 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודעת מה המקום המתאים לשאול (אשמח לקבל הפניה) אבל התרשמתי שיש כאן כמה אנשים משכילים ופתוחים, לכן בכל זאת: מה מקור הכינוי "מקום" לאלוהים ביהדות? ומהן הפרשנויות? תודה וסליחה על החוצפה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עייני כאן: http://www.yshilo.co.il/artshow.asp?aid=19 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתשובה שבלינק מתגובה 143532 נראית לי הסבר שבדיעבד. כמו הפסוק המפורסם שמשה שמע "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש" שעל זה כתב הרמב"ן שכל מקום שהשכינה נמצאת הוא קדוש. שאלה שאולי מענינית יותר היא מדוע בכלל מייחסים חשיבות למקומות מסוימים? לאו דווקא ביהדות ולא רק בקשר לדת. בגלל שהשאלה שלך נשאלה בתוך המאמר של פאליה, אז אני אנסה לתת קשר. עוצמת החויה הדתית, הריכוז והמשמעות שלה שווה לעוצמת ולחשיבות של החוויה המינית, ואכן היא לרוב מבוטאת במונחים שלקוחים מעולם החויות הארוטיות. בסעיף "מסתרי הפרגוד" שבמאמר, כתבתי על המקום המיוחד שמוקדש להתייחדות המינית. המקום הזה מקבל משמעות ונותן משמעות מינית/דתית לאנשים שנכנסים אליו, כמו חדר המיטות, פינה בגן ציבורי, בית כנסת, דביר. בפרוש של הזוהר על הפסוק משמות ("של נעליך וגו"') מוזכר עניין הדביקות עם השכינה, אותה התבקות רוחנית או זיווג גופני, שעוצמתו עולה כשהוא קורה בתוך "המקום" המיוחד. כנראה מאותה סיבה קיברות צדיקים נחשבים ל"מקום טוב" לתפילות, משום שהוא שטח מוגדר היטב, תחום וברור, שמיוחס לו קשר לאדם שנחשב למיוחד, צדיק. הפרשנות הדתית טוענת שכשאנחנו קוראים למשהו "בשם" מיוחד, אנחנו כביכול מגלים וחושפים משמעות נסתרת שקיימת באותו הדבר, באותו ה"מקום". אבל, אולי בעצם מה שקורה הוא שאנחנו מגלים וחושפים את מה ש*אנחנו רוצים* למצוא באותו דבר. אנקדוטה מענינית: המקום הראשון שהמלה "מקום" מופיעה בכתובים היא בבראשית א' 9 "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד". מסתבר שהפסוק הזה מהווה בעיה והוא לא מסתדר עם כמה דברים. קושי אחד למשל הוא שאם המים ניקווים ל"מקום", לא כתוב שה"מקום" הזה נברא קודם לכן. כדי לקצר, הפרשנות שהוצעה היא שלמעשה במקור היה כתוב מקוים (מיקווה), גם בהסתמך על תרגום השיבעים. כך ש"מקום" שלפי פרשנות מאוחרת רומז לנהר הקוסמי שמקיף את העולם, חלק מ"המקום הקדוש", איננו אלא מקוי מים רגילים. כך אני חוזר לשאלה הקטנה, למה בכלל מיחסים חשיבות ל"מקום" שבו האדם עורך טקסים ומעשים בעלי חשיבות? מבחינת הדת אולי זה קשור במלחמה של דת, כביכול מופשטת, בפגניות שחוגגת ועובדת בטבע, בכל מקום, וכמובן כל הזמן. הריטואלים הדתיים מייחדים גם זמנים מסוימים, בנוסף ל"מקום". האבחנה הדתית מארגנת את עולם הטבע הפראי לפי דוקטרינה תאולוגית קשוחה. אולם מבחינת הטבע והמין, גוף האישה הוא המקום המקודש לטכס, משום שבתוכה הטבע פועל במיסתורין, והאדם לא יכול להבין ולדעת מהו המכניזם שמביא לחיים מתוך הגוף הזה. פאליה אומרת שגוף האישה, כפי שנתפס על ידי האדם הבראשיתי, הוא המקדש החתום, הכלי הסגור שמצופה מבפנים בזהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההארה. מעניין לחשוב על אלוהים כמקום נפשי של התייחדות. אני חוזרת רגע לדת היהודית- שהפרשנות שלה לשם "מקום" היא בעצם "כל מקום". כלומר, הפחתה בחשיבות מקום פיזי והדגשת תוכן המקום. מה הוא מכיל (שכינה) ומה נעשה בו (פעילות דתית/פולחנית כלשהי המקדשת את המקום). זאת אומרת שהמקום יכול להיות כל מקום ומה שנותן משמעות למקום מסויים הוא לא המיקום שלו, אלא מה שיש בו. אבל מאידך, הדת היהודית היא כן דת של מקום ספציפי. היא אמנם יכולה להתקיים בכל מקום בעולם, אבל יש משמעות בסיסית למיקום- ארץ ישראל. אם אינני טועה הבטחת הארץ לאברהם לא נבעה מתוך סגולות מיוחדות של המקום או מתוך איזה מאורע הסטורי שקרה בו. אך מרגע שניתנה ההבטחה, מרגע שנכרתה הברית, קודש המקום הזה. ולשאלה: היהדות, כיום (ובאלפי השנים האחרונות), לא יכולה להתנתק ממיקום- ארץ ישראל. אך ערכית ותיאולוגית- היא איננה דת של מיקום. יעיד על כך אותו כינוי לאלוהים - "המקום". המכיל בתוכו הכל, המבטל משמעות של מקום פיזי באשר הוא. אז איך אפשר לקרוא את זה? כנראה עדיין לא הפנמתי את משמעות השם. ואולי בעצם התשובה בגוף השאלה- מרגע שקודש המקום, הוא נעשה בעל משמעות. אבל אם כך, כל מקום ביקום הוא קדוש שהרי בכל מקום נמצאת השכינה, לא? *מבולבלת* |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם ברוך כתב פעם במילון היהודי/ישראלי שלו ש"מקום" ביהודית זה גם איבר המין הניקבי - ההוראות אומרות משהו כמו "אסור להסתכל באותו מקום" -כך שזה מתקשר יפה למאמר. עד כמה שאני מבין, בד"כ צריך מקום מסוים לקיום המעשה, ובית-מקדש, לישכה, ירושלים, בתי כנסיות, מניין, ארון כזה או אחר וכיוב' הם הגידור של מקום מיוחד לכך. דרך הפרוצדורה של התפילה, מיקומה והזמנים המדויקים שלה, היא עצמה נתפסת כאחראית להכנת המרחב המקודש, וליצירת "המקום" בזמן לשם העבודה (תהא אותה "העבודה" אשר תהיה) "כשנכנס לביה"כ יטהר עצמו במלים". כך שלמקום יש משמעות. אני לא מומחה אבל האם אפשר לעשות מדיטציה באמצע אי תנועה בכביש הראשי, או שצריך להתבודד? בעצם, גם למדיטציה יש פרוצדורה שמתחמת "מקום" מתוך המרחב/זמן שבו המודט יכול להתכנס ולהתרכז במעשה שלו (אלא אם הוא אקסהביציוניסט, אבל זה אולי תרתי דסתרי). נראה לי שהשכינה כשמה כן היא - שוכנת, וזה אומר יותר "מקום" מאשר "כל מקום". השכינה היא ההתגלמות הנקבית של האלוהות "הנוכחות השוכנת", שוכנת במקום, או באדם, והיא גם להט התשוקה שתומכת (=סובלת?) באלוהות בתוך העולם. היא גם הסימבול לכנסת ישראל, עוד צורה של תיחום מוגדר. "מקום" שמוגבל לאותם אנשים שמכורח שלשלת גנטית או הטבעה של חותם בבשר על ידי ברית מלה (לגברים ונשים). אגב, חוקרים אומרים שהמסורת הזו של השכינה, כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות, באה כתגובה, הפנמה ואימוץ יהודי להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אגב, חוקרים אומרים שהמסורת הזו של השכינה, כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות, באה כתגובה, הפנמה ואימוץ יהודי להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה." – אתה בטוח? להבנתי, 'רוח הקודש' היא המקבילה הנוצרית לשכינה, כך ש'האב' ו'רוח הקודש' מקבילים לקב"ה ולשכינה שמייצגים את הסימבול הזכרי והנקבי של האלוהות. השאלה מה קדם למה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה לרוחות קדושות אבל אנחנו לא מדברים על אותו הדבר. שים לב שכתבתי שהשכינה "כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות", ההפיכה של השכינה למשהו נשי בעליל, ארוטי (דרך שיר השירים) היא תגובה יהודית "להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה". השכינה הנשית, כהתגלמות התחתונה של האלוהות בעולם מהווה את הקשר בין בני האדם לעולמות העליונים. היא נתפסת ככלתו של הקב"ה והאדם במעשיו מעורר את אותה "נישואי קודש" בין הישויות הזכריות והנקביות של האלוהות. הסימול הנשי ומלא הארוטיקה של השכינה כאם, ככלה, כאחות נמצא במיסטקה הנוצרית והיהודית, ומהמעט שאני יודע, גם בסופיות (ו' שרוקה) המוסלמית שהשפעתה על היהדות ידועה. "כשהכלה והחתן מתאחדים באהבתם, המלך והמלכה שבשמים מופיעים כמעט כשווים בכוחותיהם" זה ציטוט מטקסט נוצרי שמדבר על עליתה של מריה הבתולה לשמים כדי לשבת לימינו של המשיח בתור מלכתו (האם הופכת לאישה, הלו פרויד). בטקסטים יהודיים מרכזיים תמצא תאורים זהים, כמו בתו של אברהם "בכל" שהיא גם "בת" חסודה ובתולה וגם "אם" פוריה. (המקור לקוח ממדרשי אגדה עתיקים שהתגלגלו לספרות המוקדמת של הקבלה). ___________________ הערה אישית - אולי הגיע הזמן שתתחיל להזדהות בשם, זה די מוזר להגיב לשמות כאלה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |