בתשובה לערן בילינסקי, 01/01/01 12:55
כן 13848
ewilde • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 1/1/2001, 16:51
חסרים כאן תת-נושאים לדיון?
הינה כמה:
כשירותו של סלע לעמוד לדין,
האם טוב עשו שהגיעו לעסקת טיעון,
האם סירוס כימי הוא פיתרון טוב,
האם צריך לפרסם שמותם של חשודים לפני שהורשעו,
האם הטיפול באנס סדרתי צריך להיות משקם או הרסני,
כו' וכו' וכו'

הרי, אם היה כאן נושא עם זיקה פוליטית היו תגובות רבות שאף סוטות מהנושא.
מדוע אף אחד לא כותב משהו?

סך הכל מה שאני רוצה זה שאנשים יעצרו רגע לחשוב ולראות מה מרתיח את דמינו ומה משאיר אותנו שלוים ללא ענין או תגובה.
מסתבר שמבחינה *רגשית*, 700 הרוגים בשנה בתאונות דרכים אפשר לחיות עם זה טוב ללא פחד לנהוג במכונית, אבל 20 הרוגים בשנה בפעולות טרור גורם לאנשים מתוך פחד, לא לנהוג את מכוניתם בקרבת אוטובוסים ציבוריים.

ולכן, מאחר שאין כאן דיון בנושא בני סלע, אפשר אולי לדבר על למה אין דיון כזה.
כן 13855
נילי • בתשובה לewilde יום ב', 1/1/2001, 21:24
לדעתי חסר שלב בין חשוד לבין מורשע, והוא: "נאשם". חשוד זה בשלב החקירה, נאשם זה מצב ראייתי חזק יותר מאשר סתם חקירה, מצב של ראיות לכאורה לביצוע העבירה (אם כי חשוב לזכור את חזקת החפות). לא כל חשוד בעבירה נאשם בה בסוף (נגד חלקם נסגרים התיקים מחוסר ראיות...). ומכיוון שכתבי האישום, כמו הדיונים בבית הדין, הם פומביים (אלא מקום בו נסגרו דלתיים) לא הבנתי מדוע ראוי להימנע מפרסום שמו של הנאשם.
על הדוכן 13863
ניר יניב • בתשובה לנילי יום ב', 1/1/2001, 23:15
1. נראה לי כי המערכת המשפטית מסובכת מספיק גם ללא הוספת עוד שלבי ביניים, על שלל התקנות, החוקים, הנהלים והנייירת הנובעם מהם.
2. פרסום שמו של הנאשם גורם לו נזק עצום. ראוי למעט ככל האפשר בפרסומים כגון הא, למעט, אולי, במקרה של אנשים העובדים בשירות המדינה ואשר עבירתם קשורה לכך.
על הדוכן 13865
מיץ פטל • בתשובה לניר יניב יום ב', 1/1/2001, 23:32
1. לא מדובר בסוגיה משפטית, אלא בסוגיה עתונאית. מדובר בצורך לאזן בין זכות הציבור לדעת ובין הגנה על מי שטפלו עליו האשמות-שווא. הסטנדרט שנקבע בזמנו היה כי מפרסמים את שמו של חשוד כאשר המשטרה מבקשת את הארכת מעצרו (ובכך מאותתת על כוונתה להגיש כתב אישום). אינני יודע עד כמה העתונות (ואתרי האינטרנט) עומדים כיום בסטנדרט הזה.
2. כאמור, בשלב בו מוגש כבר כתב אישום - עקרון פומביות הדיון מחייב את פרסום השם, בכפוף לסייגים הידועים (לגבי קטינים, למשל). רצוי, ככל האפשר, להדגיש את חזקת החפות. גם לעתונות - אבל לא רק לה - יש חלק בכך.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות