בתשובה לרון בן-יעקב, 11/04/03 14:07
חדירה לפרטיות 140292
לאור הסקפטיות שלך, מדהימה אותי ההתלהבות שלך מראיונות עבודה ככלי למיון עובדים.
מחקרים מראים על חוסר תקפות וחוסר מהימנות מוחלטים של ראיונות.
בסוף ממילא מגייסים את הבלונדינית או את השכנה של בן-הדוד.
אז מהו הקריטריון המוצק לפיו תמיין עובדים?
רחלי
חדירה לפרטיות 140293
ההבדל הוא ביומרה. ראיון עבודה הוא לא דבר ממש תקף, אבל בסך הכל מדובר בבוס שמראיין אנשים, לשם ההתרשמות. ההתרשמות הזאת היא לא מדעית והיא לא מתימרת להיות כזאת. הגרפולוגיה לעומת זאת...

העניין הוא ש*אין* קריטריון מוצק, מעבר לרמזים כלליים כגון השכלה, ניסיון, מבחנים רלבנטיים, המלצות והתרשמות כללית (ללא תוקף) מן האדם אותו רוצים להעסיק. הדרך היחידה לבדוק אם עובד הוא באמת עובד טוב, כמו שנדמה לנו, היא פשוט להעסיק אותו.

חיי המעסיק קשים ומלאי אי ודאות. זאת לא סיבה שהוא יתחיל להוציא כספים על קוראים בקלפים, זורקי עצמות, מרגישי הילות, בוחשים בקפה, מנחשי אופי עפ"י עיצוב כף הרגל או מנתחי אישיות עפ"י צורות של אותיות.

מילא אדם עוסק בפעילויות שכאלה לשם מילוי צרכים אמוציונליים או "רוחניים", אבל אין בכך שום הגיון כלכלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים