בתשובה לארז לנדוור, 06/08/03 13:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם לא היתה ליהודים מדינה ריבונית, זה היה בסדר, מבחינתך, לשרידי העם להתאסף שם פעם בשנה ולצעוד? קיום המדינה הוא מה שמפריע לך? אולי לא שמת לב, אבל גם לפולנים ולגרמנים יש מדינות ריבוניות, כך שזה לא שהפכנו חזקים על חשבונם. אז למי בדיוק המצעד הזה מפריע, חוץ מלמרת אלוני ודומיה, שאלרגיים לכל מה שמריח מ"עם", לא עלינו. המצעד הוא אכן אקט חיצוני, בהיותו פעולה פיזית, אבל לקרוא לו "מפגן /ראווה/ חיצוני" זה קצת מוגזם. לטעמי, לפחות. המצעד גם לא בא /במקום/ הפקות לקחים שונות, לאומיות ואוניברסליות. והוא גם לא מהווה הכרזה ש"אנו המסכנים היחידים בעולם, וכל השאר רעים". [אגב, יש פה סתירה "אנו מסכנים" ל"הכרזה כוחנית", לא? אבל- עזוב, אם נתחיל לנתח את דבריך מהפן ההגיוני, לא יהיה לויכוח הזה סוף]. טענותיך הן, בעיניי, אינטרפרטציה חולנית במיוחד לאקט שהוא אומנם לאומי, אבל לא אנטי עמים אחרים. תתפלא, אבל יש חיה כזאת. בקיצור- על מה לעזאזל אתה מדבר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלה שלך אפשר להצמיד לכל הודעה של ארז | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשי לי להתייחס רק למשפט אחד שלך - הסתירה לכאורה בין ''אנו מסכנים'' ל''הכרזה כוחנית''. ענין הראוותנות הכוחנית בא כפיצוי מצד מי שמרגיש את עצמו כחלש ונרדף ובעל רגשי נחיתות ולפיכך כאשר הוא מרגיש שבידיו הכוח הוא רואה צורך להפגין אותו כלפי מי שהרגיש מאוים ממנו. (בועז עברון מנתח ענין זה באופן מבריק בסיפרו החשבון הלאומי.) לכן אין כאן סתירה אלא השתלשלות טבעית והגיונית של סיבה ותוצאה. מן הראוי לחשוב שלפני שבאים בהאשמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפט האחרון שלך כדאי לך ליישם לפעמים על עצמך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |