בתשובה לאיתי חורב, 19/12/99 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב נרשמה תגובה ארוכה אני לא מאמין שגם אני ארשום תגובה באורך כזה אבל נראה... כמו שרשמתי הייתי קשור גם למודיעין {ופה אני לא אפרט} והצבא הסורי נמצא כבר שנים בבעיה יותר קשה מהצבא שלנו. נכון הוא עדיין משבח את כליו ואכן גם באוקראינה. ואם הוא חודר בקלות או לא אני ממש לא יודע אבל אני אסמוך על המילה שלך. בקשר לשינוי תורת הלחימה פה עלול להיות בינינו וויכוח כיוון שזה לא בדיוק מה שאני מכיר. (אפילו שאני מודה שהשתחררתי קצת לפניך) אבל לפי לימודי ויצא לי ללמוד הרבה את הנושא הזה. על אף השיפוץ שהם מבצעים בצבאם עדיין רוב רובו מיושן וכלל לא יזוז במילחמה הבאה. אתה בטח יודע על סוג אחד לפחות של טנקים שלהם שהפך לעמדת תותח כיוון שכבר לא שווה לתקן אותו. בקשר לתו"ל הצהלי. פה אתה צודק בריבוע. אכן היום הצבא שלנו נמצא בבעיה מהבחינה הזו ואכן ראיתי כבר לא מעט תרגילים משני הצדדים גם כבוחן שבו תרגיל שנחשל לחלוטין הוגדר כהצלחה על מנת שלא יעיפו לכל הרוחות מג"ד זה או אחר. ואכן ראיתי את היבוש שמבצעים על כל אדם שלא הולך בקו ישר לפי תיכנון המערכת. אבל.. ופה החלק החשוב אני גם ראיתי מקומות שבהם לא פועלים בצורה כזאת (ואני לא יכול לומר פה היכן הם או מי הם) אני ראיתי שינויים רבים בצורת המחשבה במקרים רבים. טעות נוספת שלך היא נושא צ"הל ולבנון. האימון של צה"ל לנושא לבנון בדרך כלל הוא כ שלושה שבועות בסוף האימון לקראת מילחמה. צה"ל אומנם לא מוכן כנגד נשק כימי כמו הסורים אבל התו"ל שלנו הוא שבמצב שבו הכוחות שלהם יתקפו אותנו בנשק להשמדה המונית מסוג זה תהיה לנו את התגובה הקשה שלנו בחזרה . התגובה הזאת לא תשאיר ספק למי יש יותר כוח כאשר יהיה צורך בכך. ופה הגענו חזרה לנושא הגולן. במידה ואתה צודק ואכן הצבא שלנו יהיה בבעיה במצב מילחמה מה יקרה לדעתך אם שבוע לאחר נסיגת כוחותינו מהגולן אסד נפטר ואנחנו עומדים מול מושל חדש שאינו מקבל את ההסכם שנעשה על ידי אסד. האם אנחנו יכולים לקחת את הסיכון שבו המילחמה תתחיל מהכנרת? אני לא אומר שאין לתת את רמת הגולן מתי שהו. אני אומר תנו לי לראות שהשלום אמיתי. תנו לי עשר שנים ואז להזיז את הכוחות שלי במשך עוד 20 שנה . כאשר המצב הזה יתקיים לא אנחנו ולא הם נפגע. (אלא אם אתה מדבר על הכבוד שלהם וצר לי הכבוד שלהם פה לא מעניין אותי) אתה צודק החיים הם ערך עליון והם לא שווים שום סלע בזלת אחד. אבל אם הסלע בזלת הזה הוא המחסום היחיד ששומר עלי אז אני מעדיף שהוא ישאר בינתיים בידי. יש עוד דברים שאני מאמין שאני יודע אבל לא יכול ולא רוצה לפרט פה. האמן לי שבמלחמה הבאה הצרות שיהיו לשני הצדדים יהיו כל כך גדולות ששני העמים יצטערו באותה הצורה. אולי אם המנהיגות בסוריה הייתה שונה הייתי מקבל את נתינת רמת הגולן אבל היום צר לי אני לא סומך על אסד. אגב על חוסיין כן סמכתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דבר נוסף ששכחתי הוא על תסמוך על שיעורי התוד"א שלך הם לא מלמדים אותך חצי ממה שידוע לנו. הם מעבירים לך מה שהצבא רוצה שתדע! הצבא לא פעם יוצר הטעיה מכוונת גם בעיתונות. שם לב לא כל מה שלימדו אותך מדויק ונכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה כבר משעשע. אתה אומר שעל החייל לא לסמוך על השיעורים שהוא עובר, מכיוון שהם לא מלמדים מה שידוע לנו. מי זה לנו? לחיילים! אם לא מלמדים את החיילים, איך הם יודעים פי שניים ממה שמלמדים אותם? כשמגיעים לשלב שבמקום להטעות את האויב אתה מטעה את החיילים שלך, המצב רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מה שאני אומר זה שתהיה בטוח שאתה לא יודע הכל. א. כי לא רוצים שתדע. ב. כי אין סיבה שתדע ג. והכי חשוב כי לא רוצים שהסורים ידעו. ולא מטעים אלא לא מספרים הכל. ואני לא יודע איכן היית אבל אני מבטיח לך שלא רק שאתה לא יודע פי שניים אתה אפילו לא יודע כמה אתה לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, הידע האישי שלי בתורת לחימה הוא מספר שיעורי M16 בטירונות, שאותם אני דווקא זוכר לא רע. אני לא דוגמא לכלום. אבל הטענה שלך (או הדרך שבה אני הבנתי אותה, לפחות), שתורת הלחימה של צה"ל היא סודית ואפילו החיילים הקרביים בלבנון לא שותפים לסודות הכמוסים האלה, נשמעת די מוזרה לאור המחשבה שאם החיילים שנלחמים לא יודעים את סודות הלחימה שלנו, מי אצלנו כן? מי שמכיר את התו"ל זה החיילים בשטח. הם נלחמים. איך שהם נלחמים - זה התו"ל. טוב, הדיון הזה הפסיק להיות רלבנטי לנושא הסקר לפני כמה תגובות, ועבר לנושאים שבהם אני לחלוטין לא מתמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים ישמור, על מה בכלל הויכוח הזה? מה זה משנה החוזק של הצבא הסורי? נגיד אפילו הוא "חלש", האם מישהו מפקפק ביכולתו לגרום לאלפי, ואולי עשרות אלפי, אבדות בצד שלנו, בכל מלחמה שתהיה? מה יעזור לי שנכבוש אח"כ את דמשק, אם דור שלם יובא לקבורה ואולי עוד עשרות אלפי אזרחים בעורף שיספוג טילים? צריך להיות #$###$ בשביל להעדיף מצב של מלחמה על פני סיום הסכסוך הערבי - ישראלי (וחייבים לזכור שלא רק שלום עם סוריה ולבנון מוטל על הכף). צודק לחלוטין אסף עמית: מי שמצביע נגד השלום, מצביע בעד המלחמה. כי אין דרך ביניים. תהא המלחמה חמה, קרה, או פושרת - היא עדיין מלחמה, ועדיין כל ניצוץ קטן מסוגל להבעיר אותה להתלקחות אזורית. נראה אז איפה יהיו כל החוכמים שמנסים להסביר כאן למה מצב של מלחמה עדיף על מצב של שלום. באשר לטענות של רועי, שהוא רוצה שטחים מסוריה ולא להפך. אני לא אתווכח עם הטענה הזו ולא עם הטענה של "שלום תמורת שלום". יודע מה, יכול להיות שמבחינה עקרונית אתה צודק. זה תלוי בשאלה מה קרה לפני 1967 (וכידוע, יש גרסאות סותרות על מה שקרה, כולל גרסה של משה דיין, שלא בדיוק מחמיאה לצד הישראלי). אבל נגיד שהיית צודק. מדינה, כל מדינה, אחרי X שנים של מלחמה מתמדת, חייבת הפסקה. מי שבונה על קונספציה מטורפת שתמיד ננצח, ו/או שתמיד האוייב יהיה חלש מבחינה צבאית, לוקח הימור שנועד מראש לכישלון, על החיים שלנו. לא לעולם חוסן. מלחמה עושים רק כשאין ברירה ואין עם מי לעשות שלום (ואולי באמת לצד השני אין עם מי לעשות שלום). למדינה שלנו אין המשאבים, הרוחניים והחומריים, להתמודד עם עוד 50 שנים של מלחמה. מתישהו צריך להפסיק להלחם, והמתישהו הזה הוא בדיוק כששני הצדדים מוכנים לשלום. אם הצד השני אפילו בעמדת חולשה יחסית, אז עוד יותר טוב - אפשר אפילו להשיג תנאים נוחים מבחינת האינטרסים של ישראל. אולי יבוא יום ויהיה מנהיג בדמשק שיוותר על הגולן. מתי זה יקרה וכמה ילדים נביא להר הרצל עד אז? האם אנחנו מעדיפים אדמה, שאין ספק שהיא אדמה כבושה, על פני חיינו וחיי ילדינו? על פני הסיכוי לסיים את הסכסוך הערבי הישראלי ועוד לקבל פיצוי בטחוני והסכם נאות תוך כדי כך? בממשלה הזו יושבים גנרלים שיודעים טוב יותר מכל הפלספנים כאן מהו בטחון ומה הסטטוס הצבאי של הסורים. אהוד ברק לא יביא הסכם שיהיה רע מבחינה בטחונית לישראל. כל שיוותר הוא להחליט: האם אנחנו בעד השלום או בעד מלחמה? האם אנחנו בעד האדם שיחיה מחר בארץ, או בעד האדמה הכבושה והמשך הקטל? אורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא קראת את מה שרשמתי למעלה אבל ניחה. אני נגד מלחמה. אני נגד שהיה מיותרת בלבנון. אני בטח שלא רוצה להלחם. ולכן היות ואני לא סומך על אסד שרק בעיתון האחרון ראינו איך הוא מפתח טילים חמודים שהם בטח "לא בשבילנו" . אני לא מצביע בעד מלחמה. אני מצביע נגד מלחמה. במידה ואתה צודק ויהיה שלום (קר חם מתוק או ירוק) וזה כלל לא משנה איזה אני אבוא לפה עוד שלוש או עשר שנים ורק מילות סליחה אומר. אבל אם יעלה מנהיג בסוריה אחרי אסד שיחליט לא השלום הזה הוא לא מוצא חן בעיני ויחליט שהוא רוצה גם את טבריה. (שמעתי מה אמר איזה שר שהדבר הכי חשוב בשלום הזה זה שבפעם הראשונה הם מכירים בנו.) אז תהיה מלחמה ורק שהפעם ימותו יותר. ושוב רשמת "מי שמצביע נגד שלום בוחר מילחמה" ושהיא תהיה קרה חמה או כל דבר אחר. אז הרשה לי לספר לך שהגבול השקט ביותר שיש למדינתינו בשנים האחרונות הוא הגבול הסורי. לא נהרגים שם חיילים. למעשה הוא יותר שקט מהגבול המיצרי. אז תן לי עוד הרבה שנים של שאפילו קפוא אבל שבו אנחנו לומדים איך סוריה הופכת את עמדת מקבלת אותנו ואז אני בכיף אתן גם את טבריה. עכשיו לקטע הריגשי. כמה ילדים עוד נביא? כאשר נצא מלבנון לא נביא עוד ילדים להרצל. מוזר אבל אחי שמשרת עכשיו שם שואל כל הזמן "רגע אם כבר אפשר לצאת מלבנון בעוד חצי שנה אז למה לא היום ? למה לקחת סיכונים על גב אילו שעדיין שם? הוא שלח אפילו מכתב ללישכת ברק והם אנו לו תשובה שיהיה בסדר. שוב בגבול הסורי לא נהרגו אנשים כבר שנים רבות לא היו מסתננים או בקיצור שקט קר אבל שקט. בקשר לאדמה כבושה פה הוויכוח הוא אפילו גדול יותר. האם הרוסים החזירו לפולנים את אדמותיהם? (אני מקווה שלא טעיתי בארצות) מי שמתחיל מצב של מילחמה יודע שהוא עלול לאבד יותר מרק חיילים. אולי אם לא היינו נעצרים אלא בדמשק אז היה עכשיו כבר שלום כי לא הייתה להם בררירה אבל שלום מתוך עמדת כוח הוא שלום שאמור להיות צודק בשביל שני הצדדים. מתחילים אותו מנקודת מבט ששנינו שווים ולא הסורים שווים יותר. עכשיו בקשר לגנרלים כבר העירו פה מספיק. וידוע לנו באמת על כמה מהם שלא שווים כל כך הרבה. אגב גם במיחמת יום הכיפורים היו גנרלים וגם אז הם לא היו שווים מי יודע מה. אני לא סומך על אהוד ברק וחבריו אפילו שבחרתי בו. אני לא אוהב שמספרים לי סיפורים ומבטיחים הבטחות ל שינויים. והשינוי היחיד הוא מי טס לחו"ל ומתי. וההחלטה היא לא שלום או מילחמה אלה שלום צודק או שלום שקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רועי, יש דברים בהם אתה צודק. אך מה לעשות ולכל הדבר יש היסטוריה שאיננו יכולים למחוק במשיכת קולמוס. אני הייתי כאן בזמן המלחמות והרגשתי היטב את הקורבנות שהקרבנו אז למען כיבוש רמת-הגולן, רבים מהם חברים שלי. בזמן הראשון אחרי הכיבוש היה ברור לי, כמו לרבים, שהשטח בידנו עד שנגיע להסכמי שלום ואז נחזירו לבעליו. אך השנים התמשכו, מצדנו נעשו פעולות התיישבות מסיביות, והתנאים השתנו. דעתי היתה אז שצריך להבאיר לצד הערבי, הסורי והפלסטינאי, שתוך כמה שנים יחול חוק התיישנות והשטחים ישארו בידנו לעד. מה שטרף את הקלפים, היה ההסכם של בגין לגבי סיני. אחרי שהממשלות לפניו לא הסכימו להחזיר למצרים את כל סיני, ודברו על קו אל-עריש-שרם א-שיך כקו הגבול החדש, בא בגין, מסר את הכל במחי יד אחת והודה שלעולם לא היה בסיני ולא עניין אותו השטח הזה. אבל, וזו הנקודה הרלוונטית גם להיום, הוא קבע תקדים גרוע מאד עבורנו, והיום בכלל אין וויכוח איתנו, פשוט דורשים ''כמו שנתתם למצרים'', וזה מקובל על כל מדינות העולם כ''פשרה הוגנת'', ולנו לא נשאר הרבה מה לעשות. זה המצב היום ואנו חייבים לקבלו בחריקת שנים - או מלחמה, שאיני צריך להוסיף מה היא. ממשי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |