בתשובה לXslf, 17/06/03 15:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אותי לא רצו בצבא מסיבות בריאות. אני מציינת זאת כדי שאף אחד לא יפגע ויחשוב ''היא אומרת מה שהיא אומרת כיון שהחיים יפים לה ואין לה בעיות''. אני מבינה את הגישה שלך, אבל. שירתתי בשירות לאומי, וקיבלתי פקדון שלא הספיק לי אפילו לתשלום שנת לימודים אחת. למימון שלוש ומשהו השנים שנותרו עבדתי בלילות (יום לימודים ארוך שכולו נוכחות חובה לא מאפשר לעבוד בשום זמן אחר חוץ מהלילה) מה שלא בדיוק הקל עלי ללמוד. וגם לא ממש הועיל לבריאות. זו לא אפליה מתקנת בעיני. ממש לא. וגם לא שויון הזדמנויות. אפשר לומר ''אף אחד לא מכריח אותך לעשות שרות לאומי אם הצבא פטר אותך משרות''. אבל אני מהנאיבים שעדיין מאמינים שצריך לתת למדינה, ומצד שני מסכימה עם מי שכתב שזה צריך להיות ממוסד בחוק. כל מי שמסוגל צריך לשרת. מי שלא מסוגל, לא צריך. לא אבוא בטענות למי שלא שרת כי בריאותו (הפיזית או הנפשית) מנעה זאת ממנו. כן אבוא בטענות למי ששוחרר מהצבא כי קשה לו להיות רחוק מהבית, ולא הלך לשרת שרות לאומי בבית האבות (או בית חולים, או גן ילדים או מה שזה לא יהיה) ברחוב הסמוך לביתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כשאני הייתי בגילך, לא התפנקתי. קטפתי תפוזים בפרדסים, מגיל 13 יצאתי לעבוד". "אנחנו בשנת 1948, כולנו לחמנו, כולנו נשאנו בעול". יש משהו הטפתי בכך שאת מביאה את עצמך כדוגמה אישית. לא כל אחד הוא תמר (עם כל הערצתי), לא כל אחד יש לו אותה התנסות בחיים ואותה נקודת מבט. אני למשל מאד מבין את מי שמרגיש שזרקו אותו מהצבא (למשל בגלל סיבות סוציואקונומיות) והדבר מוריד לו מהמוטיבציה "להוכיח את עצמו" בשירות לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביאה את עצמי כדוגמה רק כדי שיידעו שאני מכירה את הנושא שאני מדברת עליו. אני יכולה להביא אנשים רבים אחרים כדוגמה. אני מבינה את מי שמרגיש שזרקו אותו מהצבא וזה מוריד לו את המוטיבציה. מבינה, אבל לא מסכימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מסכימה. זאת אומרת שאת שמה את עצמך שופטת לאותו בן אדם, שלא הלך לעשות שירות לאומי. וזאת כאשר כל העדויות כאן מראות עד כמה קשה ולא נגיש עד היום הנושא של השירות הלאומי. אם לשפוט, אולי תשפטי את המדינה/החברה שנתנה למצב הזה להיות, שבו אנשים פשוט נזרקו לאזרחות סוג ב', בגלל שלא התאימו, לא היו להם הכוחות להיאבק, ומפני שהמדינה על כל ממשלותיה הלאומניות רוצה בעצם סוג אחד של אנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני שופטת. יש הבדל בין לא להסכים עם הגישה לבין לשפוט מישהו ספציפי. מי שאומר שהוא לא מסוגל, מכל סיבה שלא תהיה, אני מאמינה לו. אבל יש הבדל בין לא יכול ולא רוצה. אני מבינה את האנשים שהמדינה פגעה בהם כך שאין להם כל מוטיבציה לתת לה. איני מסכימה עם הגישה שאומרת "אם המדינה לא רוצה אותי, איני רוצה אותה". ידוע שהמדינה מלאה במערכות בירוקרטיות מעצבנות ומתישות שיכולות להוציא בקלות את הרצון להשתלב במערכת של נתינה למדינה. לדעתי האישית והנאיבית מי שרוצה יכול להתעלות מעל זה. יכול גם לא. ושוב - אני מדברת על רצון. לא על מסוגלות. מי שלא יכול (ואני מגדירה לא יכול כעניין סובייקטיבי, כלומר - בעיני האדם עצמו ולא מה שנראה לסביבה) לא יכול. חוסר ההסכמה שלי הוא עם מי שיכול, ויודע שיכול, אבל לא רוצה. אי ההסכמה הזו לא מתבטאת בשום דרך מעשית כשאני באה במגע עם אנשים מאוכלוסיות שונות (ואני כל הזמן במגע עם כל סוגי האוכלוסיה). אני לא שופטת אף אחד. רק את עצמי. ואף אחד לא חייב להסכים איתי. לא שאין לי טענות למדינה: יש ויש. אני מכירה את ההרגשה של להיות אזרחית סוג ב' וגם ג' וד'. זכיתי לצערי להכיר מקרוב חלק מתחלואי החברה שאולי עליהם אתה מדבר. ודווקא לכן אני חושבת שצריך להתאמץ ולשפר. כל אחד כפי יכולתו. אני עושה כפי יכולתי, ואיני בודקת מהי יכולתו של אחר. אני רק מקווה שישנם נאיבים ואופטימים נוספים כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב- לא אמרתי שהפקדון הוא בהכרח מספיק. הוא כן הכיוון שאליו ההטבות צריכות ללכת. הטבות לאדם אחד לא צריכות לבוא בצורת אפליה של אדם אחר. זה הכל. אני חושבת שתרומה לקהילה/לסביבה ובכלל תרומה לאחרים (במעשים) הוא ערך חשוב. מצד שני, איפשהו אני מרגישה צרימה בחיוב בחוק של תרומה למדינה (בין בשירות צבאי או בשירות אזרחי). המדינה היא כלי לארגון חברתי ובסופו של היא נוצרת עבור האזרח- לכן בבחירות אנחנו מצביעים עבור אלו שלדעתו ייצגו הכי טוב את האינטרסים _שלנו_. תרומה לסביבה ולקהילה היא ערך נעלה וטוב, אבל הוא צריך להיות וולנטרי. לא משהו שקבוע בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לקבוע עמדה ברורה לגבי חובת התרומה, אני רוצה להצביע על כך שאם את משאירה את זה לרצונם הטוב של האזרחים, את פותחת פתח גדול לפרזיטים. הבעיה עם פתח כזה היא לא רק אנשים שייהנו מכל מה שהחברה מציעה להם בלי לתרום דבר, אלא האפקט המידבק של התנהגות כזאת, שכן בחברה מרובת פרזיטים, רק אידיאליסט מושבע או אידיוט גמור לא הופך לפרזיט בעצמו. כדי להמחיש את כוונתי: כיום אני משלם מס הכנסה בלי יותר מדי כאבי בטן, אבל אם הוא היה וולונטרי אני מניח שבגלל אחוזי השתמטות גדולים של הציבור לא הייתי ממשיך לשלם אותו. (אני לא מחדש כלום למי שמכיר את דוקינס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והבעיה שזה בדיוק מה שקורה היום במדינת ישראל. היום צריך להיות אידיוט גמור בשביל לתרום למדינה. מה שתקבל בחזרה זה יריקה בפרצוף. אם רק היינו יותר דומים לארה''ב בעניין הזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה''ב השירות הצבאי הוא בהתנדבות, ובמשכורת גבוהה. לא נראה לי שבארה''ב מותר למנוע עבודה מאדם בשל ההיסטוריה הצבאית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וגרתי מספר שנים בארה"ב, אני יודע את כל הדברים האלה. הכוונה היתה למסגרת בגדול, והיא שבארה"ב אתה לא יוצא פראייר. התגייסות לצבא בארה"ב מזכה את המתגייסים בתנאים שרובם המוחלט היה רק יכול לחלום עליהם באזרחות. אפילו שרות מילואים, שהוא גם התנדבותי, מספק יתרונות כספיים רבים. וזה עובד. הביקוש לשרת בצבא גדול בהרבה מההיצע. למה ? כי מי שנותן מקבל תמורה. וככה זה צריך להיות. ולכן, יש לנו הרבה מה ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה תומך בהצעתו של עומר אורי, לבטל את חובת השירות בצבא ולהגדיל את המשכורות הצבאיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה אפשרי, אבל בעיקרון כן. מה שכן, חובה לתת הטבות כספיות משמעותיות למי שמגיע לו, כי אחרת נגיע לקריסה טוטאלית. הפאריירים לא יישארו כאלה לנצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרידה טוטלית? קריסה טוטלית? לא לא בגלל צהל אלא בטח שבגלל זה http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/305401.html וזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היום זה לא בדיוק מה שקורה במדינה ישראל. וגם היום יש מספיק אנשים שהם לא אידיוטים גמורים - ועדיין תורמים למדינה, ועדיין לא מסתובבים עם מטריות. הבעיה היא לא חוסר הרצון לתת, או לתרום, או אפילו "סתם" להיות בסדר ולפעול לפי החוק. הבעיה היא שאנשים _חושבים_ שזה המצב. זה הכל. (טוב, אולי לא הכל, אבל בטח חלק) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |