בתשובה לאסתי, 06/08/03 13:01
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161917
המצעד הוא הפקת ראווה מטעם מדינה ריבונית המדברת בשם הניספים. עצם הקישור הוא בעייתי ודווקא משום שמדובר בתלמידים הוא בעייתי יותר - התלמידים סופגים מגיל צעיר את תפיסת הקיטוב של יהודים-גויים ואת ההשקפה הפשטנית שהפתרון למצוקה הוא אך ורק כוחני.

עצם היותו של המצעד מטעם מדינה ריבונית הוא משדר לגויים (ביחוד הפולנים, ששינאת הגרמנים התחלפה בשינאה כלפיהם) התנשאות כוחנית מצד מי שלא רק ניצל מהתופת אלא גם הפך חזק.

שיטחיותו של המצעד נובעת מהיותו מקור קידוד בהתיחסותנו אל השואה - מפגן ראווה חיצוני במקום עיסוק בהפקת לקחים יהודים וכלל אנושיים מהשואה. עצם היותו כמפגן ראווה חיצוני הוא גם חלק מפולחן השואה הרווח למרבה הצער במדינת ישראל.

גם אם השואה היא מאורע היסטורי יחודי, עלינו להבין גם למצוקתם של עמים ובני מיעוטים אחרים. אין לנו זכות להכריז על עצמנו כמסכנים היחידים בעולם ועל כל השאר כרעים או כבעלי הכוח.
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161922
ואם לא היתה ליהודים מדינה ריבונית, זה היה בסדר, מבחינתך, לשרידי העם להתאסף שם פעם בשנה ולצעוד? קיום המדינה הוא מה שמפריע לך?

אולי לא שמת לב, אבל גם לפולנים ולגרמנים יש מדינות ריבוניות, כך שזה לא שהפכנו חזקים על חשבונם.
אז למי בדיוק המצעד הזה מפריע, חוץ מלמרת אלוני ודומיה, שאלרגיים לכל מה שמריח מ"עם", לא עלינו.

המצעד הוא אכן אקט חיצוני, בהיותו פעולה פיזית, אבל לקרוא לו "מפגן /ראווה/ חיצוני" זה קצת מוגזם. לטעמי, לפחות.
המצעד גם לא בא /במקום/ הפקות לקחים שונות, לאומיות ואוניברסליות. והוא גם לא מהווה הכרזה ש"אנו המסכנים היחידים בעולם, וכל השאר רעים".
[אגב, יש פה סתירה "אנו מסכנים" ל"הכרזה כוחנית", לא? אבל- עזוב, אם נתחיל לנתח את דבריך מהפן ההגיוני, לא יהיה לויכוח הזה סוף].

טענותיך הן, בעיניי, אינטרפרטציה חולנית במיוחד לאקט שהוא אומנם לאומי, אבל לא אנטי עמים אחרים. תתפלא, אבל יש חיה כזאת.

בקיצור- על מה לעזאזל אתה מדבר?
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161923
את השאלה שלך אפשר להצמיד לכל הודעה של ארז
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161928
הרשי לי להתייחס רק למשפט אחד שלך - הסתירה לכאורה בין ''אנו מסכנים'' ל''הכרזה כוחנית''.
ענין הראוותנות הכוחנית בא כפיצוי מצד מי שמרגיש את עצמו כחלש ונרדף ובעל רגשי נחיתות ולפיכך כאשר הוא מרגיש שבידיו הכוח הוא רואה צורך להפגין אותו כלפי מי שהרגיש מאוים ממנו. (בועז עברון מנתח ענין זה באופן מבריק בסיפרו החשבון הלאומי.)
לכן אין כאן סתירה אלא השתלשלות טבעית והגיונית של סיבה ותוצאה.
מן הראוי לחשוב שלפני שבאים בהאשמות.
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161935
את המשפט האחרון שלך כדאי לך ליישם לפעמים על עצמך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים