בתשובה לבועז, 28/05/03 15:19
תודה על הכתבה 149012
בנוסף על האלמנט האנטי ציוני שמכניסים המתנחלים לשיח של הסכסוך ,אני רואה את מה שנעשה אחרי 67' כחזירות (יסלח לי החזיר האלמוני ) ,בעוד שחלק ממה שהתרחש ב-‏48' אפשר לקבל כחלק מאבק לגטימי, בייחוד כאשר זוכרים שלמעשה עד קום המדינה מה שהתרחש כאן היה סוג של מלחמת אזרחים על אותה הטיריטוריה,הרי שסיפור ההתנחלויות שהתחיל ב 74' כמדומני הוא כבר סיפור של חזירות קולוניאלית מכוערת גרידא.
תודה על התגובה 149021
בתגובה הזו מיצית את כל מה שאני אומר באייל לגבי ההבדל בין מדיניות ההתנחלויות לבין תקופת ההתישבות והקמת המדינה. כל הכבוד.
תודה על התגובה 149040
אכן, את כל מה שאתה אומר באייל לגבי ההבדל בין מדיניות ההתנחלויות לבי תקופת ההתיישבות והקמת המדינה אפשר לסכם בתגובה קצרה של שלוש שורות.

ומדוע? כי חסרים נימוקים.

<התחל קריקטורה>
אני אישית, למשל, חושב שיש להבדיל בין ההתיישבות שלפני פינוי ימית, שהייתה נכונה וצודקת, כחלק ממלחמת אזרחים בין הירדן לים, לבין זו שאחרי, שהיא התנחלות בזויה.

למה? ככה. כי נוח לי פוליטית לעשות את ההפרדה הזו.
תודה על התגובה 149083
אכן, את כל מה שאמרתי באייל לגבי ההבדל בין מדיניות ההתנחלויות לבי תקופת ההתיישבות והקמת המדינה אפשר לסכם בתגובה קצרה של שלוש שורות.

ומדוע? כי זה מאוד פשוט. עצם מהותה וקיומה של הציונות כתנועה לאומית היה כרוך בישוב הארץ שמטעמים פראגמטים לא נעשה בישובים צפופי אוכלוסין. במלחמת 48 גורשו פלסטינים מבתיהם ואדמותיהם כחלק ממאבק להקמת המדינה שלה הם התנגדו.

לאחר מלחמת ששת הימים לא היה שום צורך בישוב השטחים הכבושים. אלה שעשו זאת, מטרתם היתה לסכל כל נסיון עתידי להחזרה של השטחים ולבצע סיפוח זוחל שלהם.

לכן הפיסקה האחרונה שלך מגוכחת ואינה לענין. קיים הבדל מהותי בין התקופות והמצבים ואי אפשר לגזור גזירה שווה ביניהם.
תודה על התגובה 149179
ולמה היה מוצדק עבור הציונות להמשיך בדרכה, למרות שזה היה כרוך, וז'בוטינסקי חזה זאת, בהתנגדות האוכלוסיה הקיימת, ולבסוף בגירושה?

ייתכן כי לא היה צורך, אבל מה רע במטרה? אולי יש משהו ברצון בגבולות שקל יותר להגן עליהם?

הפסקה האחרונה שלי מגוכחת, כי היא תמונת ראי למצב מגוחך, בו אתה טוען, וחוזר על טענות, וממחזר טענות, לגבי המצב הראוי, ללא נימוקים. אני מקווה שבהמשך השיחה הזו נוכל סוף סוף להתקדם לקראת הנימוקים, ואז לא תהיה ההרגשה הזו שדבריך נישאים באוויר ונובעים מאיזו אג'נדה פוליטית גרידא. כי, מה לעשות, גם אני תומך במידה לא מבוטלת בפינוי ההתנחלויות, אבל אני לא מצליח למצוא דרך לבטא את ההתנגדות שלי להם בצורה קוהרנטית, ומה לעשות שהודעותיך הרבות לא מכילות הרבה יותר מקריאות גנאי למתנגדיך, שבח לאנשי דעתך, ולא מספיק נימוקים מספקים.
תודה על התגובה 149137
הקולונאליזים עד 67 נגמר בסופו של דבר במדינה דמוקרטית.
הקולונאליזים של אחרי 67 לא יכול להגמר במדינה דמוקרטית,משום שהוא מניף את דגל המדינה היהודית.
ובינתים הוא יוצר מצב "זמני" של חברת מעמדות.
תודה על התגובה 149183
דמוקרטית? עד ל"עולם הזה" של אורי אבנרי, לא הייתה עיתונות חופשית בארץ, וגם הוא נאלץ לצרף עצמו לפורמט של צהובון. בסוף גם זה נעלם, ובסוף המו"ל, אורי אבנרי, נאלץ להבחר לכנסת על מנת להתבטא. ומה עם ההכרח של בכירים בצה"ל להיות שייכים למפא"י על מנת להתקדם?

הייתה תרבות של חוסר ביקורת כלפי השלטון בישראל במשך כמעט עשרים השנים הראשונות של מדינת ישראל. אולי הכיבוש הוא ששינה זאת? אולי הוא שחידד את המחלוקות האידיאולוגיות עד כדי כך, שקרע את ההגמוניה המפא"יניקית, ופתח את דעת הקהל לרעיון שאפשר שלא להסכים עם מפא"י? אני לא יודע לומר שכל מה שנבע מן ההשתלטות על השטחים היה רע.

אני כמובן מסכים שהמצב שם אבסורדי, והיה אבסורדי במשך זמן רב. אני לא כל כך בטוח שאוסלו היה הדרך לפתור זאת, ואני לא בטוח שהוא הביא לטוב מוחלט, ושהיה כדאי להמשיך במתווה כפי שהיה.

חברת המעמדות הייתה מתעצמת על ידי הסכם אוסלו, לו היה מתקיים ככתבו. הייתה נוצרת אוטונומיה פלסטינית מסורסת, הולכת וגדלה, כל-כולה כמעט פועלים שחורים של מדינת ישראל, עד שלבסוף הם היו מבצעים מהפכה לאומנית ממניעים מעמדיים, שאולי אפילו היו מתקבלים בשקט על ידי שאר מדינות העולם, והיינו מייחלים לימים כאלה, בהם הסכנה היא רק ממחבלים מתאבדים ומרגמות תוצרת בית.

זה תרחיש סביר, לטעמי. על כל פנים.
תודה על התגובה 149199
גם ארצות הברית הגדולה של אמריקה לא נהיתה דמוקרטית ביום אחד.היא עברה מלחמת אזרחים עקובה מדם,שנסבה בין היתר על גבולות הדמוקרטיה,ועל הזכות הבסיסית של כל אדם להיות חלק מאותו רעיון דמוקרטי.

אני האחרון שאטען של ישראל של פרה 67 היתה מושלמת,אבל המסד הרעיוני שלה,סינתזה של מדינה יהודית דמוקרטית.אפשר מתן זכויות אזרח מלאות לערבי מדינת ישראל.זכויות שהתממשו אולי רק אחרי 67,אם ביטול שרידי המשטר הצבאי ששרר בכפרים הערבים.

אחד העיקרים של אוסלו היה הרעיון שהפלסטינאים יקחו את האחריות על גורלם לידיהם.מה הפלסטינאים יעשו עם גורלם זה כבר הבעיה שלהם.אני רק יכולתי לקוות שמדינת ישראל היתה עוזרת להם להגיע למשהו יותר טוב מאוטונומיה מסורסת של פרוליטריון מזה רעב.בשל האינטרסים של מדינת ישראל.

הבעיה המרכזית של מדינת ההתנחלויות,שקמה אחרי 67.היא שאין לה שום דרך לשלב את אותם פלסטינאים בתוך המערכות שלה.וזאת בשל ההגיון הפנימי של המדינה היהודית שנלוה אליה.
הם נידונים למלא את הרבדים התחתונים של מדינת המעמדות שהיא יצרה.או שמקוים שהם יעלמו אחרי מאורעות היסטורים מסוגים שונים.
על הדמוקרטיה לפני 67' 149200
לקשור את התרסקות מפא"י בכיבוש,ואת שדרוג הדמוקרטיה בזכות הכיבוש? מסקנה קצת פזיזה,
שמשום מה לא תיתקל בה בסוציולוגיה הישראלית,אולי עלית על משהו? לא נראה לי.
שקיעתה של מפא"י נבעה ממכלול סיבות,והיא לא התחילה ב67',רלוונטי הרבה יותר ניתוחו של יונתן שפירא "עלית ללא ממשיכים",חוסר האינטגרציה של העולים ממדינות ערב,והמסמר האחרון בדמות מלחמת יום כיפור.
אתה צודק בכך שהדמוקרטיה בתקופת שלטון מפא"י הייתה יותר פורמלית מאשר אמיתית,אבל היא עברה תהליכים של שיפור וטיוב, לראות בכיבוש כקפיצת מדרגה בשיפור הדמוקרטיה, זה משהו מגוחך כמו : "הניתוח הצליח- אבל החולה מת".
תודה על התגובה 149414
נא להבדיל בין הטענה שלא הייתה תקשורת עצמאית לבין הטענה שלא הייתה תקשורת חופשית. העיתונות בעשורים הראשונים של המדינה הייתה מפלגתית, ולכן לא עצמאית. אבל היא הייתה חופשית להביע ביקורת על השלטון - עיתוני מפלגות האופוזיציה היו חריפים בדברי הביקורת שלהם, ובג''ץ קול העם (בתחילת שנות השישים, אם אינני טועה) העניק דחיפה נוספת לחופש הדיבור בישראל, כאשר בג''ץ פסל את החלטת שר הפנים דאז לסגור את העיתון ''קול העם'' בגלל ביקורת שהייתה בו כנגד השלטון.
תודה על התגובה 149420
אני לא מבין- ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, כולם היו קיימים מראשית המדינה. האם הם היו מפלגתיים?
תודה על התגובה 149428
בסקירה זריזה של מחברותי (הממוחשבות) משלוש שנותי כסטודנט לתקשורת נחרדתי זה עתה לגלות כי למעשה בשום שלב לא לימדו אותנו באופן ספציפי את ההיסטוריה של התקשורת בישראל, אז אינני יכול לענות לך. אולי מישהו זקן ממני יודע את התשובה.
תודה על התגובה 149432
למרות שאני לא זקן ממך(אולי בשנתיים-שלוש מקסימום) אני יכול לומר מידע כללי ששלושת העיתונים אכן התקיימו מראשית המדינה(המרד הגדול שהביא להקמת מעריב התרחש מתישהו בין כ"ט בנובמבר לבין הקמת המדינה) ושלפחות ידיעות והארץ בוודאות לא היו מפלגתיים(מעריב להלכה לא היה מפלגתי, אבל מחזיק מניות עיקרי בו היה הפוליטיקאי עובד בן-עמי, ואילו בעלי הארץ גרשום שוקן היה ח"כ בשנות ה-‏50, אבל נשמר בקפדנות שלא להפוך את עיתונו לבטאון המפלגה).
קשיש, לא זקן 149433
נדמה לי שהם לא היו מפלגתיים במוצהר כמו "דבר" למשל. אבל הם היו קשורים מאוד למוסדות המדינה (שהיו מפלגתיים למדי). הקשר החזק , כמעט-סימביוטי, בין העיתונות הישראלית למימשל ולמימסד, תואר בספרם הידוע של שני חוקרי התקשורת (... ו...) ‏1, שוודאי לימדו אתכם בבית הספר, דובי, רק שאתה לא זוכר ממנו כלום.

לגבי מעריב, הוא בכלל יוזמה פרטית של קרליבך וחבריו, שפרשו מ"ידיעות" וקם בגלל הרצון לפרסם חומרים שלא היו מתפרסמים אז ב"ידיעות".

1 מייד אזכר בשמם.
בואו נעשה סדר. 149459
בימי ראשית המדינה היו קיימים עיתונים מפלגתיים כמו דבר (למעשה בטאון ההסתדרות אבל היה מזוהה כעיתון של מפא"י), על המשמר, למרחב, הבוקר וחרות ועיתונים מסחריים - ידיעות אחרונות ומעריב. מעמדו של הארץ היה מעמד ביניים - עיתון מסחרי בבעלות משפחת שוקן אבל מזוהה עם עמדות מפלגת הפרוגרסיבים ולכן הם סגרו את עיתונם המפלגתי הרשמי וגרשום שוקן אף ישב בכנסת מטעמם.

קוריוז המראה את צורת החשיבה בימי מפא"י:
בן-גוריון טען שהעיתונים המסחריים התלויים בקניית הקורא ייסגרו ולעומתם העיתונים המפלגתיים המסובסדים ע"י מפלגותיהם יישרדו. כמובן שההיפך קרה.
בואו נעשה סדר. 149502
בשל דיעותיו הימניות מאד של ה. רוזנבלום, העורך המיתולוגי של ידיעות, שהיה רושם אותן תמיד ב"טור העורך" (למרות שאומרים שבפועל, הוא רק נשא את התואר מטעמים של כבוד כלשהם, ואת העריכה האמיתית עשו אנשים אחרים) נחשב ידיעות בעבר, למרות שלא היה מזוהה עם מפלגה, ל"עיתון ימני", לפחות עד שקמה בו מובלעת ה"פתחלנד" בעיתוני יום ששי של בעלי טור שמאליים: סילבי קשת, עמוס קינן, בועז עברון ועוד שמות שאינני זוכר.
גם במעריב מזוהה בד"כ איזה קו ימני, בעוד "הארץ" אולי בעיקר בשל היותו "עיתון האנשים החושבים" נחשב "שמאלני".
בואו נעשה סדר. 149512
לגבי ה"פתחלנד" ראה את הפתיל המתחיל בתגובה 139766 .
בואו נעשה סדר. 149544
כמו שציין ארז בתגובה 149459, "הארץ" נחשב לבטאונה הבלתי רשמי, או לנושא דברה, של המפלגה הפרוגרסיבית.
היה מי שהגדיר עתון זה (נחום ברנע אאל"ט) כעיתון אשר היווה אופוזיציה לכל הממשלות בארץ, למעט ממשלת המנדט.
בואו נעשה סדר. 149573
זה היה יגאל ידין והוא אמר שהארץ היה אופוזיציה לכל הממשלות מלבד הקמת המדינה ב1948.
בואו נעשה סדר. 149574
אני דווקא זוכר כמו דורון ב תגובה 149544 רק שלדעתי דבר השנינות נאמר ע"י מנחם בגין. או שאני מתבלבל עם "העולם הזה עם צילינדר"?
כספי ולימור? 149462
בכל מקרה, בהקשר זה כדאי להזכיר את הפרק החביב ב''הכל אנשים'' של מודי בראון, המתאר את פרישתם של ''קרליבך וחבריו'' מ''ידיעות אחרונות'', כדי להקים את ''ידיעות מעריב''.
בימי התנ''ך היו אומרים 153059
"עמד על המשמר עוד ממעריב, עד שהגיעו ידיעות אחרונות מהארץ, ולא נשאר צופה איך יפול דבר, כי היה איש העולם הזה - היה כותב עיתונאי הג'רוזלם פוסט".
(עוזאי מאת ראובן קריץ, עמ' 95)
149461
פס"ד קול העם ניתן ב1953.
לכליל החורש 149190
ההתיישבות עד פינוי ימית לא הייתה מלחמת אזרחים.
מסיבה מאוד פשוטה שהיא נעשתה בחסותה של מדינה ריבונית על אדמות מדינה (שהפכו לאדמות מדינה בהליך קולוניאליסטי לחלוטין ),כאשר הצד שמנגד לא היה אזרח של אותה מדינה.
אז תנסה להמשיך את הטיעון שלך מנקודה זו בבקשה,כלומר אתה יכול להצדיק את ההתישבות בשטחים בין פינוי ימית ל-‏67' רק עליך להבין שהיא בטח ובטח לא הייתה מלחמת אזרחים אלא מוכוונת/מעודדת פוליטית בעלת מאפיינים קולוניאליסטיים קלאסיים.
אגב , המאפיין המאוד בולט של מלחמת אזרחים שהתקיים לפני קום המדינה היה טרור הדדי,תופעה שבאופן מובהק לא התקיימה בשטחים שלאחר 67'.
וזו לא קביעה שנובעת מנוחות פוליטית אלא מניתוח של האירועים שהתרחשו.
לאודי 149192
רוב ככל ההתנחלויות שלפני פינוי ימית אושרו רק בדיעבד, כולל ימית עצמה. רק לאחר מכן החלה תנועת התנחלויות של ממש בעידוד פעיל של הממשלה. חלוקה זו אמנם גסה, אבל אני חושב שהיא אינה רחוקה יותר מן המציאות מאשר החלוקה של לפני ואחרי ששת הימים.
לכליל 149195
נכון שרק מכינונה של ממשלת הליכוד הראשונה הפך מעשה ההתנחלויות למדיניות ממשלתית רשמית אבל גם מה שהיה לפני זה, החל מישוב חברון בימי אשכול, הוא חלק בלתי נפרד מענין ההתנחלות הכללי שהתפתח לאט לאט בצורה אבולוציונית.
לכליל החורש - הבדיעבד לא רלוונטי 149202
זה שההתנחלויות אושרו לא משנה את העובדה שהן הוקמו על אדמות מדינה.
מהן אדמות מדינה במקרה זה? אדמות שהולאמו בכח מהפלשתינאים לאחר 67', על אותן אדמות התיישבו "בכח" המתנחלים, רשמתי את הבכח תחת מרכאות מכיוון שזה לא ממש מדוייק,אם מדינת ישראל הייתה מתעקשת מספיק היא הייתה מפנה אותם,אבל היא לא,ובצורה עקיפה היא אף עודדה את מעשיהם ,(אלון,פרס דיין ושות'),כך שאתה לא יכול להימלט מהמאפיין הקולוניאלי הגס של המכניזם לאחר מלחמת ששת הימים, קרי צדינה ריבונית -(ישראל) מלאימה בצורה כוחנית שטחים שכבשה ,מנשלת את יושביהם,ומאפשרת בצורה כזו או אחרת לאזרחיה לתפוס עליהם חזקה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים