 |
רק כדי לגוון קצת את עולם האנלוגיות, במקום מפגר אפשר לדבר לרגע על רוצח סדרתי. מדובר לצורך העניין באדם בוגר ושפוי שביודעין ובכוונה תחילה בחר להפר את אותו חוזה שלשיטתם של כמה אנשים (שהח"מ אינו נמנה עליהם) עומד בבסיסו של המוסר האנושי. למרות מעשיו, ימשיך הרוצח להיכלל בין אלה הזכאים להגנה מפני יחס בלתי מוסרי: החוק, כמו גם האינטואיציה המוסרית של רוב האנשים, אינם מתירים לאיש לאכול רוצחים סדרתיים או לבצע בגופם ניסויים מדעיים פוגעניים ללא הסכמתם. איסור זה קיים במנותק משיקולי התועלת שעשויה לצמוח ממעשים אלה, משום שמדובר בשמירה על זכותו האבסולוטית של אותו רוצח להיות מוגן בעצמו מפני עונש חריג ואכזרי. אפילו לאנשים שנידונו למוות בגין מעשיהם יש עדיין זכויות.
לעומת הרוצח הסדרתי הזה, שימפנזה בת עשרים שהקימה סביבה משפחה ענפה המקיימת חיי קהילה מלאים ועשירים שאינם פוגעים באיש, עלולה בכל רגע להיחטף מביתה, ברשות ובסמכות, לעבור סדרת התעללויות מסוגים שונים, ולסיים את חייה בתור מודל להפטיטיס בי או אפילו כסטייק בצלחתו של מישהו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש