בתשובה ליוסף בן-אריה, 16/06/03 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נערה בת 17 חגורת חגורת נפץ שנמצאת בדרכה להתאבד ולאבד יהודים, האם היא "חייל" ? האם לפי "חוקי בן אריה", כשאי אפשר מבחינה טכנית לתפסה ולהביאה למשפט, מותר לפגוע בה ? (אזהרה: בחירה בתשובה "כן", תוליד שאלות נוספות.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי באיזה שלב בדרך היא נמצאת. בדיוק כמו שברור שחייבים להרוג אדם עם אקדח שעומד לרצוח אדם חף מפשע (או לא חף מפשע), ואין דרך לעצור אותו, גם אם הוא לא "חייל", גם אם הוא לא פלשתינאי, גם אם מטרותיו לא ידועות, גם אם מטרותיו מובנות. אין לזה קשר לדיני מלחמה. אין לזה קשר להגדרת חייל. מדובר באלף בית של התנהגות מוסרית. השאלה המעניינת, מצד שני, היא אדם שיוצא מביתו עם אקדח, במטרה להרוג אדם נוסף, האם מותר להרוג אותו בזמן היציאה מהבית? ולפני שיצא מביתו? ולפני שהשיג את האקדח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך ידע ב "חוקי בן אריה" ? (יש, אגב, גם "חוקי דב".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לקרוא להם "חוקי המוסר כמו שאני מבין אותם", או בקיצור, מוסר. איפה אני יכול לקרוא את "חוקי דב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מופיעים כנספח לספר ''שירות דב'' שמתאר את תמיכתו של מר אנשלוביץ' במפעל ההתנחלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשדברתי על "חוקי בן אריה" ו"חוקי דב" התכוונתי בדיוק למה שאמרת עכשיו: "חוקי המוסר כפי ש*אני* מבין אותם". לא בהכרח כל אחד מבין את חוקי המוסר בדיוק כחברו ויכולים להיות ניואנסים. אחד מהאיילים האלמונים השיב בשמך, ואני שאלתיו מניין הוא יודע מה הם חוקי המוסר כפי ש"אתה" מבין אותם. מכל מקום, על שאלתי בתגובתי המקורית לך לא ענית. אני תהיתי שם על ההפרדה שאתה עושה בין "חייל" ובין מישהו אחר, בין פעולה צבאית ובין פעולה אחרת, בין טילי קאסם ובין, נניח, בולדוזר שמישהו מתכוון לדרדר אותו על ראשך מפסגת צוק לתוך תהום שאתה בתוכה, כשהנושא הוא מה מותר לנו ומה אסור לנו לעשות כדי להגן על חיינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד מהמחשבים עליהם אני עובד, לא הייתי רשום בשמי, לכן התגובה ההיא שנכתבה על ידי נראתה כאילו היא נכתבה ע"י אלמוני. ולשאלתך, כחלק מההגנה העצמית, מותר לי להרוג את מי שקם להורגי (או מי שקם להרוג אדם אחר), ללא קשר למטרותיו האמיתיות, אופיו, או כוונותיו הנסתרות והגלויות, אבל רק כאשר אין לי דרך אחרת למנוע את המוות, רק כאשר קיימת *מידה רבה מאד* של וודאות בכך שאי מעשה מצידי יגרור מוות, ורק כאשר אין להורג זמן לשנות את דעתו. כיוצא דופן מהכלל, חיילי אוייב, שהם חברים בגוף צבאי שמנסה להרוג אותי, נחשבים למי שמקיימים את כל התנאים האלה, משום שהריגתם היא למעשה פגיעה באותו גוף, אבל רק בזמן שהם משרתים באותו גוף צבאי, לא בזמן שהם עושים קניות בשוק, נוסעים באוטובוס, או מבלים עם בני משפחתם. לכן, ברור שאת נהג הבולדוזור מותר לי להרוג (אם אין לי דרך אחרת לעצור אותו, מה שלא נשמע לי סביר), וזה בלי קשר לאם מטרתו היא הריגתי, או שהוא לא שומע אותי, וכל מטרתו היא סלילת כביש לנוחיות הנהגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 151489 יוצא מר יגל מהנחה שאסור להבדיל בין בני אדם לחיות אחרות, ולכן הריגת בעלי חיים היא רצח. מכיוון שהעקביות חשובה לו, הוא מטיף בתגובה 152023 לעבור לניסויים בבני-אדם, ואז בתגובה 152075 הוא מייחל "לראות את העולם הזה נשרף באש הגיהנום", כדי ש"אולי אחרי שייכחדו בני-האדם עקב טמטומם שלהם יהיה פה סופסוף עולם מושלם". עקבי, עד הסוף המר. אי אפשר לשכנע אותו בכלום, כי המסקנות המרשימות שלו באמת נובעות מהנחת המוצא. ועל הנחות מוצא אין טעם להתווכח, כידוע. נדמה לי שאתה עושה אותו דבר. אתה מניח שהמצב שלנו נורמלי (שהרי לצד השני אין מטוסי קרב, לכן לא מדובר במלחמה, לכן המצב נורמלי, מש"ל) - וגוזר מן ההנחה הזו כל-מיני מסקנות מופרכות. לדוגמא: 1. אם יורים קטיושות ממדינה שכנה, צריך לרדוף אחרי הצוותים שיורים אותן (ולא, חלילה, לפגוע באינטרסים של אותה מדינה במידה שתשכנע אותה למנוע את ירי הקטיושות בעצמה). 2. מותר להרוג את "הקם להורגך" רק כאשר (בנוסף לתנאים אחרים) "אין להורג זמן לשנות את דעתו", כלומר כשהסכנה מיידית. אני מקבל את הכלל הזה כשחיים בסביבה שארגוני הבטחון שלה שולטים בשטח ומתפקדים, אבל האם זה המצב אצלנו? 3. נהג הבולדוזר ההוא, שלא שומע אותך ומנסה לסלול כביש: החלטת שמותר להרוג כל מי שעלול להרוג אותך; האם הכלל הזה באמת חל כאשר הוא עומד להרוג אותך בטעות? "יהרג ובל יעבור". 4. "חיילי אוייב, שהם חברים בגוף צבאי שמנסה להרוג אותי", אבל רק "בזמן שהם משרתים באותו גוף צבאי". ואם אין בכלל גוף צבאי מסודר עם שרשרת חיול וחופשות? יתכן שקל יותר לחיות בעולם השחור-לבן שבו כל אחד הוא "אזרח" או "לוחם", "מלחמה" או "שלום". הבעיה היא שזה רק מודל לעולם האמיתי, ואסור לשכוח שאנחנו לא חיים במודל. (והערה, שקצת מוזר להפנות ל"יוסף בן-אריה": אולי תחזור להגיב בשמך המקורי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהסתכן בטעות? לשם מה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאי אפשר פה לעסוק בזיהוי שמות, בלי שאיזה מישהו יצרח ''קלטי''. אגב, אני רוצה להבהיר שאני לא קלטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מנסים להיות עקביים. ההשוואה ביני לבין יגל היא בכך שכביכול העקביות של שנינו תוביל לסוף המר, אבל בשביל להראות שהעקביות שלי תוביל לסוף מר כלשהו, אתה מכניס מילים לפי: לא הנחתי שהמצב שלנו נורמלי. לא טענתי שיש קשר בין קיומה של מלחמה לבין האמצעים שעומדים לרשות הצד השני. לא טענתי שאסור לפגוע באינטרסים של מדינה שכנה. לא טענתי ש*צריך* לרדוף אחרי הצוותים. לא טענתי שהגוף הצבאי צריך להיות גוף צבאי מסודר. לא טענתי שהגוף הצבאי צריך שרשרת חיול וחופשות. לא חילקתי את העולם לשחור ולבן (נסה אצל ליאור מלמעלה). לא טענתי שכל אחד הוא "אזרח" או "לוחם". לא טענתי שיכול להיות רק "מלחמה" או "שלום". ובקשר למה שכן טענתי: 2. ובדיוק בגלל זה אני אומר שכדאי לשנות את המצב. בכל מקרה, כן הכלל הזה, כמו כל כלל מוסרי, תקף. למשל, אסור לגנוב, הכלל הזה תקף גם כאשר אתה עשיר, כאשר אתה עמיד וכאשר אתה עני, העני צריך לעבוד (מקביל לשינוי המצב) בשביל לאכול, העשיר יכול לוותר על העבודה, והעמיד עובד בשביל מותרות. אבל כשהעני גונב במקום לעבוד, הוא עושה דבר לא מוסרי, וכשהגניבות לא מוציאות אותו מהעוני, קשה לומר שהוא נוהג בשכל. 3. כאן אנחנו חלוקים, אני טוען שכוונתו לא מעניינת אותי, בגלל שאני עסוק בהגנה, ואין לי דרך וזמן לדעת את כוונתו, אשמח לקרוא את ההנמקה לטענתך. בכל מקרה, האם דווקא המסקנה שלי היא הלא סבירה? ובקשר להערה, היה לי כיף להגיב באלמוניות, ולא להיות מחוייב לעקביות כלשהי. הבעיה החלה כאשר אחת הכותבות1 התעקשה שלא לקרוא את תגובתי, למרות שבסך הכל תיקנתי את טעותה, והבאתי אסמכתא חיצונית. התגובה שלא באלמוניות בדיון הזה נבעה מטעות, ואחזור להגיב באלמוניות בסיום הדיון. אין לי בעיה אם תניח שאני יגל, קלטי, ג'ודי או כל מגיב אחר, העיקר שתגיב לגופה של הודעה ולא לגופו של מגיב. 1 תגובה 149612 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שתחזור לכתוב שלא בשמך. יותר כיף לקרוא שמות עקביים, ולפתח ''מערכת יחסים'' עם הפרסונות של הכותבים כפי שהן מוצגות באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק במקרה שמדובר בפרסונות מעניינות, לצערי, אני אדם די משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל יחסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. הנושא עלה כבר בתגובה 18983. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אחרת אני לא מבין את הקשר בין השאלה לתשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות: 3. הנושא עלה כבר בתגובה 18987. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון1, אתה טוען שאין להרוג את הבא להורגך הלא פושע משום ש"אין להעניש ללא פשע". מכאן אפשר להסיק שמבחינתך כל פגיעה היא ענישה (אחרת, מה הבעיה בלהרוג את הבא להורגך הלא פושע, שלא כפעולת ענישה?). מתפיסה זו אפשר להסיק ש: א. אין לפגוע/ להעניש כלל. ב. יש לפגוע בחלק מהפושעים. ג. יש לפגוע בכל הפושעים. מאחר שטענת כבר שאתה מקבל את הבא להורגך השקם להורגו, אפשר להניח שלא באת לטעון בזכות א., מאחר שבאת לטעון בשם הסבירות, ומאחר שענישת כל הפושעים היא לא סבירה, אני מסיק שאתה תומך בב. חברה שנתקלת בצבא אוייב שתוקף אותה באופן אלים, יכולה: א. לתקוף בחזרה (כולל פגיעה בלוחמי האוייב). ב. לא לתקוף בחזרה. מאחר שבאת לטעון בשם הסבירות, ומאחר שחברות שנקטו בשיטה א. לא התקיימו לאורך זמן (ללא תמיכה מחברה משיטה א.), אני מניח שהיית נוקט בשיטה א. מאחר שסיכמנו1 שפגיעה בלא פושעים אינה מוסרית, ושפגיעה בלוחמי אוייב היא מוסרית, המסקנה שלי היא שלפי תפיסה זו לוחמי האוייב הם פושעים מעצם היותם לוחמי אוייב. מכך אני מסיק1 שתפיסה זו מובילה ל: 1. ענישה קולקטיבית (לוחם האוייב הוא פושע, גם אם הוא עצמו כלל לא פשע, אלא מעצם שיכותו לקולקטיב האוייב). 2. ענישה ללא משפט (אף אחד לא שפט את לוחם האוייב). 3. הנחת האשמה (בשום שלב לא הנחנו שלוחמי האוייב הם חפים). כשכתבתי את הודעתי הראשונה, יצאתי בדיוק כנגד התוצאות האלה. משטרים שנוקטים בשיטות שכאלה יכולים אמנם להחזיק זמן רב, לכן אפשר לכנות תפיסה זו כסבירה. אבל גם משטרים שנוקטים בגישה ההפוכה, זו שאני מטיף לה, מחזיקים כבר זמן רב, ואני אישית מעדיף לחיות במדינה שכזו. אולי כדאי להבהיר איפה עומדים ההבדלים ביננו1, הנחת המוצא שלי שונה לחלוטין משלך. אני משאיר את חיסול החשבונות המוסרי למי שנתן לנו את המוסר, ולמי שיודע את כוונותיהם ורצונותיהם של אותם אנשים. את הפגיעה באנשים אני מאפשר באופן מוסרי רק כחלק מהליך הגנתי. גם את הענישה אני מתייק כהתגוננות של החברה, ולכן אני לא אעניש על שקר (לא מוסרי) וכן אעניש על עברות חניה (מוסריות). לכן, הפגיעה בלוחמי האוייב היא לא ענישה כלל, ומכאן בטח שלא ענישה קולקטיבית. מכאן, ומהנחת חוסר הודאות המובנה, יוצא: 1. ענישה פרטנית. 2. ענישה לאחר משפט. 3. הנחת החפות. 1 מאחר שבחרת לכתוב בחידות, אני מסיק הרבה מסקנות, חלקן כנראה מוטעות, הכפתור "הגב על הערה זו" נועד לתקן טעויות שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שכל חייל אויב הוא "פושע" (בעיני מי, ומה זה משנה?); וגם לא שאם חיילי האויב אינם פושעים, אסור לפגוע בהם. עם זאת, אני מקבל לפחות אחת מן המסקנות: אין צורך להקדים לכוחות הרגלים את פלוגות המחץ של הפרקליטות הצבאית, על-מנת שישפטו את חיילי האויב בשיפוט-מהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להציג את המסקנות שלי בצורה לוגית. אם הם לא נכונות, יש לי טעות או בהנחות היסוד, או בדרך. נתחיל מהנחת היסוד הראשונה, האם אתה מקבל את העקרונות "אין להעניש ללא פשע", ו"כל פגיעה היא ענישה" (אם לא, למה הפנת אותי דווקא לדיון שבו הם הוזכרו, ולאיזה חלק באותו דיון רצית שאתיחס)? --------------- 1 כנראה שהכותרת שלי לא הייתה מובנת מספיק, מצטער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם "אין להעניש ללא פשע" אני מסכים (בתקווה ששנינו מתכוונים לאותם דברים במונחים "עונש", "פשע", ו(החשוב מכל) "אין ל-"). דוגמאות נגדיות ל"כל פגיעה היא ענישה": 1. האדם שנדרס במעבר החציה נפגע, ולא נענש. 2. האם-שהיא-הורה-יחיד, שהקצבאות שלה קוצצו, נפגעת - ולא נענשת. 3. הטייס הסורי שמטוסו הופל במלחמת שלום הגליל נפגע (אני מניח) ולא נענש. 4. האנשים שעמדו סמוך לרוצח רנטיסי בזמן שמסוק ירה טיל לעברו נפגעו, ולא נענשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אפשר להתכוון לשני דברים שונים ב"אין ל-"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין ל-", כאן, במשמעות "אסור". מן המלה כשלעצמה, לא ברור למי אסור (למדינה? למשטרה? למקבלי ההחלטות כממלאים תפקיד שלטוני? למקבלי ההחלטות כבני אדם? למי שהמשימה מוטלת עליו?) מה מהות האיסור (אסור כי זו עבירה על החוק, אסור מבחינה מוסרית, אסור לדעתי), וכיצד האיסור פועל על המציאות (יש הבדל בין הטלת איסור חדש לבין שמירה על מצב קיים). כדי להבהיר את הדברים, אתן דוגמא אקטואלית. לבן: מלך ג5, מלכה ה7; שחור: מלך ו3, פרש ג3. ללבן אסור להסיע את המלך ל-ד5 1, אסור להסיע את המלכה ל- ד6 2, ואסור להסיע את המלך ל- ד4 3. ב"אסור" אפשר להתכוון לשלושה דברים שונים, לפחות. 1 בגלל הפרש השחור. 2 בגלל 1. ... פ-ה4+ 3 זה סתם מסע טפשי; צריך מה-ו6+ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר מתברר שאין מרחק רב מאד בין כללי המוסר שלך ושלי וגם אתה מקבל פחות או יותר את הכלל "הקם להרגך השכם להורגו". אני חושב שבסוג המלחמה בינינו ובין הפלשתינים עניין ה"התחיילות" אינו ממש לעניין כי בעצם, פורמלית, אין אצלם חיילים בכלל (רק "שוטרים"), ובכל זאת יש אצלם הרבה אלמנטים שאנו מצווים לפגוע בהם בגלל שהם קמים להורגנו, ואת זאת ניסיתי להסביר בתגובותיי הקודמות באמצעות דוגמת הנערה המתאבדת מול חייל במדים והבולדוזר מול הקסאם. נדמה לי שכל חילופי הדברים האלה מקורם בארוע ההתנקשות ברנטיסי, ובעניין זה צריך לשאול שתי שאלות: האם האיש הזה "קם" לפגוע בנו, והוא מסוכן לחיי אזרחנו, והאם הייתה דרך לתפוס אותו מבלי לפגוע בו. אני חושב שהתשובה לשאלה הראשונה היא בודאי חיובית, והתשובה לשאלה השנייה כנראה שלילית, כי אני מניח שלו הייתה דרך לתפוס אותו חי, היינו נוקטים בה. לכן אני בהחלט מצדיק את ההחלטה לצאת לפעולה הזאת מבחינה מוסרית. עם אסתי היה לי ויכוח על שאלת העיתוי אבל זה עניין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רנטיסי אולי מסוכן (למי? למה?), אבל הוא ודאי אינו מהווה סכנת חיים מיידית. לכן חיסולו הוא פשע מלחמה בלתי מוסרי בעליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנינו לא המצאנו את הגלגל. ניסיתי להסביר שחייל הוא לא מי שעובר התחיילות, ולא מי שחותם על טופס 421, חייל הוא מי שחבר באירגון הצבאי. בקשר לרנטיסי, הוא לא עונה לשתי ההגדרות שנתתי, הסיכון ממנו לא היה מיידי וודאי, ובזמן החיסול, הוא לא תיפקד בתפקידו כחייל, אלא שהה בשוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חבר בארגון צבאי" זה דומה ל "חייל", ולכן פחות חשוב מבחינה מוסרית, וגם מבחינת ההתמודדות עם הטרור. ההגדרה שהבאתי בתגובתי הקודמת: "האם הוא מסוכן לנו", נכונה לדעתי יותר מבחינה מוסרית. אירגוני הטרור מגינים על עצמם באמצעות חלוקה מלאכותית ל "צבאיים" ו - "פוליטיים". אלה רק מלים חסרות משמעות, וטפשות תהיה מצדנו להכנס למלכודת הזאת. אני חושב שרנטיסי מסוכן לנו הרבה יותר מאותה נערה חגורת חגורת נפץ שנמצאת בדרכה לפיגוע, כי הוא יצר גם אותה וגם את העשרות שתבואנה בעקבותיה, וחיסולו יחסוך לנו בחשבון לטווח ארוך יותר חיים. אם החיסול שלו נעשה תוך כדי שהוא נותן היתר ל"חיילים" לבצע פיגועי התאבדות, או בזמן שהוא בשוק, זה בכלל לא משנה מבחינת חיי האדם אצלנו, ולכן גם לא משנה מבחינה מוסרית (לפי חוקי דב, כמובן). כמו שזה כלל לא משנה אם תופסים רוצח מסוכן "רגיל" תוך כדי מעשה הרצח, או בזמן שהוא ישן בביתו, כי מניעת מעשי הרצח העתידיים היא העניין החשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מדינות מגינות על עצמן באמצעות חלוקה מלאכותית ל"ממשלה" ו"צבא", ואלו רק מילים חסרות משמעות, וטפשות תהיה מצדנו להכנס למלכודת הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אצעק חמס אם החמס יפגע בשר הביטחון "האזרח" יותר מאשר אצעק חמס אם החמס יפגע ברמטכ"ל "החייל", ולכן גם החמס ואף אחד לא צריך לצעוק חמס על הפגיעה בראשי החמס "המדיניים". (שבעה ח"חמס" במשפט קצר. איך אני ?) לכן איני חושב שאת החלוקה הזאת אנו עושים כדי להגן על מישהו (ואכן אנו לא מגינים. הרי במלחמה הזאת צלפים שלהם לא מהססים לפגוע בתינוקות. על מה אתה מדבר בכלל ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מדינות לא עושות את החלוקה הזו. בארה"ב, לדוגמא, הנשיא הוא הרמטכ"ל, מה שהופך אותו למטרה צבאית לכל דבר. אם נתעלם לרגע מגודווין, נציין שבמלה"ע II היטלר היה מטרה צבאית, ובמלה"מ II (וגם בראשונה, למעשה) סדאם גם הוא היה מטרה צבאית. בקיצור, ראשי מדינות, ואפשר להניח שגם שאר מנהיגים, הם מטרות לגיטימיות לא פחות מאשר כל חפ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין שהחלוקה *שלהם* היא מלאכותית, אבל, זה לא אומר שחלוקה כזאת לא קיימת באמת, זה רק מחייב אותנו לבדוק את החלוקה באופן ענייני. תחשוב למשל על חיילת שמשרתת כ"מורה-חיילת", האם היא חיילת? כמובן שלא, למרות שהחלוקה של ישראל מיקמה אותה כחיילת, וההפך תקף לאיש השב"כ לבוש האזרחי. אולי זה יהיה טיפשי מצידנו, אבל זה יהיה מוסרי. בכל מקרה, רנטיסי, גם אם היה חייל בד"כ, לא היה חייל *בזמן שהותו בשוק*, וזה מה שניסיתי לומר בתגובתי הקודמת. הסכנה מרנטיסי, גדולה ככל שתהיה, לא הייתה מיידית, ולא הייתה וודאית, ולכן לא עמדה באף אחד מהתנאים שהזכרתי קודם. ואני מסכים לחלוטין שהבעיה המוסרית שוות ערך לבעיה של "מה לעשות עם רוצח שישן בביתו", ואני חושב שגם אותו צריך לשפוט, ובשום פנים ואופן לא להוציא להורג. בכל מקרה, חזרנו לתגובה שפתחה את הדיון, תגובה 151111. בנוסף, ובלי קשר, אני רוצה לומר שלדעתי, הסכנה מאימוץ מדיניות מוסרית רשמית של הריגת רוצחים ללא משפט, יכולה להוביל את המדינה ואזרחיה לסכנה גדולה בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה שוב ושוב מחמיץ את עיקר דבריי. אני מדבר על הגנה עצמית, וכרגע על כך בלבד. לא על נקמה ולא על עונשים וכדומה. איני מייחס חשיבות ל''מיידיות'' שבסכנה. אם אי ניטרולו של פלוני יגרום לאזרחים שאני אחראי להם אבדות בעוד חודש, בעייני זה כאילו הם נהרגים היום. איני מדבר על ''הוצאה להורג'' כעונש, אלא על הריגה כאשר לא ניתן לנטרל את האיש המסוכן בדרך אחרת. אם אפשר לתפוס אותו זה עדיף לא רק מבחינה מוסרית אלא בדרך כלל גם תועלתית. וכפי שאמרתי רנטיסי הוא סכנה גדולה לעתיד ויש לנצל כל הזדמנות לניטרולו, כדי שהסכנה הזאת תוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נחזור לדוגמאות שלך, רנטיסי הוא בדיוק אותו ''חייל בבגדים אזרחיים'' שעליו דברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא אותה ''חיילת מורה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי את זה, רק שאז הוא לא היה בתפקידו, אלא היה בקניות בשוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה בקניות בשוק, ז''א לא בתפקידו כ''חייל בבגדים אזרחיים''. ממש כמו יאיר שטרן ששהה בבית ידידים, קורא ספר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר עושים את ההשוואה הזאת כדאי גם להוסיף שיאיר נרצח לאחר שהרים ידים ונתפס אחרי שנתגלה במחבואו (שהיה בבית סמוך לבית שבו גרו הורי בפלורנטין), בעוד שבמקרה של רנטיסי כמו במקרי ''סיכול ממוקד'' אחרים עושים זאת רק כשקיים קושי לתפוס את המטרה בחיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |