בתשובה לרועי, 20/12/99 13:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלוהים ישמור, על מה בכלל הויכוח הזה? מה זה משנה החוזק של הצבא הסורי? נגיד אפילו הוא "חלש", האם מישהו מפקפק ביכולתו לגרום לאלפי, ואולי עשרות אלפי, אבדות בצד שלנו, בכל מלחמה שתהיה? מה יעזור לי שנכבוש אח"כ את דמשק, אם דור שלם יובא לקבורה ואולי עוד עשרות אלפי אזרחים בעורף שיספוג טילים? צריך להיות #$###$ בשביל להעדיף מצב של מלחמה על פני סיום הסכסוך הערבי - ישראלי (וחייבים לזכור שלא רק שלום עם סוריה ולבנון מוטל על הכף). צודק לחלוטין אסף עמית: מי שמצביע נגד השלום, מצביע בעד המלחמה. כי אין דרך ביניים. תהא המלחמה חמה, קרה, או פושרת - היא עדיין מלחמה, ועדיין כל ניצוץ קטן מסוגל להבעיר אותה להתלקחות אזורית. נראה אז איפה יהיו כל החוכמים שמנסים להסביר כאן למה מצב של מלחמה עדיף על מצב של שלום. באשר לטענות של רועי, שהוא רוצה שטחים מסוריה ולא להפך. אני לא אתווכח עם הטענה הזו ולא עם הטענה של "שלום תמורת שלום". יודע מה, יכול להיות שמבחינה עקרונית אתה צודק. זה תלוי בשאלה מה קרה לפני 1967 (וכידוע, יש גרסאות סותרות על מה שקרה, כולל גרסה של משה דיין, שלא בדיוק מחמיאה לצד הישראלי). אבל נגיד שהיית צודק. מדינה, כל מדינה, אחרי X שנים של מלחמה מתמדת, חייבת הפסקה. מי שבונה על קונספציה מטורפת שתמיד ננצח, ו/או שתמיד האוייב יהיה חלש מבחינה צבאית, לוקח הימור שנועד מראש לכישלון, על החיים שלנו. לא לעולם חוסן. מלחמה עושים רק כשאין ברירה ואין עם מי לעשות שלום (ואולי באמת לצד השני אין עם מי לעשות שלום). למדינה שלנו אין המשאבים, הרוחניים והחומריים, להתמודד עם עוד 50 שנים של מלחמה. מתישהו צריך להפסיק להלחם, והמתישהו הזה הוא בדיוק כששני הצדדים מוכנים לשלום. אם הצד השני אפילו בעמדת חולשה יחסית, אז עוד יותר טוב - אפשר אפילו להשיג תנאים נוחים מבחינת האינטרסים של ישראל. אולי יבוא יום ויהיה מנהיג בדמשק שיוותר על הגולן. מתי זה יקרה וכמה ילדים נביא להר הרצל עד אז? האם אנחנו מעדיפים אדמה, שאין ספק שהיא אדמה כבושה, על פני חיינו וחיי ילדינו? על פני הסיכוי לסיים את הסכסוך הערבי הישראלי ועוד לקבל פיצוי בטחוני והסכם נאות תוך כדי כך? בממשלה הזו יושבים גנרלים שיודעים טוב יותר מכל הפלספנים כאן מהו בטחון ומה הסטטוס הצבאי של הסורים. אהוד ברק לא יביא הסכם שיהיה רע מבחינה בטחונית לישראל. כל שיוותר הוא להחליט: האם אנחנו בעד השלום או בעד מלחמה? האם אנחנו בעד האדם שיחיה מחר בארץ, או בעד האדמה הכבושה והמשך הקטל? אורי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא קראת את מה שרשמתי למעלה אבל ניחה. אני נגד מלחמה. אני נגד שהיה מיותרת בלבנון. אני בטח שלא רוצה להלחם. ולכן היות ואני לא סומך על אסד שרק בעיתון האחרון ראינו איך הוא מפתח טילים חמודים שהם בטח "לא בשבילנו" . אני לא מצביע בעד מלחמה. אני מצביע נגד מלחמה. במידה ואתה צודק ויהיה שלום (קר חם מתוק או ירוק) וזה כלל לא משנה איזה אני אבוא לפה עוד שלוש או עשר שנים ורק מילות סליחה אומר. אבל אם יעלה מנהיג בסוריה אחרי אסד שיחליט לא השלום הזה הוא לא מוצא חן בעיני ויחליט שהוא רוצה גם את טבריה. (שמעתי מה אמר איזה שר שהדבר הכי חשוב בשלום הזה זה שבפעם הראשונה הם מכירים בנו.) אז תהיה מלחמה ורק שהפעם ימותו יותר. ושוב רשמת "מי שמצביע נגד שלום בוחר מילחמה" ושהיא תהיה קרה חמה או כל דבר אחר. אז הרשה לי לספר לך שהגבול השקט ביותר שיש למדינתינו בשנים האחרונות הוא הגבול הסורי. לא נהרגים שם חיילים. למעשה הוא יותר שקט מהגבול המיצרי. אז תן לי עוד הרבה שנים של שאפילו קפוא אבל שבו אנחנו לומדים איך סוריה הופכת את עמדת מקבלת אותנו ואז אני בכיף אתן גם את טבריה. עכשיו לקטע הריגשי. כמה ילדים עוד נביא? כאשר נצא מלבנון לא נביא עוד ילדים להרצל. מוזר אבל אחי שמשרת עכשיו שם שואל כל הזמן "רגע אם כבר אפשר לצאת מלבנון בעוד חצי שנה אז למה לא היום ? למה לקחת סיכונים על גב אילו שעדיין שם? הוא שלח אפילו מכתב ללישכת ברק והם אנו לו תשובה שיהיה בסדר. שוב בגבול הסורי לא נהרגו אנשים כבר שנים רבות לא היו מסתננים או בקיצור שקט קר אבל שקט. בקשר לאדמה כבושה פה הוויכוח הוא אפילו גדול יותר. האם הרוסים החזירו לפולנים את אדמותיהם? (אני מקווה שלא טעיתי בארצות) מי שמתחיל מצב של מילחמה יודע שהוא עלול לאבד יותר מרק חיילים. אולי אם לא היינו נעצרים אלא בדמשק אז היה עכשיו כבר שלום כי לא הייתה להם בררירה אבל שלום מתוך עמדת כוח הוא שלום שאמור להיות צודק בשביל שני הצדדים. מתחילים אותו מנקודת מבט ששנינו שווים ולא הסורים שווים יותר. עכשיו בקשר לגנרלים כבר העירו פה מספיק. וידוע לנו באמת על כמה מהם שלא שווים כל כך הרבה. אגב גם במיחמת יום הכיפורים היו גנרלים וגם אז הם לא היו שווים מי יודע מה. אני לא סומך על אהוד ברק וחבריו אפילו שבחרתי בו. אני לא אוהב שמספרים לי סיפורים ומבטיחים הבטחות ל שינויים. והשינוי היחיד הוא מי טס לחו"ל ומתי. וההחלטה היא לא שלום או מילחמה אלה שלום צודק או שלום שקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רועי, יש דברים בהם אתה צודק. אך מה לעשות ולכל הדבר יש היסטוריה שאיננו יכולים למחוק במשיכת קולמוס. אני הייתי כאן בזמן המלחמות והרגשתי היטב את הקורבנות שהקרבנו אז למען כיבוש רמת-הגולן, רבים מהם חברים שלי. בזמן הראשון אחרי הכיבוש היה ברור לי, כמו לרבים, שהשטח בידנו עד שנגיע להסכמי שלום ואז נחזירו לבעליו. אך השנים התמשכו, מצדנו נעשו פעולות התיישבות מסיביות, והתנאים השתנו. דעתי היתה אז שצריך להבאיר לצד הערבי, הסורי והפלסטינאי, שתוך כמה שנים יחול חוק התיישנות והשטחים ישארו בידנו לעד. מה שטרף את הקלפים, היה ההסכם של בגין לגבי סיני. אחרי שהממשלות לפניו לא הסכימו להחזיר למצרים את כל סיני, ודברו על קו אל-עריש-שרם א-שיך כקו הגבול החדש, בא בגין, מסר את הכל במחי יד אחת והודה שלעולם לא היה בסיני ולא עניין אותו השטח הזה. אבל, וזו הנקודה הרלוונטית גם להיום, הוא קבע תקדים גרוע מאד עבורנו, והיום בכלל אין וויכוח איתנו, פשוט דורשים ''כמו שנתתם למצרים'', וזה מקובל על כל מדינות העולם כ''פשרה הוגנת'', ולנו לא נשאר הרבה מה לעשות. זה המצב היום ואנו חייבים לקבלו בחריקת שנים - או מלחמה, שאיני צריך להוסיף מה היא. ממשי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |