בתשובה לאנה, 09/04/03 11:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם פא[ג]ליה היא פמיניסטית לוחמנית ידועה שלא תוותר על שום הזדמנות לקרב טוב אבל הספר הזה הוא לא מניפסט פמניסטי. הספר הוא ניתוח של ההיסטוריה של תרבות המערב המתבסס על תזה של מיניות. היא לא אומרת "שנשים קרובות לטבע" אלא שלפי תפיסתה, התפתחות התרבות התחילה מזה שהאדם הקדמון ראה את הנשים כדבר שמקביל לטבע מבחינת התכונות שלהם, כמו שהסברתי למעלה. אני חושב שפא[ג]ליה תהיה הראשונה להסכים שכיום "כמעט אף אחד אינו קרוב לטבע" אבל הנקודה הזו כנראה היא זאת שגרמה לה לכתוב את הספר. כמו שציטטתי במאמר, היא רוצה לחשוף את הרבדים העמוקים עליה נבנתה תרבות המערב, ודרך הניתוח היא אותן פרסונות מיניות שאנשים לובשים על עצמם, זכרים ונקבות, גברים ונשים וכל מה שבאמצע. אשר לשורה שאחרונה שלך, פא[ג]ליה מתייחסת לזה במפורש כשהיא אומרת שהיא מנתחת את התרבות המערבית שבנויה מ"מבט מפריד ומאבחן" או אולי אפשר לקרוא לזה אובייקטיביזציה, אוטונומיה, אינדיבידואליזם. זה בניגוד לתרבות המזרח השואפת להתאחדות עם היקום (או משהו דומה לזה). כדוגמא לכוח המבט הבוחן פא[ג]ליה מדברת על עשית הכלים - האדם (הזכר במקרה שלנו) חוצב מתוך הגוש האטום של הטבע חפצים מופרדים בעלי צורה מזוהה. כדי לשים את זה במסגרת הפרסונות המיניות היא רואה את החציבה הזו כפועל יוצא של הזכר שמצליח לראות את מיניותו, את אברו (אני אגע בנושא הזה בחלק ב'). והיא לוקחת את זה יותר רחוק וכותבת שהמאמץ המבדיל הזה העביר את החברה האנושית מתרבות של אמוציות לרציונליזם. מעולם קדם-פגני ופגני שראה שינויים בטבע רק בגלל כוחות הטבע לעולם שבו השינויים בטבע הם מעשי ידי האדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל יש לי בעיה רצינית להבין. קשה הבנה אנוכי. כל ניסיון לבסס תיזות על תרבויות בעידן הפרה-היסטורי, כאילו יש לנו מושג למה באמת קרה שם, נראה לי קצת מוזר. מאיפה היא יודעת איך הבחור עם הנבוט ראה את אישתו במערה? ציורי מערות? האם באמת ידוע לנו שהגבר הקדום הוא זה שייצר את הכלים הראשונים, או שאולי האישה במקרה היא זאת שגילתה את האש וחשבה ראשונה על הרעיון של ראש חץ או אבן משחזת? סליחה על האיטיות, אבל מכל ההסברים (גם אלו שבמאמר וגם אלו שבדיון) לא הבנתי למה ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים וגברים שמים את האישה כ"קרובה יותר לטבע". האמת? לא הבנתי מה זה להיות "קרוב יותר לטבע". אם האדם היום הוא רציונלי יותר ופחות אמוציונלי, איך זה מקביל לקביעה שהוא היה "קרוב יותר לטבע" בעבר? אמוציונלי יותר <==> קרוב יותר לטבע? למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי בתגובה אחרת, הספר הזה הוא "ביקורת ספרות ותרבות". הדבר היחידי ששרד מהעידנים הפרה-היסטוריים ובמיוחד מהזמן ההיסטורי הוא יצירות אמנות וריטואלים דתיים-חברתיים. פא[ג]ליה מנסה לבדוק את השורשים של תמות ספרותיות ואמנותיות שונות ולראות כיצד מוטבים ארוטיים ומיניים עברו תהליך של עידון ושכלול על פני הדורות. הכוונה היא שלמשל אפוסים שיריים קדומים היו הרבה יותר בוטים מבחינת היחס שלהם לטבע ולמיניות מאשר יצירות "צעירות" יותר. קח למשל את שיר השירים (בחלק ב' אני מתייחס לזה). ארוטיקה ישירה שעברה עם הזמן סובלימציה לרוחניות אלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להגיד שתרבות המזרח שואפת להתאחדות עם היקום? זוהי תרבות, בדיוק פי שהמערב פיתח תרבות. לאנוס ילדות קטנות ולהיות חסר מודעות, או להמציא אלים מפגרים זה להיות מחובר לטבע? תתביישו לעצמכם. המערב מאפשר מקום לנשיות, בזמן שתרבויות המזרח לא מאפשרות מקום לנשיות. זה שאבא מוכר את ביתו בגיל 3 לבעל, זנות וכיו"ב..לא הופך אותה לקרובה לטבע, אלא לסובלת סבל איום ונורא. ושוב, מה גברים לא יגידו, כדי להרגיש טוב עם הפשעים שלהם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |