בתשובה לדובי קננגיסר, 16/04/03 14:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם היא לא יודעת איך אומרים את השם סימן שהיא לא דיברה על זה מעולם עם אנשים שכן יודעים. ההיבט המקצועי: אם מציעים ספר לאדם, האין זה מן הראוי לברר איך קוראים לספר? אני די בטוח ששמו של פרמה כתוב בעמודים הראשונים בתוך הכותרת האנגלית. אח, מזל שפגשתי את השם הזה לראשונה עוד לפני הגעתי למרחבי העברית :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לי יש נטייה פסיכוטית לקרוא אפילו את העמוד עם האזהרה לגבי זכויות היוצרים, אבל זה באמת לא הכרחי לבדוק מה שמו המקורי של כל ספר שאדם קורא. יש סיכוי לא קטן שנתקלתי בשמו של פרמה בכתב לטיני אי שם בעבר ושכחתי. כמו שציינתי - הגיית פרמה בסגול היא כל-כך אינטואיטיבית שלא היה עולה על דעתי, לו הייתי עומד בסיטואציה דומה, כי עלי לבדוק איך יש להגות את השם לפני שהייתי ממליץ על הספר לאחר. אני פשוט לא מבין מה השוס הגדול באנקדוטה שלך, שלדעתך היה שווה את פרסום התגובה ההיא. לא היה מדובר בשגיאה מזעזעת בעברית, לא היה מדובר בבורות בלתי מתקבלת על הדעת. מה הביג דיל? מבחינתי כל מה שיצא מהעסק זה שאתה מתנשא באופן מגוחך למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, כאשר מוכרת ספרים ממליצה על הספר תוך הגיה לא נכונה של שמו הדבר הוא בלתי מתקבל על הדעת. ברשותך, לא נידרדר להעלבות. אני אף מוכן להודות שהשוס איננו גדול, ואני יודע שלעתים אני מייחס לעניני לשון משקל רב מדי. מה היית אומר, אילו ההמלצה היתה על "המשפט האחרון של Parme", בהנחה שזו הקריאה האינטואיטיבית של המוכרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אומר כלום. גם זה נראה לי לגיטימי בתנאים הקיימים (היינו - אין הבדל בכתיב בעברית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשימת ספרים של משרד החינוך סווגו הספרים ע''פ קטגוריות בינהן ''משפחה'' ו''חיות''. כל ספרי ג'ראלד דארל סווגו כ''חיות'' למעט ספרו ''משפחתי וחיות אחרות'' (שלא עוסק יותר במשפחה מאשר בחיות יחסית לשאר ספריו) סווג כ''משפחה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים אמרה קריינית רצינית ברשת א' - "... כתבו המלחין ג'ורג' גרשווין ו*אשתו* איירה גרשווין ...". לפני מספר שבועות, בתכנית "גלובוס" בערוץ 1, תכנית רצינית, טובה ובד"כ גם מוגהת היטב - הופיעה על המסך כתובית עם שם המבצעת הידועה של גרשווין: "ג'רלדין פרייס", במקום ליאונטין פרייס. לפני שנתיים שלוש, ביום הזכרון לשואה, מנחה פופולארי בערוץ הילדים (הוא היה חבר של יעל בר-זוהר ושמו פרח לי עכשיו), סיפר על הפצצת הירושימה ונגסאקי ואמר את שם המטוס - "אנגולה גיי", במקום אינולה גיי (במקרה שלו, להבדיל מן הקודם, אני מרשה לעצמי לשער [אולי מתוך רשעות] שזה נבע מבורות של ממש). במו אזני שמעתי לפני מספר ימים, בעת ביקור בבית אבות בחיפה: אדם מבוגר סיפר על אהבתו לשירים ישנים והזכיר את השיר "צאינה צאינה הבנות וראינה", וחברו הקשיש שישב איתנו אמר, והבעת געגועים על פניו: "כן... זה שיר מתקופת הצנע...". ועוד האמתחת מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מרגיש בזה, זהו צעד מעורר אופטימיות בדרך להחכמה. באדיבות בנותיי האהובות, החבר של בר-זוהר: גיל ססובר. (אתה רואה? - עכשיו אתה כבר יותר חכם!) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |