בתשובה לארז לנדוור, 06/08/03 13:20
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161922
ואם לא היתה ליהודים מדינה ריבונית, זה היה בסדר, מבחינתך, לשרידי העם להתאסף שם פעם בשנה ולצעוד? קיום המדינה הוא מה שמפריע לך?

אולי לא שמת לב, אבל גם לפולנים ולגרמנים יש מדינות ריבוניות, כך שזה לא שהפכנו חזקים על חשבונם.
אז למי בדיוק המצעד הזה מפריע, חוץ מלמרת אלוני ודומיה, שאלרגיים לכל מה שמריח מ"עם", לא עלינו.

המצעד הוא אכן אקט חיצוני, בהיותו פעולה פיזית, אבל לקרוא לו "מפגן /ראווה/ חיצוני" זה קצת מוגזם. לטעמי, לפחות.
המצעד גם לא בא /במקום/ הפקות לקחים שונות, לאומיות ואוניברסליות. והוא גם לא מהווה הכרזה ש"אנו המסכנים היחידים בעולם, וכל השאר רעים".
[אגב, יש פה סתירה "אנו מסכנים" ל"הכרזה כוחנית", לא? אבל- עזוב, אם נתחיל לנתח את דבריך מהפן ההגיוני, לא יהיה לויכוח הזה סוף].

טענותיך הן, בעיניי, אינטרפרטציה חולנית במיוחד לאקט שהוא אומנם לאומי, אבל לא אנטי עמים אחרים. תתפלא, אבל יש חיה כזאת.

בקיצור- על מה לעזאזל אתה מדבר?
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161923
את השאלה שלך אפשר להצמיד לכל הודעה של ארז
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161928
הרשי לי להתייחס רק למשפט אחד שלך - הסתירה לכאורה בין ''אנו מסכנים'' ל''הכרזה כוחנית''.
ענין הראוותנות הכוחנית בא כפיצוי מצד מי שמרגיש את עצמו כחלש ונרדף ובעל רגשי נחיתות ולפיכך כאשר הוא מרגיש שבידיו הכוח הוא רואה צורך להפגין אותו כלפי מי שהרגיש מאוים ממנו. (בועז עברון מנתח ענין זה באופן מבריק בסיפרו החשבון הלאומי.)
לכן אין כאן סתירה אלא השתלשלות טבעית והגיונית של סיבה ותוצאה.
מן הראוי לחשוב שלפני שבאים בהאשמות.
הזכות לחשוק בזכות על הארץ 161935
את המשפט האחרון שלך כדאי לך ליישם לפעמים על עצמך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים