 |
בראש ובראשונה, ברצוני להגיב על דברים שנכתבו כאן לפני.
ניתוח הלובוטומיה (כריתת חלק מהאונה) גם הוא אינו בגדר ''תרופת פלאים'' ואפילו לא להפרעות מיניות שכאלה. זהו ניתוח מסובך, מסוכן ויקר שיעילותו עדיין לא הוכחה. כמו כן, זהו ניתוח פולשני ההופך את מקבל ההחלטה בגינו (קרי, מבצע גזר הדין) לשותף בהחלטות כגון עונש מוות, או אפילו המתת חסד ומעלה את שאלת '' מי שמך'' הנדונה בכל חברה מערבית שהיא וזוכה למחלוקות רבות. נקודה אחרונה בעניין מסוים זה, שקיימת מחלוקת בין חוקרים רבים בנוגע לשילוב שיטות רפואיות שהן לפתרון בעיות נפשיות (כך גם לא ניתן להוכיח למשל את אופן פעולת הטיפול בהלם חשמלי על חולי דיכאון וסכיזופרניה).
עם התפתחות התיאוריות והמחקרים הפסיכו אנליטיים, הפכה גם תוקפנות ואלימות מינית לחלק בלתי נפרד מכל סוג שהוא של אלימות. יצרים מיניים ואלימים, כפי שתוארו ע''י פרויד, מצויים בכל אחד מאיתנו ועלינו להמשיך ולהתמודד עימם מתוך הסכמה שבשתיקה.
לצערנו, עם תשומת הלב הניתנת, ניתנת גם מעין ''לגיטימציה'' חברתית לדיון בנושאים האלה וכך אנו מוצאים את עצמנו דנים ומתחבטים בשאלת הענישה לפושעי מין הרבה יותר מאשר בשאלת הענישה לעברייני תנועה באשר הם, למרות שהאחרונים מצויים בהמוניהם בכל רחבי החברה ולא משתייכים לחתך כלשהו (וכן, בגדר אותם עברייני תנועה אני כוללת גם את העוברים באור אדום ומוחה על ההקשר שנעשה כאן קודם לכן כי אינם מתכוונים להזיק בכוונה תחילה).
לעניות דעתי, גם הדיון על עברייני מין צריך להיות פחות בהרבה מכפי שהוא כיום הואיל וחייב להיות קונצנזוס חברתי בנוגע למידת העונש. לא רק נשים בחברה המערבית רואות הקבלה בין אונס לרצח כפי שלא רק נשים בחברה המערבית (ובכל החברות באשר הן) נופלות קורבן לאונס. עצם ההתייחסות לאדם כאל רכוש הזולת, כאל חפץ שבסופו של דבר אין בו כל שימוש, הופך את כל העניין לבעייתי. לפיכך, איני סבורה כי סירוס כימי או ניתוח לובוטומיה הם הפיתרון האולטימטיבי לעניין אלא יש לפעול בהסברה חברתית רחבת היקף ובשיטות הרתעה לאנסים ותוקפי חסרי אונים באשר הם. (אישית בקשתו של בני סלע לסירוס כימי דוחה בעיני, לאחר התבטאויות שונות שהשמיע במהלך חקירתו ואין לאפשר לו לשוב ולחיות בחברה כאחד האדם בכל מקרה שהוא).
מנקודת המבט הקרימינולוגית, יש להבחין בין הגמול לעונש. מה שראוי לבחינה הדקדקנית ביותר הוא הטיפול בקורבנות והפיצוי שינתן להם. העונש עצמו, אינו ראוי לדיון חברתי כי אם משפטי ועליו להיות בגדר קונצנזוס ובעל מס' רמות קבועות מראש. כמובן שעליו להיות נתון למשא ומתן אך לא עד כדי רמת הגיחוך כמו במקרים רבים אותם ניתן לראות בכל הנוגע לענישת עברייני מין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש