגים את ההפך - רובם סרטי מלחמה ו"ישראליות חדשה", שמציגים את הצבר השחצן והבעלתני.

אה, ועוד מושג מפתח שם, מעבר לאמפתיה, הוא ה"תום", המבט הלא מתוחכם, שאינו דורש דבר.

1 ואפשר לכלול גם את "החברים של יאנה".
הארשת הקבועה של המסכה 136474
מאז שפשו בקולנוע הישראלי אותן ''שתיקות מלאות משמעות'' מעיקות, אין לבמאים הישראלים מספיק זמן מסך כדי להציג את כל ההבעות מלאות האמפתיה שהיו רוצים להראות...
הארשת הקבועה של המסכה 136695
אכן, ההשפעה של אנטוניוני וברגמן על הקולנוע הישראלי בשנות השבעים היתה בעיקר אומללה, בערך כמו ההשפעה של הריאליזם הסוציאליסטי בשנות החמישים. השתיקות האירופיות האלה, שהיו יפות לזמנן, פשוט לא עוברות מסך בעברית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים