בתשובה לגיל לדרמן, 16/06/03 14:56
נו? 152020
כי יש להם תירוץ בטחוני טוב.

אשמח, אגב, לכמה דוגמאות לתרומת ארה''ב להתפשטות הרעב בעולם.
הפוליטיקה שברעב 152036
הנושא לא פשוט, ולכן מראש אבקש סליחה אם אני מתאר אותו רק בקווים כלליים ביותר.
הסיבה העיקרית לרעב היא לא חוסר יכולת לייצר מזון, אלא עוני כרוני של האוכלוסיה. ישנן דוגמאות רבות למדינות בהן יכולת הייצור של המזון גדלה באופן דרמטי, הייצוא הוכפל ושולש, ומספר הרעבים עדיין עלה (בוליביה בין 85 ל 90, ברזיל בשנות השבעים, ועוד מדינות רבות באפריקה.)
ארה"ב תורמת לרעב גם ישירות, אולם בעיקר באמצעות ארגונים כקרן המטבע העולמית והבנק העולמי (אני מדבר על ארה"ב, אולם האיחוד האירופי איננו שונה בהרבה מהבחינה הזו).
יש את העובדות הבסיסיות והגלויות לעין - כאשר מדינה כזמביה מוציאה על החזר חובות למדינות המערביות יותר מפי שלוש מאשר על בריאות ועל חינוך ביחד, בוודאי שזה תורם לעוני, נחשלות, ובאופן בלתי נמנע גם לרעב. היחס בין הוצאה על בריאות וחינוך לבין החזר חובות נקבע לא ע"י ממשלת זמביה, אלא בעיקר על ידי קרן המטבע.
אין לנושים במערב כל חפץ במטבע המקומי של מדינות עניות. התמורה משולמת בסחורות - למשל טבק, אשר גידולו במדינות אפריקה התפשט לאדמות אשר בעבר גודלו בהן יבולים למאכל. הטבק מיוצא רובו ככולו. נוצר מצב אבסורדי שבו רוב המזון המיוצר במדינות עניות מיוצא כהחזר חובות למדינות העשירות, בעוד האוכלוסיה נעשית עניה יותר ובהתאם גם רעבה יותר.
הכללים אשר נכפים ע"י קרן המטבע כוללים פתיחה של השווקים המקומיים לייבוא. ארה"ב ואירופה מסוגלות למכור מזון במחירי היצף לשווקים המקומיים אשר מחויבים לקנות אותם, ובכך הן גרמו (למשל בהודו, בשנת 1999) בתוך שנה אחת בלבד לקריסה של שני שלישים במחירי השוק של פולי סויה, ובהתאם לקריסה כלכלית של שוק ייצור פולי הסויה המקומי. חקלאים נאלצו למכור את אדמתם ולהגר לערים, שם הם עובדים עבור שכר רעב. אדמתם, ראה זה פלא, נמכרת על פי רוב לתאגידי המזון הבינלאומי אשר מייצרים בה מזון זול. אולם תאגידים צריכים להרוויח, ולא מרוויחים מלמכור את המזון הזה לשוק ההודי הפנימי, אלא מייצוא שלו. כך גדל ייצור המזון בהודו ובו זמנית מתפשט הרעב.
התבנית דומה במקומות אחרים. בהאיטי הכריחה קרן המטבע את הממשלה לאפשר ייבוא של אורז מסובסד מארה"ב, בשעה שנאסר עליה לסבסד את האיכרים המקומיים שלה. בין 1980 ל 1997 גדל ייבוא האורז מאפס למאתיים אלף טון בשנה, על חשבון ייצור המזון המקומי. החקלאים נאלצו למכור את אדמתם ולעבוד בערים תמורת שכר נמוך (פעמים רבות ב"סדנאות יזע" ידועות לשמצה), ההכנסה הממוצאת לנפש ירדה מ 600$ ב 1980 ל 370$ כיום, ולפי נתוני קרן המטבע עצמה כ50% מהילדים מתחת לגיל 5 סובלים מתזונה לקויה.

אז זהו, אלו מספר דוגמאות. אפשר למצוא עוד די בקלות - התופעות חוזרות על עצמן במדינות רבות בעולם השלישי. הנקודה העיקרית היא שרעב, כמו "טרור", "עוני", "בורות", או שאר ירקות אלו לא דמונים מפלצתיים אשר העולם הנאור נלחם בהם בכל כוחו על מנת להביא דמוקרטיה ורווחה לכל. כמו בכל דבר, יש גם מי שמרוויח מהדברים הללו.
הפוליטיקה שברעב 152039
הבינותי.

מדוע, אגב, יש למדינה כמו זמביה חובות כל כך גדולים למדינות המערב?

מדוע אתה קורא לתהליך הזה "תרומת ארה"ב לרעב בעולם" ולא "תרומת המערב לרעב בעולם?" נראה לי יותר מתאים.

אבל נניח שהתאגידים הגדולים בארה"ב היו באמת הצד העיקרי בנושא זה. הנה תרגיל ברטוריקה למתחילים (כמוני, למשל). ברגע שאתה שם את ארה"ב כצד עיקרי במאבק שלך, אתה אמנם מצליח לגייס הרבה גורמים שונים ומשונים להפגנות שלך, אבל יקשה אליך לחדור לזרם המרכזי האמריקאי, למשל, ובאמת להשיג שינוי.

אם שינוי הוא המטרה שלך, עליך להמנע כמה שיותר מלתקוף את ארה"ב, תרבותה, ומנהיגיה, בכל הקשר שהוא שאינו ההקשר של הקשר עם התאגידים - עליך לשים את התאגידים במרכז הכוונת שלך, ולהשקיע את כל התחמושת בהם. ברגע שאתה "נגד התאגידים הנצלנים, ונגד המעורבות של הממשלה לטובתם," ולא "נגד האימפריאליזם האמריקאי, המתבטא בניצול הנחשלים על ידי התאגידים," יקל עליך לפנות אל הזרם המרכזי האמריקאי - במקום שהרטוריקה תשים את האמריקאים כאוייב אקסיומטי, אתה הופך גוף ספציפי ונפרד לאוייב אקסיומטי, ויהיה קל הרבה יותר לג'ו אמריקן לשנות את דעתו לכיוונך, כשהוא לא מרגיש כאוייבך באופן בלתי-ניתן לשינוי, ההופך תמיכה בך לבגידה ב"שלנו" שלו.

אם, לעומת זאת, אתה רוצה למחות רק בשביל להרגיש ש"עשית משהו," תפדל.
הפוליטיקה שברעב 152042
לגבי זמביה, אין לי את המידע המדויק. אני אחפש. ברוב המקרים שאני מכיר מדובר על משטרים דיקטטוריים אשר נתמכו ע''י ארה''ב, ולוו כסף כדי להוציא אותו על קניית נשק (נחש ממי), ולחיזוק משטרם. למשל, רוב החוב שאזרחי ארגנטינה מתבקשים להחזיר כיום ואשר גרם לקריסת כלכלתם ולאסון חברתי, נצבר ע''י שלטון החונטה הצבאית אשר רדתה בהם.

אתה הזכרת את ארה''ב וביקשת דוגמאות לפעילותה, ולכן דיברתי עליה. בעוד שארה''ב היא אגרסיבית במיוחד, שאר מדינות המערב אינן מפגרות אחריה בהרבה בכל הנוגע לניצול ופגיעה במדינות העולם השלישי.

ארה''ב היא מדינה של תאגידים. הם מפעילים כוח בצורה אגרסיבית לא רק כנגד העולם השלישי, אלא אף כנגד אזרחים אמריקאים כאשר אלו עומדים בדרכם (אם כי אין להשוות בין הנזק היחסי). מדיניות החוץ של ארה''ב היא כמעט תמיד וללא עוררין מדיניותם של התאגידים הגדולים. זה גם הגיוני - אם הם מתעשרים, ארה''ב מתעשרת. זו מהות הקפיטליזם. המדינאים בארה''ב הם אנשים עשירים, והם זקוקים לאף יותר כסף על מנת להיבחר. במצב כזה האינטרסים של האליטה הם האינטרסים של התאגידים הגדולים והם האינטרסים של הכוח השליט בארה''ב. ברור שלאף חסר בית בניו-יורק אין אינטרס להרעיב איכרים בהודו, אבל זה לא משנה. לא חסרי בית קובעים את מדיניות החוץ של ארה''ב.

''אימפריאליזם'' תמיד נתמך בעיקר ע''י האליטות. אולם לטוב ולרע, הן הקובעות את המדיניות, ולכך יש להתייחס.
התרבות שברעב 152377
גם באפריקה יש רעב...ובגדול! אבל אף אחד לא אוכל את השכנים שלו.
בזימבבואה כרגע יש רעב לא יתואר. אנשים אוכלים עשבים ועלים. לא נישמה מקרה של קניבליזם!
לא נשמע 152430
נסה בתגובה 152184.
לא נשמע 152584
אני לא יודע מאיפה כתב הארץ ''מצץ'' את הסיפור הזה אבל לי, באפריקה, זה לא ידוע ופשוט לא הגיוני.
לא נשמע 152614
אתה גר בקונגו?
לא נשמע 152788
.No...but close enough to know
לא נשמע 152953
כנראה שמאותו מקום שממנו לקח את הידיעה כתב ה-BBC, תגובה 152193.
הפוליטיקה שברעב 152380
הסתייגות: ארה"ב אינה הומוגנית בגישה זו, ולא כל נשיא מתכנן מייד איך יתקוף את העולם.
יש תאגידי נשק עתירי כוח שכמובן ירצו איזורים לא יציבים וגנרלים שיעדיפו תמיד לקנות עוד טנק מאשר אוכל, אבל יש גם תעשייה לא פחות מפותחת הכוללת את מיקרוסופט, IBM, פורד, מקדונלדז ושות' שרוצה איזורים יציבים ללא נשק.
ועכשיו, ילדים, חידה: כרגע יש נשיא אמריקאי שמהווה שליח לאיזו מהתעשיות?
גם על זה היה דיון באייל 152050
"אז מי אחראי לחוב?" מאת גלעד דנבום דיון 837
הפוליטיקה שברעב 152183
נדמה לי שגם ישראל ''מוציאה על החזר חובות למדינות המערביות יותר מפי שלוש מאשר על בריאות ועל חינוך ביחד''.
לא בדיוק 152249
ישראל אמנם מוציאה על החזר חובות פי שניים וחצי בערך מההוצאה על חינוך ובריאות ביחד, אבל רוב ההחזר, כ73%-, הוא חוב פנימי ורק 27% הוא חוב חיצוני - יותר מתקציב הבריאות או החינוך. כל זה כמובן קורה בזמן שישראל מקבלת סיוע חוץ נדיב ביותר.

אבל אין מה לדאוג, אם הגרעון ימשיך בקצב הנוכחי נוכל ב"ה להגיע גם למספרים דומים לאלו של מדינות נחשלות באפריקה.

הפוליטיקה שברעב 152301
מזכיר קצת את התהליך שאירע באירלנד ברעב תפו''א הגדול, לפחות לפי מה שהיה לש. אוקונור לומר על כך.
הפוליטיקה שברעב 152349
ולמי שלא מכיר את השיר Famine של שינייד הוא מתחיל ככה:
OK, I want to talk about Ireland
Specifically I want to talk about the "famine"
About the fact that there never really was one
There was no "famine"
See Irish people were only ALLOWED to eat potatoes
All of the other food
Meat fish vegetables
Were shipped out of the country under armed guard
To England while the Irish people starved

התרוץ הבטחוני 152038
אם כבר, זו סיבה שלא לעשות דבר מבחינה צבאית. לצפון קוריאה, בל נשכח, יש את הדבר האחד שלעיראק לא היה - הרתעה.
התרוץ הבטחוני 152040
טוב, אולי מאוחר מדי. שיט.

לא משנה.
התרוץ הבטחוני 152046
בנוסף: לעיראק היה דבר אחד שלצפון קוריאה אין - נפט.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים