בתשובה לבועז, 27/05/03 16:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המנוצלים הם כל אלה אשר מוכרים את כח עבודתם כסחורה, לאו דווקא מנוצלים במובן הסטריאוטיפי של חלכאים ונדכאים,וכמו שציינתי גם הכלכלנים הקלאסיים כדוגמת סמי'ת,וריקרדו הסכימו כי הערך העודף אשר יוצר אופן היצור הקאפיטליסטי מקורו בעבודה אנושית. גם שכיר אשר משתכר עשרות אלפי שקלים לחודש,מייצר הרבה יותר לבעל ההון עבורו הוא עובד, כך שמבחינה מהותית גם הוא מנוצל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה, המנוצלים הגדולים ביותר בעולם הם משרדי הפרסום, משום שהם יוצרים את עיקר הערך העודף עבור התאגידים הגדולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה אם אני מבין אותך נכון: שכיר, שמרוויח בסדר, שחי בבית יפה עם אוטו וDVD, ויוצא מדי פעם לחופשה בחו"ל, ושמצבו הכלכלי טוב יותר ממצבם של אבא שלו ושל סבא שלו, אמור להרגיש מנוצל כי: א. בעל המפעל שהוא עובד בשבילו מרוויח יותר ממנו ב. לו היו משנים את השיטה הכלכלית מהיסוד אז יש סיכוי שהוא היה מרוויח עוד יותר הרבה. (וכמובן שיש גם סיכוי קלוש שהמדינה שהוא היה חי בה היתה הופכת לדיקטטורה עם כלכלה נחשלת, ושהוא היה צריך לעמוד בתור ללחם). ג. כל התשובות נכונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא. אתה מתייחס למרקסיזם כאילו שום דבר לא קרה למחשבה הכלכלית והסוציולוגית מאז המאה ה-19. שכיר העובד בחברת היי-טק הוא לא "מנוצל", בדיוק כפי שאינו חלק מהפרולטריון. מרקס לא התכוון לשכירים ולא לעובדי צווארון לבן, אלא לפועלים. אם תבחן את השכיר של בועז מההודעה למטה, למשל, בכלים מרקסיסטיים, תגלה שהוא לא עומד בקריטריונים לפרולטריון (למשל - הוא יוצר, ולא מפיק; והוא מתוגמל ומרוויח בהתאם לאיכות היצירה). בדיוק בגלל שאי-אפשר להשליך את מרקס כפשוטו על שוק העבודה של המאה ה-20, קמו תיאוריות ניאו-מרקסיסטיות (ופוסט-מרקסיסטיות) כמו אסכולת פרנקפורט או כמו גרמשי וההגמוניה שלו, כולן דוחות את המרקסיזם במתכונתו הישנה ו"מעדכנות" אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התאוריות אותן הזכרת מציעות דרכים לשיפור הקיים, או שהן רק מנסות לתאר את המצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתאר (עד כמה שאני יודעת - אבל בבירור לא קראתי את *כל* מה שנכתב בנושא אי-פעם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניצול לא מתמצה בנקודה פשטנית מהבחינה של הוא מרוויח יותר ממני, לכן הוא מנצל אותי. הפרספקטיבה,וכאן אני מדבר על הפרספקטיבה המרקסיסטית שאיתה אני מסכים ומזדהה לחלוטין,ולדעתי כדי להבינה לאשורה צריך ללמוד מרקסיזם בצורה יותר יסודית,מה שאנחנו עושים כאן הוא קצת שבקצת,למי שמתעניין ויש לו זמן אני ממליץ על קורס שנקרא "יסודות המרקסיזם" באוניברסיטת תל אביב,מעביר אותו יואב פלד וזו חוויה אינטלקטואלית מאלפת. הביקורת המרקסיסטית מבחינה בין מנצלים למנוצלים ע"פ הבעלות על אמצעי הייצור,דבר נוסף שצריך להבין ,ולהבחין בו הוא האופי המהותי של התופעות עליהם דיבר מרקס, ברור שיש מצבי ביניים,למשל דוגמת משרד הפרסום של דובי,למרות שבהחלט אפשר להגיד שחברות הפרסום הגדולות מהוות חלק מההון ולא משרתות את ההון,אבל שוב,מה שחשוב יותר היא ההבחנה המהותית. מעבר לזאת,גם עובד הייטק היום ( כמוני למשל...) שנהנה משגשוג ועל פניו להחשיב עצמי כמנוצל נראה מגוחך ותמוה,אבל אני מחוייב לבחון את הסיטואציה בה אני מצוי לטווח הארוך יותר,ובטווח הארוך יותר,אני לחלוטין לא משוכנע שאני אוכל להנות מתנאים פנטסטיים כמו שאני נהנה מהם היום,כבר היום נושפים בעורפנו ההודים והסינים אשר מציעים כח עבודה זול בצורה משמעותית,מהנדס הודי עובד תמורת שכר של כ-700 עד 1000 ש"ח ומבחינת הרמה הטכנולוגית והיכולת הם הולכים ומשתפרים בהתמדה,ברגע שחברות ההייטק יגיעו למצב בו ישתלם להם יותר להעסיק הודים וסינים, אני סמוך ובטוח שהם ינטשו אותי ואת חברי לאנחות. לכן אני לא מקבל את מה שאומרת נגה, שמה שמרקס אמר, מתאים לשוק העבודה של תקופתו בלבד,הדמיון הוא רב, והדינמיקה היא אותה הדינמיקה, בארה"ב למשל יש מגמה שהולכת ומתגברת ,מגמה של פרולטריזציה של מקצועות חופשיים, תאגידים משפטיים שמעסיקים עו"דים כשכירים,תאגידים רפואיים שמעסיקים רופאים כשכירים,כלומר רופאים ועו"ד שמחזיקים פרקטיקות משל עצמם הולכים ומתמעטים,ומעמד הביניים בארה"ב הולך ונשחק. צריך לזכור שגם בתקופת שגשוג ,בה נהנים גם השכירים מתחזקים בעלי ההון יותר בסדרי גודל ,ויותר הון מתרכז בידיהם,דבר אשר גורם לפחות גמישות מצד השכירים כיוון שהאופציות שלהם לנוד בין מעסיקים מצטמצמות. לדעתי,המצב של שכירים המשתכרים משכורות גבוהות שמאפשר להם לחיות חיי מותרות ושפע הוא זמני,מה שחשוב יותר להבין הוא שההון מתחזק עשרות מונים באותה העת,ומה שקורה בעת משבר הוא שאז ההון חזק ויש באפשרותו ללחוץ את השכירים ולהכתיב להם את התנאים. קחו את שוק ההייטק למשל,עד לפני שנתיים,מועמדים לעבודה ראיינו את מעסיקיהם!! אבל מה קורה היום בשוק ההייטק? החברות הגדולות שרדו,החברות הקטנות התפרקו/נעלמו או שנקנו ע"י הגדולות שהתחזקו ,ועובדי ההייטק חוגגים בסדרי גודל אחרים לגמרי,וכמו שאמרתי,בגלל האטרקטיביות של שוקי העבודה במזרח אסיה,עובדי ההייטק הישראלי למשל,חיים על זמן שאול מבחינת האטרקטיביות שגלומה בהם מבחינת תאגידי הייטק הבינלאומיים. לכן, מה שחשוב הוא להבין את המגמות המהותיות,את זרמי המעמקים המאסיביים,ושם אנחנו מדברים על שני כוחות מנוגדים,אלה שיש להם בעלות על אמצעי הייצור ואלה שמה שיש להם הוא את כח עבודתם למכור,הראשונים הולכים ומתמעטים ושואפים לשלם פחות לשניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשכירים שאתה מדבר עליהם קוראים ''המעמד החדש'', ובשפה המדוברת - יאפים. הקישור האוטומטי בין מנגנוני ביקוש והיצע לבין ניצול נראה גם לסוציאליסטים ותיקים שכמוני קצת קל מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעוניינים: התייחסות למונחי יסוד אחדים של המרקסיזם הקלאסי בסדרת תגובות באייל שכותרתה "מרקס על רגל אחת". בין השאר יש שם התייחסות ל: כוח העבודה כסחורה; קיומו של "פועל חופשי" כתנאי הכרחי ל"יחסי ייצור קפיטליסטיים"; "תודעה כוזבת"; "מרקסיזם ולאומיות" (הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשקפיים מרקסיסטיות); ועוד: תגובה 14804 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסקירה המאלפת (כולל המשך הפתיל). נדמה לי שאני מתחיל להבין על מה אני מדבר (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אינפורמציה מועילה,על כל פנים, ללמוד מרקסיזם מקריאת כתביו של מרקס היא משימה לא פשוטה כל כך לקורא הממוצע ( כמוני למשל ),גם המניפסט רחוק מלספר את התורה כולה או חלק זעיר ממנה. לא נותר לי אלא להמליץ שוב על קורס פורמלי, במקרה של פרופ' יואב פלד מאוניברסיטת תל אביב ,זה פשוט תענוג כשלעצמו,האיש מעביר את הקורס באופן מרתק הידע שלו,והיכולת האינטלקטואלית יוצאים מגדר הרגיל. מומלץ בחום - בייחוד למי שמטיל ספק ורוצה לשאול שאלות מהותיות ורציניות, פרופ' פלד הוא הכתובת, לא מחפף ולא מורח אותך. שומעים חופשיים מתקבלים אצלו בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נצל, אם כן, את ימי הזוהר של המקצוע שלך וקנה מניות של אותן חברות היי-טק שהולכות לעשות מכה כתוצאה מהעסקת עובדים זולים. בכלל, שוקי ההון המודרניים מאפשרים לכל עובד לרכוש נתח מסויים באמצעי הייצור החביב עליו, כך שהאבחנה שאתה עושה נשמעת לי מיושנת משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברות לא הולכות לעשות "מכה" מהעסקת העובדים הזרים,בסכ"ה זו דרכן להילחם בשיעור הרווח היורד שלהן,ומכיוון שכל החברות יעשו זאת ,לא תהיה זאת "מכה". שוקי ההון המודרניים בהחלט מאפשרים לי לקנות נתח מסויים באמצעי הייצור החביבים עלי,כמה מסויים הנתח? מסויים באופן פירורי וזניח ,כך שאם אכריז על עצמי שבזכותו יש לי נתח באמצעי הייצור ,ושגם אני בעל הון, אראה פתאטי למדי..... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים היפים בקפיטליזם הוא שלכל אחד פתוחה הדרך להתעשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצ"ב קישור למאמר קצרצר בעניין חיסול חובות כספיים ויצירת הכנסה פנויה להשקעה. מאמרים נוספים באותו אתר עוסקים באופן בו ניתן להשקיע את הכסף הפנוי כדי לעשות ממנו עוד כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה פאתטי? רק דאג לבחור את החברה הנכונה. אינך צריך להיולד למעמד בעלי ההון כדי לבחור בתבונה את השקעותיך, כל שילדיך כבר כן יוולדו למעמד הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרי אריסון התחתנה זה לא מכבר,זה מצמצם לי את האפשרויות... ככה אני מבין בתור רווק את המשפט ''רק בחר את החברה הנכונה'' . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה האחרונה שלך לוקה בנאיביות מה - כל אחד יכול לרכוש מניות, אבל לא כל אחד יודע מהחיים שלו בשוק המניות. למעשה, רוב כמעט מוחלט של המשקיעים שמנסים לקבל החלטות בעצמם, יוצא מהבורסה במכות כואבות. יש איפשהו גרף יפהפה שמתאר את הדינמיקה הרגשית של משקיע לא מקצועי, שגורמת לו לקבל את כל ההחלטות הלא-נכונות בדיוק בזמן הלא-נכון. פעם אמצא את הגרף הזה שוב. או שהתכוונת לאופציות, שלא שוות היום יותר מפיסת נייר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בכל שטח בחיים, מי שלא יודע מהחיים שלו אינו בעל סיכויים רבים להצליח, אבל זאת לא בעיה מעמדית אלא אישית, וזאת הנקודה החשובה1 בטיעון שלי. כמובן, יכטולתי גם להמליץ לו לקחת ייעוץ טוב, אבל מי שלא יודע מהחיים שלו ודאי גם לא מבין מספיק כדי לבחור את יועציו, ואין לי הרבה דברי נחמה עבורו, חוץ מהאנחה הכללית "החיים קשים". _______________ 1- בהנחה האופטימית קמעא שיש שם כזאת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא בעיה מעמדית אלא בעיה של נגישות. הטענה "כל אחד יכול לסחור במניות" דומה לטענה "כל אחד יכול להתעשר". תמיד יש כאלה שנתוני הפתיחה שלהם יהיו טובים יותר - ומי שנולד לתוך סביבה מבוססת ותומכת, שיש בה רשת קשרים מתאימה, יהיה לו יותר קל לעשות את זה. העובדה הזו הופכת את הטענות האלה למעין מס שפתיים של האידיאולוגיה הקפיטליסטית ("מה אתה רוצה מהעשירים? תתעשר בעצמך"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלום מתחיל בתוכי...... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכונה שנמדדת בדולרים לא נקראת חוכמה, אלא עושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי למי שרוצה להתעשר לחיות בחברה קפיטליסטית ולא מרקסיסטית. הוא פשוט יקבל יותר תמורה עבור המאמץ שישקיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריה כספי ז''ל,סיפר על מה שגרם לו להבין שהוא צריך לבחון מחדש את השקפת עולמו. כאשר עבד בחברה מסויימת בתפקיד מנהל כח אדם, הוא סיפר על אחד העובדים לצורך העניין נדמה לי ששמו היה לוגסי, שהיה חרוץ ומסור מאין כמוהו,נתן את נישמתו ועבד כמו חמור תמורת תמורה מינימאלית, או אז הוא הבין עד כמה שיקרי ומניפולטיבי הוא המשפט אודות,הגמול למאמץ,שאבי ושוטה הכפר כל כך מאמינים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אריה כספי מסכים לעבוד במקום כזה, אז כל העולם חרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריה כספי לא מסכים ולא לא מסכים,הוא נפטר לפני שבועיים. דבר שני, ברגע שהוא הבין את הסיטואציה כמו שתיארתי אותה,הוא נטש את הסקטור העיסקי,ומאז הוא התמקד בעשייה חברתית. השימוש שלך באינדוקציה מוכיח שוב את מה שאמרו כבר בעבר:"אם כלי העבודה היחידי שאתה מכיר הוא פטיש, כל בעיה תראה לך כמו מסמר" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר, שמו היה שרעבי. בכל מקרה, שמרתי את המאמר ברשימת המועדפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Udi.Elifants@motorola.com
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין רק ברבי מלובביץ' ובהשערת גולדבך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מן הסתם תשמח לשמוע שכל מספר זוגי אפשר לכתוב כסכום של מספר ראשוני ומספר שהוא מכפלה של שני ראשוניים. (אני מצטער שאין לי מה לחדש לגבי האמונה האחרת שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רק אם אתה מגדיר את 1 כראשוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שאם נחליף "כל מספר זוגי" ב- "כל מספר גדול מ-10", אז ההגדרה הרגילה (1 אינו ראשוני) תספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת תוצאה חדשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאה שהזכרתי אינה חדשה (סביבות 1970?). בכיוון קצת אחר, כבר הוכיחו שכל מספר זוגי אפשר להביע כסכום של עד 18 ראשוניים; גם זה לא חדש, אבל מה אכפת לך לשמוח קצת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא איכפת לי לשמוח קצת, אבל הייתי מעדיף לשמוח הרבה. דוד שלי בילה את שנותיו האחרונות, שהסתיימו לפני חודש, בנסיון להוכיח איזו השערה על תת-מרחב אינווריאנטי של הילברט. הוא לא הצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוד שניסה ולא הצליח: אני אשאר נאמן להשערת התאומים, למרות מה שמסתמן ככשלון נוסף להוכיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקבלה לא נעלמה מעיני, וראה: תגובה 79089 (אגב, גם הדוד שלי היה שחמטאי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערת גולדבאך זה שכל מספר אפשר לרשום כסכום שני מספרים ראשוניים? כמובן שאני לא מפקפק בחוסנה של השערה זו - ובכל זאת: שכיחות המספרים הראשוניים יורדת ככל שמתקדמים על ציר המספרים. האם איך בכך לרמוז שרחוק רחוק על הציר הרווחים בין המספרים יהיו גדולים כל כך עד שהגמישות של הסכְימה לא תספיק? כמובן שאני מחכה לתשובה שתתחיל בלא, תקוותי היא שתתארך קצת מעבר לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, התכוונתי לחיריק, לא לפסיק. בכל מקרה נראה לי ש''הגמישות של הסכימה'' זה מינוח יפה. אם הייתי בן ארבע הייתי ילד פלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאתה צריך לעבוד על מידת הבטחון שלך; קח דוגמא משכ"ג, שמאמין (ועוד בשני דברים) ולא שואל יותר מדי שאלות. להלן נימוק היורסטי (ולא מדויק) בזכות השערת גולדבך. זה הזמן לחגור חגורות בטיחות. השכיחות של ראשוניים בטווח מ-1 עד x היא אחד חלקי (log(x. עבור המספרים a הקטנים מ- x הסיכוי[*] שגם a וגם x-a ראשוניים הוא אחד חלקי (log(a)*log(x-a, וזה יותר מאחד חלקי log(x)^2. מכיוון שיש x/2 ערכים אפשריים של a, התוחלת של מספר הדרכים להביע את x כסכום של שני ראשוניים הוא[*] יותר מ- x/2log(x)^2 (שזה הרבה). כמובן, יתכן שאפשר להביע את רוב המספרים כסכום של שני ראשוניים (ואפילו בהרבה דרכים), אלא שבכל-זאת קיים מספר סורר שאותו אי-אפשר להביע כסכום כזה בכלל. ובכן, כמו תופעות אחרות שמסכמות הרבה אירועים בעלי הסתברות נמוכה, מספר הדרכים להביע את x כנ"ל מתפלג פואסונית[*]; את התוחלת חישבנו קודם, וכרגיל בהתפלגות פואסונית ההסתברות לאפס מאורעות היא e בחזקת מינוס התוחלת. לכן הסיכוי[*] שלא ניתן להביע את x כסכום של שני ראשוניים קטן מ- (exp(-x/2log(x)^2. האינטגרל של זה מ- 10000 עד אינסוף הוא בערך 23-^10, וזהו[*] מספרם של המספרים הסוררים (שאי-אפשר להביע כסכום שני ראשוניים); מכיוון שהמספר האמיתי צריך להיות שלם, סביר[*] שהוא אפס. כדי לסיים את ההוכחה[*], בודקים את כל המספרים עד 10000. [*] אמרתי היוריסטי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נימוק היוריסטי יפה, ואשמח אם תוכל לפרט מעט מה לא מדויק בו. בפרט, האם שכיחות הראשוניים מ-1 עד x הולכת ממש כמו אחד חלקי (log(x, או שזהו חסם עליון? כלומר, אם D(x) היא שכיחות הראשוניים מ-1 עד x, האם הגבול של D(x)*log(x) כאשר x הולך לאינסוף הוא קבוע, או ממש אפס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנדב לנסות להסביר 1. משפט חשוב בתורת המספרים אומר כי מספר המספרים הראשוניים הקטנים מ- x הוא אסימפטוטית x חלקי log של x. משמעות המילה "אסימפטוטית" כאן הוא שהגבול של היחס בין שני הגדלים הנ"ל הוא 1, כש- x שואף לאינסוף (עוד על המשפט ניתן לקרוא ב- http://mathworld.wolfram.com/PrimeNumberTheorem.html ). לכן, אם נבחר באקראי מספר שלם כלשהו בין 1 ל- x (עבור x גדול), אזי ההסתברות שמספר זה הוא ראשוני היא בערך אחד חלקי log של x. הבעייה המרכזית ב"הוכחה" (הפשוט נפלאה!) שעוזי נתן היא שבעצם אין מובן לביטוי "הסיכוי ש- x הוא ראשוני". בהנתן מספר כלשהו, השאלה האם הוא ראשוני או לא אינה קשורה לתורת ההסתברות - את התשובה ניתן לברר באופן דטרמניסטי, בעזרת מספיק זמן וכוח חישוב. בעייה נוספת: גם אם נקבל את ה"טענה" כי ההסתברות לכך שקיים מספר הגדול מ- 10000 אותו לא ניתן לבטא אותו כסכום של שניים ראשוניים היא זעירה, עדיין אין זה אומר כי מספר כזה לא קיים. זוהי רק "ראייה תומכת", באופן אינטואיטיבי. 1 בחיל ורעדה. עוזי כמובן מוזמן לתקן את השגיאות ולהשלים את שהחסרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההבדל העקרוני בין נימוק היורסטי לבין הוכחה הסביר יובל (תגובה 149537). שתי הערות נוספות: 1. נסמן ב- (pi(x את מספר הראשוניים הקטנים מ- x. קל יחסית1 להוכיח שהיחס בין (pi(x לבין (x/log(x חסום (בין 1/4 ל-4, למשל). צ'ביצ'ב היה הראשון שהוכיח (בסביבות 1850) שאם ליחס יש גבול אז הוא 1, והדמר ופואסון הוכיחו (בנפרד, ב- 1899) שהגבול אכן שווה ל-1 (התוצאה הזו ידועה בשם "משפט המספרים הראשוניים"). תוצאות חזקות יותר עוסקות בחסמים על ההפרש בין שתי הפונקציות; למרות שבפני עצמו ההפרש הזה לא כל-כך מעניין, נסיונות לשיפור החסמים היו המנוע העיקרי להתפתחויות רבות בתורת המספרים, בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים. השערת רימן, שהיא ככל-הנראה הבעיה הפתוחה החשובה ביותר במתמטיקה, שקולה לכך שההפרש חסום על-ידי קבוע כפול (x*log(x. 2. למרות כל ההסתגויות, מספרים ראשוניים באמת מתנהגים מבחינות רבות כפי שמצופה מהם (דהיינו, כאילו כל מספר x היה בוחר באופן אקראי אם להיות ראשוני, בסיכוי של אחד חלקי (log(x). הדוגמא המובהקת ביותר שעולה בדעתי היא התפלגות מספר הגורמים הראשוניים, שמכלילה את משפט המספרים הראשוניים מהסעיף הקודם: מספרם של המספרים בעלי בדיוק k גורמים ראשוניים עד x הוא (אסימפטוטית) x * log(log(x))^(k-1) / (k-1)! * log(x) במלים אחרות, מספר הגורמים הראשוניים2 של x "מתפלג פואסונית" עם תוחלת ((log(log(x, בדיוק כפי שהיינו מצפים במודל המקרי.1 כמה עשרות שורות; ההוכחה מבוססת על ספירת הגורמים הראשוניים של מקדמים בינומיים וכמה חסמים קלים; לא נדרש ידע מוקדם. 2 פחות 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי, תודה רבה על הטענה ההסתברותית היפה! אני מת על כאלה היוריסטיקות ( למרות שאני מודע לחולשות שלהם). פעם ראיתי טיעון דומה שמסביר את צפיפות הראשוניים, אך לצערי אינני זוכר אותו. זה היה משהו בנוסח : נניח שנמחק מהשלמים מספרים בהסתברות חצי. נבחר את המספר הבא הלא מחוק (נקרא לו N1) ונמחק את מה שנשאר בהסתברות אחד ל N1. וכולי... לצערי אני לא מצליח להמשיך מכאן. האם אתה מכיר\\מבין איך ממשיכים? לבסוף, קראתי לפני הרבה שנים "ביוגרפיה" של פיינמן שהופיע ב "REVIEWS OF MODERN PHYSICS" מאת SCHWEBER. 1 אני לא זוכר פרטים רבים ( אבל אני ממש ממליץ למי שמתעיין בצורת החשיבה של פיינמן). בכל אופן הופיע שם שיקול דומה על איזושהי תכונה אחרת של תורת המספרים, אולי השערת רימן. לצערי אין לי גישה ל RMP ואני לא יכול להוסיף פרטים. 1 Rev. Mod. Phys. 58, 449–508 (1986)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות לך וליובל על ההסברים הבהירים. הנימוק ההיוריסטי שהבאת בתגובה 149399 נותן תוצאה חד-משמעית ומשכנעת עבור בחירה *אקראית* של מספר זוגי x. לחילופין יכולנו לבנות איזו סדרה אינסופית של זוגיים, לבחור ממנה באקראי מספר זוגי y, ולחשב מה התוחלת E של מספר הדרכים להביע את y כסכום של שני ראשוניים. E כזה יכול אפילו להיות קטן מן החסם y/2log(y)^2 שהתקבל בתגובה 149399. 1? דרך פשוטה להתהלך על סדרה כזו היא ע"י הגדרת פונקציה f המקבלת מספר טבעי w ומחזירה מספר זוגי y הנוטה להיות "מרושע במובן הגולדבכי". כמובן שביומיים האחרונים ניסיתי לגרד כמה דוגמאות לפונקציות כאלה, אך הישגיי קלושים ביותר. דוגמא פשוטה תהיה f(w) המחזירה את מכפלת w הראשוניים הראשונים. למשל f(5) = 2*3*5*7*11 = 2310 אילו היינו בוחרים את 2310 אקראית מתוך הישר, היו לנו 1155 מספרים החשודים כראשוניים. בפועל אפשר לזרוק את 11 המועמדים הראשונים(2-12), ולהישאר עם 1144 החשודים הבאים 2.זו לא פונקציה מרושעת במיוחד - באופן אסימפטוטי היא מאפשרת לזרוק קטע באורך w*log(w~), מתוך קטע באורך y/2 כאשר y גדל הרבה יותר מהר מ exp(w) 1? השאלה היא אם קיימת איזו פונקציה מרושעת באמת, שתוכל להקטין את מספר הערכים האפשריים של a, מy/2 שבנימוק ההיוריסטי דלעיל, לאיזה ביטוי מסדר log(y) באיזושהיא חזקה. ניחושי הפרוע הוא שאין כזו פונקציה, ולכן תמיד האינטגרל לפי w על ה"סיכוי" שלא ניתן להביע את f(w) כסכום של שני ראשוניים יתן איזו תוצאה אפסית. 1? 1 הלא כן? 2 הסבר: אם x מתחלק במספר ראשוני a<x, אז x-a גם מתחלק בa, ובפרט אינו ראשוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את הרעיון העיקרי שלך. האם אתה מנסה לבחור תת סדרה מתוך כל הזוגיים שיש לה פחות קומבינות מותרות? אם כך הרי שתי הסתייגויות: הראשונה, והיא כללית - טיעון של עוזי היה רק "היוריסטי" והזניח שני אפקטים חשובים: האחד, זה שכמובן התפלגות הראשוניים אינה בלתי תלויה, הם לא "סתם" מספרים שניבחרו באקראי - יש קורלציות. השניה היא שמכיוון שיש רק ציר מספרים אחד, למושג "הסתברות" אין משמעות. צריך אנסמבל כדי להגיד משהו הסתברותי1. ההסתייגות השניה היא לגופו של הטיעון- אתה אומר שמתוך כל המספרים הזוגיים יש קבוצה עם פחות אפשרויות לייצר זוגות של ראשוניים (מעין ENRICHMENT של הדגימה). אבל זאת בדיוק הסיבה שעוזי עושה חישוב הסתברותי - כדי לאמוד את ההסתברות של ארועים כאלה. בעיקרון גם התנהגות כזאת ניתנת לתיאור בתוך המודל האקראי. כדי להתקדם אתה צריך להראות שה"הסתברות" למצוא כאלה מספרים היא גבוהה מהחישוב ה"נאיבי" של עוזי, ואז לתקן את התפלגות הראשוניים (ע"י הוספת קורלציות) . מכיוון שגם זה לא באמת "יוכיח" שום דבר, הרי שתתחיל במסע של קירובים שבסופו עדיין תשאר עם היוריסטיקה. 1דווקא יכול להיות מעניין לפתח "תורת מספרים סטטיסטית" ולשאול - אילו תכונות "NUMBER THEORETICAL" נשארות כאשר מחליפים את הראשוניים בקבוצה אקראית של טבעיים עם אותה התפלגות ( למשל פוונקצית זיטה?). זה דומה לנסיונות להתאים את האפסים של הזיטה לערכים עצמיים של מטריצות אקראיות או של המילטוניאנים מסויימים.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערה שלך על תורת מספרים סטטיסטית, כבר עושים דברים כאלה (אני לא בקי בפרטים). בכיוון קצת אחר, לפולינומים איפריקים מעל שדות סופיים יש כמה תכונות משותפות עם הראשוניים השלמים; לדוגמא, מספר הגורמים האיפריקים של פולינום אקראי מתפלג פואסונית, כמו מספר הגורמים של מספר אקראי. יש לקשרים האלה הסבר עמוק שקשור בעובדה שכל שדה גלובלי הוא (הרחבה סופית של) אחד משניים: המספרים הרציונליים, או שדה פונקציות במשתנה אחד מעל שדה סופי; הראשוניים שלנו והפולינומים האי-פריקים סופרים את מה שנקרא הערכות-מוחלטות של השדות האלה, מה שמוביל אותנו למיון של שדות לוקליים. (זה המקום להתוודות שמזה זמן אני רוצה לשאול את שכ"ג האם הצמצום שלו לשוטי כפר לוקליים מקיים את עקרון Hasse, אבל חששתי שבדיוק כמו רחובות חד-חד-סטריים, ההומור יתבזבז על הלא-מתמטיקאים שבקוראים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. שוטים גלובליים אינם מקיימים אף עיקרון, וזה העיקרון היחיד שנשמר בצמצום. או במצמוץ. עוד משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה צורך לבחור סדרות של מספרים "בעייתיים" (כי ממילא איננו מתעניינים בשכיחות שלהם, אלא רק בקיומו של אחד כזה). אחת הנקודות החלשות בנימוק ההיורסטי שהבאתי קודם לכן היא ההנחה ש(עבור x נתון) הסיכוי של a להיות ראשוני "בלתי תלוי" בסיכוי של x-a להיות ראשוני. זה כמובן לא נכון; למשל, אם x אי-זוגי, שני המרכיבים אינם יכולים להיות ראשוניים בו זמנית (אלא אם a=2). ומאידך, כאשר x זוגי, ועוברים רק על ערכי a אי-זוגיים, הסיכוי שגם a וגם x-a ראשוניים מוכפל. ומה לגבי השארית של x בחלוקה לראשוניים (קטנים) אחרים? כאן מתייצב לעזרתנו משפט דיריכלה, שמדגים את ההתנהגות האקראית של הראשוניים בכלל: בסדרה חשבונית {a+dn}, יתכן שאין בכלל ראשוניים (כי ל- a ו- d גורם משותף >1), אבל בכל מקרה אחר, *צפיפות* הראשוניים שווה למה שהיינו מצפים שתהיה (דהיינו, עבור d קבוע, הראשוניים מתפזרים באופן שווה בין הסדרות החשבוניות בעלות הפרש d). נקבע ראשוני (קטן) p. כדי שמספר יהיה ראשוני, הוא צריך להמנע מלהתחלק ב- p; הסיכוי לזה הוא כמובן p-1)/p). כעת, הסיכוי ששני גורמים (שסכומם קבוע ושווה ל- x) אינם מתחלקים ב- p תלוי בתכונות של x: אם x מתחלק ב- p אז כאשר אחד הגורמים אינו מתחלק, גם השני לא מתחלק. ואחרת, יש שתי שאריות (מודולו p) שצריך להמנע מהן. הסיכוי של a וגם x-a להיות ראשוניים בעת ובעונה אחת הוא, אם כן, המכפלה של p-1)/p) עבור הראשוניים p שמחלקים את x, ושל p-2)/p) עבור הראשוניים שלא מחלקים את x. זה שווה למכפלה של p-2)/p) עבור כל הראשוניים (פרט ל-2) עד x (שזה בערך אחד חלקי log(x)^2), כפול המכפלה של (p-1)/(p-2) עבור הראשוניים (פרט ל-2) שמחלקים את x. מכאן מקבלים את תוחלת מספר הזוגות, על-ידי הכפלה ב- x/2 כמו בנימוק הקודם. סיכום: החישוב המדויק מאשש את ההערכה הקודמת (סדר גודל של x חלקי log(x)^2). מספרים עם הרבה גורמים ראשוניים קטנים אפשר לכתוב כסכום שני ראשוניים ב*יותר* צורות מאשר מספרים אחרים. לדוגמא, את 2310 אפשר להביע כסכום ראשוניים בפי 3.5 יותר דרכים מאשר מספרים זוגיים אחרים באותו גודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא יפה. אם יורשה לי לשאול, למה הנימוק הזה לא עובד עבור המספרים האי-זוגיים1? 1 כמובן שהמספרים האי-זוגיים היחידים שיכולים להירשם כסכום שני ראשוניים הם מהצורה P+2 כאשר P ראשוני שאינו 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שזה לא עובד עבור זוגיים (דהיינו, הראשוניים לא באמת אקראיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערת גולדבך היא, שכל מספר _זוגי_ הגדול מ-2, ניתן לייצג כסכום של שני ראשוניים. את המספר האי-זוגי 11, למשל, אי אפשר לייצג כסכום של שני ראשוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא *עשוי* לקבל יותר. ההבטחה "הוא יקבל יותר" נשמעת כמו ססמת גיוס לפירמידה של סוכני מכירות, וכמוה, היא רחוקה מלהתגשם ברוב המקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף שנות ה-60 התחיל כספי ללמד בתיכון. זאת היתה תחילתה של קריירה חינוכית ארוכה ומגוונת. הוא לימד כלכלה ורעיון מדיני בפנימייה בחוף ניצנים ואחר כך בפנימייה באלוני יצחק. מורה צעיר, כריזמטי ואנטי ממסדי, כזה שהתלמידים אוהבים. אחר כך הוא עשה תואר שני בטכניון בניהול תעשייתי. כשסיים את הלימודים אביו עזר לו לקבל עבודה כמנהל כוח אדם במפעל נשר בהרטוב, שהיה בהקמה. מאז, במשך שש שנים, עבד כספי בתפקידי ניהול כוח אדם בתעשייה, תחילה באלקו ולאחר מכן בחברת אלקטרוניקה גדולה בחולון, בבעלות קונצרן אמריקאי. הוא היה צעיר אמביציוזי בן 29, אחראי על 400 עובדים, וחלם על משרת המנכ"ל הבא של החברה. כעבור ארבע שנים, באמצע הדרך אל המשרה הנכספת, הוא החליט להחליף צד. "זה היה בגלל חיים שרעבי", הוא הסביר לקובי מידן, כשהתארח בתוכניתו לפני חודש וחצי. "שרעבי היה הפועל הכי חרוץ במפעל, עובד כמו חמור, עושה פרמיות ושעות נוספות, מוציא את הנשמה בשביל עוד כמה גרושים, ואני לוקח את הכסף שלו ומעביר לאיזה בעל מניות בארצות הברית. הבנתי שיש איזה בלוף במערכת ואז נפלה, התמוטטה אצלי אחת מאמונות היסוד של החברה הקפיטליסטית, שמי שמתאמץ יותר מצליח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שנולד לתוך סביבה מבוססת ותומכת וכו', גם יהיה קל לו יותר לפתור ולפטור את בעייתם של אחרים בכך שהם ''אינם יודעים כלום מהחיים שלהם'', או בלשונו של אמן תל אביבי רגיש אחד, ''נסיבות אומללות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל האנשים נולדו שוים, ולא כל האנשים נולדו לסביבה זהה. לפיכך, לא לכולם יש אותן הזדמנויות. אם זאת הטענה שלך, אין לנו ויכוח. אני רק טוען שהבעלות על אמצעי הייצור הפכה להיות, במידה רבה, בידי הפרולטריון, והמנגנון שאחראי לכך הוא הבורסה. מה כל אחד יודע להפיק מזה זאת שאלה אחרת, אבל אני לא רק אומר ''תתעשר בעצמך'' אלא גם מצביע דרך אפשרית לעשות זאת גם אם לא נולדת לאב מליונר (בהנחה שקפיטל הוא הדרך להתעשרות, שמונחת, כמדומני, בבסיס האידיאולוגיה המרכסיסטית). ואם את רוצה לדבר על הבעיה של הזדמנויות שוות יותר, בתחומים כמו שיפור החינוך הציבורי למשל, נדמה לי שלא יהיה לנו ויכוח גם שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו בסדר. אבל לא בידי הפרולטריון: בידי העובדים בכלל, ועובדי הצווארון הלבן בפרט. ואגב, בורסות היו קיימות גם כשמרקס כתב את כתביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי (ברצינות) בבנק מאה ושישים אלף שקל1. איך להתעשר מזה? אוסיף גם כי עד לשנת 2005 אני צריך שהמאה ושישים אלף האלה יהפכו לארבע מאות, או שיהיה סקנדל פנים-משפחתי שאחריתו מי ישורנה. 1 מקודם היו מאה ושמונים. מחמת מצב מתמשך של היעדר הכנסה חדשית, אני נוגס עוד ועוד מן הסכום המסכן. איך להפסיק את מעגל ההרס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנה את ספרי "איך להפוך 10 שקל לארבע מאות אלף שקל" בסכום של 159 אלף שח. עשר מהנותרים תשקיע על פי הכתוב והנותרים תרום ללב"י. לחילופין,שים בפק"ם ובנה על אינפלציה של 200% |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוראות ביצוע: 1. הוצאות מחיה. צמצם כרצונך וכיכולתך את רמת ההוצאות שלך. התחל לרשום במחברת את כל ההוצאות החודשיות שלך, מרמת פחית הקולה ומעלה. זהו פטנט בדוק להורדה משמעותית ברמת החיים. 2. צור לעצמך הכנסה חודשית. הפקד אותה בחשבון בנק נפרד. 3. אזן בין ההכנסה החודשית להוצאה. נהל את המאזן בחשבון הבנק אליו אתה מפקיד את ההכנסה החודשית. 4. מאה ושישים אלף השקלים נמצאים בחשבון שבו אין שום פעולה (בודאי לא הוצאה). תכליתו - הגעה לסכום המקסימלי האפשרי בפרק הזמן הקצוב. 5. התמקח עם פקיד הבנק שלך. סביר מאוד להניח שהוא ייתן לך עוד כמה אחוזים בריבית הזכות. במידת הצורך עבור לבנק אחר. שאלות עד כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי פעם יועץ נישואין וירטואלי (ומכאן כתובת האימייל שלי), אבל אף פעם לא יועץ השקעות. מה שבטוח, אם הייתי יודע איך להשיג תשואה כזאת, לא הייתי מבלה באייל, הייתי מבלה בבהמאס. החכמה המקובלת היא שבשביל תשואות ענקיות צריך גם סיכון גדול. אתה מוכן להסתכן באיבוד כל ההון שלך, או חלק גדול ממנו? אם כן, אתה יכול להתעניין באופציות, או השקעה בחברות בתחילת דרכן, בתקווה שתמצא איזו זירוקס או מיקרוסופט רגע לפני הפריצה הגדולה שלהן. אבל העצה היותר טובה שלי: אל תחפש ייעוץ חינם באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 117708 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנישואין שלי ניצלו בזכות העיסוקים שלי באינטרנט שפתרו את הבעיה מי שולט על השלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קח 10000 ש"ח ושחד פקיד במנהל מקרקעי ישראל שיגלה לך איפה הולכים להפשיר קרקע חקלאית למגורים ומי בעל הקרקע. 2. קח 10000 ש"ח ושחד פקיד בכיר במנהל מקרקעי ישראל, שיודיע לבעל הקרקע שמסתמן כי מנהל מקרקעי ישראל יחליט שלא לשנות את יעוד הקרקע למגורים. 3. קנה מבעל הקרקע שטח ב140000 ש"ח. (מחירי קרקע חקלאית הם נמוכים למדי, בעיקר כאשר בעליהם חושבים שאין סיכוי בעתיד הקרוב להתרת הבניה עליהם.) 4. חכה שנתיים, הקרקע תופשר לבניה, מכור אותה ברווח של 300 אחוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת: 5. לך לכלא כי אתה מרוקאי והאשכנזים המנייקים במנהל יצאו נקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת: 5. גלה שמישהו שלא היו לו 160000 ש"ח השתלט על הקרקע ושכחת לגרש אותו בחודש הראשון. העבר לידיו את תמורת המכירה. את שכ"ט העו"ד שלם מכיסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני רואה שאין עצה ותושיה ושכ"ג לא פורע את השטר הכבד. בעוד שנתיים בני משפחתי ירצחוני נפש ואין מושיע. אגב, לגאון שכתב לי כאן "צור לעצמך הכנסה חדשית" - מבריק! איך לא חשבו על זה קודם? הבעיה היא שמקומות עבודה לא ששים להעסיק טיפוס כמוני (לא אכנס לפירוט), ואני נמוך ומכוער מכדי לפתח קריירה משגשגת של ג'יגולו. ובקשר לפחית הקולה שאת הוצאותיה אני צריך לרשום בקפדנות - זה בסדר, מכיר כבר את הפטנט. שותה רק מים ולא מבזבז אף פרוטה, להוציא מחירן של כמה תרופות הכרחיות ויקרות היו שלום. כדור הארץ היה מקום נחמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוטה נתן לך עצה מצויינת, למקרה שלא הבנת אאיית לך אותה: לך לחברת השקעות מקצועית, ובנה תיק השקעות. מהמם. אם אתה לא רוצה, נסה להשקיע באינדקס. זה בד"כ לא רע: תגובה 21927 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא - אם בני משפחתך ירצחו אותך 1, הם רק יקדמו אותנו לקראת עולם של אנשים יפים, גבוהים ומוכשרים להתעשר. 1 חלילה-חלילה, טפו-טפו-טפו, שום-הסתה-כבוד-השופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שיעקב פופק כבר מת. ______________ ויש גם עידכון, מלפני שבוע או משהו (פעם היה לי מנוי, אבל באיזשהו שלב הוא הפסיק לתפקד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרים לך 240000; גם אם תמצא עבודה, לא סביר שתוכל לחסוך 10000 ש"ח בחודש. מסקנת ביניים: אולי אתה מכוון גבוה מדי? מקובל להנחות אנשים שחוסכים לפנסיה, לכוון את רמת הסיכון לפי הזמן שנשאר לחסכון. אם אתה לא הרפתקן אמיתי (שגם מבין בנושא, ומעוניין לשחק במנגנונים עתירי סיכון כמו אופציות), אל לך לצפות לתשואה גבוהה מ- 10%-12% בשנה. גם זה, רק אם ברשותך זמן ארוך מספיק (20-30 שנה) כדי לפצות על תקופות של הפסדים. לטווח קצר (שנתיים), לא רצוי להמר כי אתה עלול להפסיד גם מה שיש לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחזיר אותן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסביר את הטעם המשונה שהיה להן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. זה אולי בגלל ריבת השום שניסיתי ב''טעם העיר''. הרבה התלוננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו זה לא. הן מנסות לבקר. אסכולת פרנקפורט, למשל, אם לתמצת את מה שיש לה להגיד בנושא, חושבת שכל הפועלים שחושבים שטוב להם פשוט לא מבינים מהחיים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה הייתה עמדתם של כל ההוגים של אסכולת פרנקפורט, אבל אלה שאני מכיר כן קראו לשינוי (מרקוזה, למשל, תמך במהפכת הסטודנטים). הבעיה כאן היא יותר גדולה מ"מציאת דרכים לשיפור": על-פניו הם מסתבכים כאן בסתירה. אם נתבונן שוב במרקוזה, אם אכן התיאור שלו את האדם והחברה כ"חד מימדיים" הוא נכון, הרי שבתוך התיאור הזה מצויה שלילת האפשרות לשחרור. אחת מהשתיים: או שהתיזה ה"חד מימדית" נכונה, ואז הקריאה לפעילות מהפכנית היא חסרת טעם (ואף יותר מזה: צריך להחיל את הפרשנות על הקריאה למהפכה של מרקוזה עצמו!), או שהיא אינה פירוש נכון של העולם, ואז אין צורך במהפכה. קראתי לא מזמן מאמר של צבי טאובר שבו הוא מנסה להסביר את הסתירה. נקודת המוצא שלו היא שהפרשנות המקובלת למרכסיזם, לפיה המהלך ההיסטורי מביא בהכרח למהפכה פרולטרית אינה מקובלת על מרקוזה. הפרשנות של מרקוזה למרכס טוענת שהמהלך ההיסטורי מביא לאוטואמנציפציה של הפרולטריון, את היכולת להבחין במלחמת המעמדות. מכאן והלאה, האדם "משתחרר" מכבלי התודעה הכוזבת - וכאן נכנס הרצון החופשי. ההמון יכול לבחור מה לעשות עם החירות החדשה שניתנת בידיו. מהפכה חברתית, או שקיעה חזרה להמשכה של מלחמת המעמדות. אין שום כורח דטרמיניסטי-אובייקטיבי שיביא אותו דווקא למהפכה. טאובר ממשיך וקושר את הקריאה של מרקוזה למהפכה לתפיסת האבסורד של קאמי. לטענתו, האחדות יחד עם הסתירה של תודעה של מצב-האדם ומרד במסקנות של תודעה זאת, היא זאת שמאפשרת את ההומניזם והקיום האנושי המתגבר על עצמו ולכן יציאה מתוך התודעה החד-מימדית. במילים אחרות, ה"דרך לשיפור" היא עצם המרד והרצון לחולל שינוי, ולא אוטופיה חדשה. (המאמר של טאובר לא לפניי, וסביר שאני מעוות אותו ללא היכר. אני אחפש אותו בהזדמנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפרשנות הזו על פרשנים מתחילה להזכיר לי שיעור בתושב"ע (לא שהייתי בכזה). אתה בטוח שמרקסיזם זו אידיאולוגיה ולא תיאולוגיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד כלום לעומת מה שהלך פה בדיון על תורת הקוואנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאלת הקוונטות תסלח לך, כשתעלה למרחב התדר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |