בתשובה לרון בן-יעקב, 11/04/03 0:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרגיל יש לי בעיה רצינית להבין. קשה הבנה אנוכי. כל ניסיון לבסס תיזות על תרבויות בעידן הפרה-היסטורי, כאילו יש לנו מושג למה באמת קרה שם, נראה לי קצת מוזר. מאיפה היא יודעת איך הבחור עם הנבוט ראה את אישתו במערה? ציורי מערות? האם באמת ידוע לנו שהגבר הקדום הוא זה שייצר את הכלים הראשונים, או שאולי האישה במקרה היא זאת שגילתה את האש וחשבה ראשונה על הרעיון של ראש חץ או אבן משחזת? סליחה על האיטיות, אבל מכל ההסברים (גם אלו שבמאמר וגם אלו שבדיון) לא הבנתי למה ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים וגברים שמים את האישה כ"קרובה יותר לטבע". האמת? לא הבנתי מה זה להיות "קרוב יותר לטבע". אם האדם היום הוא רציונלי יותר ופחות אמוציונלי, איך זה מקביל לקביעה שהוא היה "קרוב יותר לטבע" בעבר? אמוציונלי יותר <==> קרוב יותר לטבע? למה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי בתגובה אחרת, הספר הזה הוא "ביקורת ספרות ותרבות". הדבר היחידי ששרד מהעידנים הפרה-היסטוריים ובמיוחד מהזמן ההיסטורי הוא יצירות אמנות וריטואלים דתיים-חברתיים. פא[ג]ליה מנסה לבדוק את השורשים של תמות ספרותיות ואמנותיות שונות ולראות כיצד מוטבים ארוטיים ומיניים עברו תהליך של עידון ושכלול על פני הדורות. הכוונה היא שלמשל אפוסים שיריים קדומים היו הרבה יותר בוטים מבחינת היחס שלהם לטבע ולמיניות מאשר יצירות "צעירות" יותר. קח למשל את שיר השירים (בחלק ב' אני מתייחס לזה). ארוטיקה ישירה שעברה עם הזמן סובלימציה לרוחניות אלילית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |