בתשובה לפלאי גרייצר, 10/08/03 14:47
ובנוסף 162670
> אבהרה נוספת- לא מדובר כאן ברעיון פרקטי אודות הקמת שפה חד ערכית על גבי העברית, אלא באמירה תאורטית בלבד אודות חד ערכיות וקשר משפחתי. לכן מדובר בניסוי *מחשבתי*- ניסויים מחשבתיים הם מהלכים שמטרתם לחדד נקודה תאורטית כלשהי, ותו לא.

ניסויים מחשבתיים אלו הם רק פרונט למטאפיזיקה, זו הסיבה שאני מעוניין להתרחק מהם בדיון על פילוסופיה של הלשון. אין לי בעיה להתעסק במטאפיזיקה, אבל צריך לקרוא לילד בשמו ובכל אופן זה לא המקום (הדיון).
ובנוסף 162682
אני לא מסכים בקשר לניסויים מחשבתיים ומטה-פיזיקה.
ניסויים מחשבתיים הם פשוט דרך נוחה ורפדוקטיבית לבצע אילוסטרציה לרעיון באופן שאינו רטורי בלבד, מכיוון שהניסוי המחשבתי פתוח להשגות.

כאמור, אני פשוט חושב שהם כלי נוח להבהרה פתוחה לביקורת של רעיונות.
השפה מכוננת את המחשבה 162685
התכוונתי לניסוי המחשבתי הספציפי אותו הצעת, לא לניסויים מחשבתיים ככלל. במידה והניסוי אותו הצעת דורש ממני לדמיין עולם ותרבות תבונית אשר אינה יכולה להיות מבוטאת בעברית אני מחשיב את הניסוי למטאפיזי - מעבר לתחום הניסיון האפשרי.
השפה מכוננת את המחשבה 162718
אני לא חושב שלא ניתן לבטא אותה בעברית-
אנחנו זקוקים פשוט לשפה שכל התחימות המושגיות בה מוגדרות בצורה מדידה: מושגי בסיס כמו ההבחנה בין צבע לצבע, למשל, מותחת את הגבול על פי מספר מסוים של אורך הגל. מושגים מורכבים יותר יוגדרו באמצעות מושגי הבסיס שהם מכילים או לא מכילים. מושגים אנושיים כמו "רגש" יוכלו להיות מוגדרים על בסיס הצמדתם לפעילות מוחית.

לא מדובר במטא-פזייקה כי אם בדבר נתפס לחלוטין.
מצד שני,מדובר במציאות קוגנטיבית שונה בעליל- אבל לא מטא פיזית, שכן היא מבוססת על מושגים מוכרים.
השפה מכוננת את המחשבה 162733
אל"פ, אבל האם אנחנו (ואולי גם חלק מהפילוסופים) לא מתעלמים מכך שבעצם כבר יש *ניסיון* לבניית שפה חד ערכית שכזו? ניסיון די מוצלח, למען האמת.

אם היינו יושבים וחושבים כיצד להתחיל לבנות שפה שכזו, האם לא היינו מגיעים בסופו של דבר אל הפילוסופיה של המדע? כנראה שגם היינו מבינים באותה הזדמנות במה שפה חד-ערכית יכולה לעסוק ומה נמצא מחוץ ליכולת הדיסקרפטיבית שלה.

כמובן שהמדע לא עוסק בענייני המוסר והערך (אלא רק יכול לחקור אותם "מבחוץ" כתופעות) ואין לו נגיעה בטוב/רע. אבל לדעתי הניסיון ל"מדעיזציה" של פילוסופיות המוסר הוא ניסיון עקר. מוסר וערכים שייכים לממלכת הבניית המציאות ולא לממלכת חקירת המציאות. עצם מהותם הוא קרב על נרטיבים וכלי הנשק בקרב זה הוא השפה.

אין חוק טבע שימנע בניית שפה חד ערכית (אינני מסכים עם "משפט ניק דה גריק"). מה שימנע בניית שפה שכזו הוא הטבע האנושי. לא מדובר בדבר שלא יכול להיות מצוי, אל במשהו שסביר שהוא פשוט לא יהיה רצוי.

מדוע שבכלל נרצה שפה שכזו? אם נקבל את הטענה שהשפה היא כלי להבניית מציאות, מדוע שכלל בני האדם יסכימו להיות שבויים בידי מציאות ערכית מובנת אחת, מבלי רצון לפרקה לרסיסים ו/או לבנות משהו אחר במקומה?

מוסר וערכים הם עניינים ל"מלחמה רטורית" שבה נוצרים באופן "אבולוציוני" כפל משמעויות, סתירות, מושגים תלויי תרבות וכו'. מה לאלה ולחד ערכיות?
השפה מכוננת את המחשבה 162739
הויכוח הוא יותר א-פריורי ממה שנראה לי שאתה חושב. ברגע שאתה מקבל את ההנחה שמשמעות היא שימוש אתה צריך להשתמש בה באופן לוגי כאמת. מרגע שקיבלנו אותה אנו יכולים לגזור ממנה באופן א-פריורי שאין טעם לחשוב על שפה חד משמעית, כי משמעות אינה ייחס של ייצוג בין אובייקטים וביטויים.

השאלה היא על איזה בסיס מקבלים הנחה זו. לדעתי יש נימוקים אמפיריים וגם רציונליים משכנעים למדי. הוכחות לטענות סינתטיות לא קיימות ואין סיבה לחפשן. כמו כן, לא ניתן לדעתי להעמיד שתי תיאוריות משמעות בדיוק באותה הרמה על מנת לתת להן להתגושש ולראות מי מנצחת. בערך מאותה הסיבה שאי אפשר להצדיק תיאוריית הצדקה. אפשר להביא כאמור נימוקים לפה ולשם אך נוקאווט רעיוני מוחץ הוא לא בגדר האפשר עבור שתי תיאוריות משמעות שכל אחת רגליה נטועות בצורת חשיבה אחרת לגמרי. (ראה את התמונה האוגוסטינית שיש לה יסודות בפלטוניזם מול תיאורית המשמעות=שימוש שיסודותיה אמפיריים).
השפה מכוננת את המחשבה 162743
נדמה לי שכאן דוקוא אתה נופל לפח לשוני, זה ש"משמעות היא שימוש לא אומר שהשימוש לא יכול לשנות צורה, או להיכבל בחוקים שיהפכו אותו לאוגוסטיני (להיכבל בחוקים- משמע, שהמתמשים יעשו זאת לפי חוקים).

אז אמרנו שמשמעות היא שימוש, נניח ואקבל זאת.

שפה חד ערכית משמעה שנשנה את השימוש כך שהוא תמיד יצביע על אוביקט בדיד.
עכשיו השימוש, וגם המשמעות (מכיון שמשמעות היא שימוש) עוסקים באוביקטים בודדים.
(הידד! העולם ניצל!)

אני *לא* אומר שזה אפשרי לביצוע בהכרח, רק של"משמעות היא שימוש" אין כל קשר לעניין.
השפה מכוננת את המחשבה 162757
להיפך, _בגלל_ שמשמעות היא שימוש, ושימוש הוא דבר משתנה ומגוון ככל העולה על הדמיון אי אפשר לקבע משמעויות לתוך מילים, וגודל הפטיש בו תשתמש לא ישנה.

פעם חשבו שלוויתן הוא דג וכך הגדירו אותו. מאוחר יותר גילו שהוא יונק ותקנו את ההגדרה. האם הלוויתן השתנה?
רוצה לומר, הגדרות הן מהלך במשחק שפה אשר מבצעים אותו כשרוצים/צריכים. הגדרות הן לא מה שעומד בבסיס השפה והן לא ה"מהות" שלה (מונח בעייתי לכשעצמו. דוגמא פרדיגמטית למושג דמיון משפחתי.)

סוקרטס השחית אותנו כל כך שאנחנו לא מסוגלים להתאפק וגולשים לויכוחים אודות הגדרות. במקום לנסות לדמיין עולם שבו משמעות אינה שימוש או שימוש הוא משהו אחר לגמרי אנחנו צריכים לחזור ולהתבונן במשחקי השפה המקוריים שלנו. אנחנו צריכים להסתכל (ולא לחשוב) על הצורה בה אנחנו מדברים, על הדרך בה למדנו להשתמש במילים והצורה בה אנו עושים זאת ולהסיק את המסקנות.

מה זה בכלל אומר שזה "אפשרי" לבנות שפה מושלמת? איזה מין דיבור זה אם לא דיבור מטאפיזי?
השפה מכוננת את המחשבה 162758
הדגמתי בדיוק מה זה אומר שאפשרי לבנות שפה מדויקת (עזוב מושלמת) בהודעה אחרת.

ובהקשר בה אתה משתמש האמירה "משמעות הינה שימוש" היא בעיתית מאוד- האם אתה בוחר לבטל את המושג של שימוש שגוי במילה?

הגדרות אינן רק תיאוריות אלא גם מכוננות. שפה שבה ההגדרות *יכוננו* משמעויות מדויקות תהיה שפה מדויקת, שבה אפשר יהיה להעביר ביקורת במסגרת חוקי השפה המכוננים על שימושים במילה שחורגים מן המשמעויות שכוננו.
השפה מכוננת את המחשבה 162761
> האם אתה בוחר לבטל את המושג של שימוש שגוי במילה?

?? לא.

> שבה אפשר יהיה להעביר ביקורת במסגרת חוקי השפה המכוננים על שימושים במילה שחורגים מן המשמעויות שכוננו

גם בשפה שלנו יש הגדרות ואנחנו משתמשים בהן כל הזמן בצורה מדויקת וחד משמעית, ראה מתמטיקה וכו'. העניין הוא שההגדרות אינן המהות של השפה. הן רק מהלך אחד במשחק השפה. אתה מוזמן לנסות לבנות שפה שתהיה מבוססת על הגדרות פילוסופיות נוקשות. מה אתה חושב שתשיג בכך? יותר מזה, מדוע אתה חושב ששפה זו תהיה מחוסנת מפני המוטציה של משמעויות המילים ע"י השימוש? הרי השפה האנושית היא מאפיין של המין האנושי לא פחות מהעובדה שיש לנו שתי רגליים ואנחנו לא נושמים במים.
השפה מכוננת את המחשבה 162767
אוקי, ראשית כל- כן, כשאני מדבר על שפה מדויקת אני מדבר על שפה בעלת הגדרות מדויקות, אני מסכים שהגדרות אינן מהות השפה, אבל יש מקומות, בהם מעוניינים בדיון מדויק ככל האפשר, שבהן בוחרים שהמשמעות של מילה תהיה ההגדרה שלה, ומי שמשתמש במשמעות שונה מתבקש להסתנכרן עם זו של השיח.

אחדד ואומר שאכן, אני מדבר על כך שהמשמעות תהיה ההגדרה- אם ההגדרה של דג היא משהו עם סנפיר ירוק ושלושה ילדים, הרי שאם אומרים על משיהו שהוא דג, אומרים עליו רק שהוא משהו עם סנפיר ירוק ושלושה ילדים.

דוגמא נהדרת למה קורה עם לא מדיקים בעניין הזה, ומגדירים בעזרת משפחות במקום היא מושג האומנות. יוצרים ההבדלה בין מה זה שמשהו הוא אומנות אומר לגביו, לבין מה ההגדרה של אומנות, המשמשת להחליט מה יקרא אומנות.
קורה שיש "הגדרה" שבעזרתה בוחנים מה היא אומנות, ואז , כשמשהו עונ על ההגדרה, ואז הוא נקרא אומנות ומקבל עליו את כל ההקשרים של המשפחה.
בשפה מדויקת, ה"השלכות" של שימוש במילה יכללו רק את הגדרה.

כמובן, זהו לא המצב בשפה הרגילה, אבל אפשר ליצור, לצרוך שיח מסוים, שפה כזאת ולהשתמש בה- והדבר אף נעשה במידה מסוימת בסוגים של שיח מדעי.

שנית: באשר למוטציות, כאמור- להגדרות יש בו בזמן פונקציה מכוננת ותיאורית. כדי שההגדרות ימשיכו להיות שימושיות כדי לאפשר לשיח מדויק, יש לכונן מחדש, בהתאם לפונקציה התיאורית, כאשר המוטציה בשימוש משמעותית מספיק.

למי יהיה אכפת מההגדרות המדויקות? למי שזקוקים להן ולמי שהעדרן יוצר אצלו בעיות- פילוסופים, למשל.

שלישית: הגדרות מדויקות- דהיינו, כאלו שניתן לבדוק באמצעים מדידים מה הוא אוביקט או מושג שהן כוללות או לא - גם אם לא ימנעו ממשפחות ומבלבול לוגי להתקיים בשימוש בשפה, בהנחה שהוא חלק מהחשיבה האנושית , הרי שהן יאפשרו להפריד בין שימוש מדויק בשפה, כזה שניתן לעקוב אחריו עד להיגדים הדיסקרפטיביים המדידים שעליהם הוא נבנה, לבין שימוש מהסוג שויטגנשטיין מיחס לו את היווצרות הבעיות בפילוסופיה.

הבהרה חשובה היא שהעובדה שההגדרות קובעות גבול מדיד אינה דורשת שנהיה מסוגלים למדוד. כלומר, דיוק הוא שנדע (למעשה, שנקבע, לא שנדע) שדג הוא מה שיש לו סנפיר ירוק ושלושה , ושאם ללויתן יש סנפיר ירוק ושלושה ילדים אז הוא דג - לא שנדע האם ללויתן יש סנפיר ירוק ושלושה ילדים.
השפה מכוננת את המחשבה 162770
אתה לא יכול להניח שמשמעות היא שימוש ואז ליצור שפה ולטעון לגביה שבה המשמעות היא ההגדרה. המשמעות היא השימוש. באותה שפה יהיו הגדרות מדוייקות, יופי, אבל המשמעות של מילה היא השימוש שנעשה בה וזה לא תלוי שפה.
השפה מכוננת את המחשבה 162777
שמע, זה כמו לטעון שמהלך אסור בכדורגל הוא לא באמת אסור כי הוא ניתן לביצוע.

בתוך המסגרת של השיח שנקבע, שאם אתה מטריאליסט הוא סט של כלים שנועד לדון במשהו חיצוני לו- הטבע ,למשל, יש למילים משמעות מסוימת, וחריגה ממנו תשבור את המבנה של השיח ובכך תהפוך אותו ללא יעיל.

כלומר, א אחד לא מונע ממני לומר באמצע פתרון בעיה מתמטית שמעכשיו הסימן 8 משמעותו לחלק בחמש, זה אפשרי בהחלט, אבל "יקלקל" את המהלך המתמטי.

כך, במהלך פילוסופי שבו יש משמעויות מוגדרות למילי, שימוש אחר "יקלקל" את המהלך הפילוסופי.

אנסה שוב להצביע על הכשל שלך בעיני, ואודה לך אם תתייחס אל ההערה הזאת ולא רק אל החלק הראשון של ההודעה:

אתה מניח ש"שפה" היא מושג אחדותי בזמן שזה מושג משפחתי. כך גם לגבי "משמעות".

במובן שבו אתה מתכוון אליו ל"שפה" ה"משמעות" היא השימוש- שפה במובן הזה היא מה שאנשים מדברים וחושבים בו, ושימוש היא כל מה שהם עושים עם מילה.

משמעות היא גם מונח המתייחס לפירוש מסוים לקוד שנקבע בתוך מערכת, ושפה היא גם מערכת של קודים השואפת, בין היתר, לתאר מציאות.

מה שכתב אליעזר בן יהודה היא "שפה", מה שכל האנשים בארץ, בין היתר, משתמשים בו כדי לדבר הוא "שפה", שני הדברים
הם מסוגים שונים, והמילה משמשת לגבי שניהם.
השפה מכוננת את המחשבה 162781
> אתה מניח ש"שפה" היא מושג אחדותי בזמן שזה מושג משפחתי. כך גם לגבי "משמעות".

להד"מ. כבר ציינתי ש"משמעות" היא מושג דמיון משפחתי.
למען האמת אני לא מצליח לעקוב אחרי דבריך (מטריאליסט?).
אם תנסח מחדש את עמדתך בקצרה או תציג מחדש את שאלתך אני חושב שזה יחזיר את הדיון לתוואי המעניין. תודה.
השפה מכוננת את המחשבה 162792
סליחה על הבלגן, משהו בלנסות לדבר על ויטגנשטין ולראות פרקים ישנים של ספיידרמן תוך כדי לא ממש עובד מבחינת קוהרנטיות. אנסה לנסח שוב עם פחות רעש סטטי.

מה שאני אומר הוא שאתה מדבר על זה ש"בשפה שימוש הוא משמעות", ומתעלם מהעובדה שהמילה "שפה" משמשת לתאר כמה דברים שונים.

בין היתר "שפה" מתייחסת למערכת מסוימת של חוקים, קודים, ופירושים קבועים - כמו, למשל , השפה העברית שכתב בן יהודה. במערכת הזאת "משמעות" הוא הפירוש שנקבע לקוד.

משמעות אחרת של שפה, זאת שאתה משתמש בה, היא "מה שבני אדם מדברים וחושבים בו", כאן "משמעות" היא אכן השימוש.

אני מדבר על ליצור, לצרכים מסוימים, מערכת מדויקת יותר של חוקים, קודים ופירושים מזאת הקיימת. במערכת הזו ה"משמעות" (דהיינו, הפירוש שנקבע) תהיה מדויקת ומדידה, ותמנע מוקשים פילוסופיים כתוצאה מבלבול לוגי ברמת המערכת עצמה.

תוך מודעות למערכת הזאת ולמשמעות של מילים בתוכה, ניתן יהיה לבקר (בדיון פילוסופי שבו הוסכם להשתמש בה) "משמעות" (מסוג "משמעות היא שימוש" בשפה בה אנשים מדברים) שלא תתאים ל"משמעות" ("פירושים שנקבעו לקודים", במערכת שנקבעה).

הדבר דומה ללהזיז את החיל שלך אחורה במונופול, ושיבשרו לך שזה לא אפשרי- זה אפשרי , הרגע עשית את זה, אבל בחוקי המונופול זה לא אפשרי.

השפה (מעכשיו ועד שיצוין אחרת, בהתייחס למערכת שנקבעה ולא לשפה בה מדברים), בניגוד למונופול, היא מערכת המשמשת בין היתר ,ולפחות בחלקה כדי לעסוק במציאות- במידה ואתה מאמין בקיומה של אחת כזאת וביכולתנו לנסות להבין אותה - (השפה אינה דיסקרפטיבית, אך יש לה פונקציה דיסקרפטיבית בין יתר הפונקציות שלה), ולפיכך שמירה על חוקיה, ובניית שפה עם חוקיות ברורה וחד משמעית (ועברית, למשל, איננה כזאת גם כמערכת כתובה של חוקים) היא משמעותית יותר משמירה על חוקי המונופול, כי בלעדיהם המערכת הספציפית הזאת תייצר בעיות מיותרות בהבנת המציאות בה מנסים לעסוק בעזרתה*.

בעזרתה- תוך שימוש בשפה-בה-מדברים לפי הגדרות השפה-מערכת-הקודים.
השפה מכוננת את המחשבה 162807
שפה דמיונית בה בני האדם מצייתים לחוקים והמשמעות כנועה להגדרות - זהו אינו תיאור מהימן של שפה אנושית אלא תיאור של מערכת פורמלית של חוקים, אשר נוהגים לכנות גם אותה בשם "שפה" (רק עוד דוגמא לערפול של שפתנו).

בשפה טבעית שימוש מקנה משמעות למילים, כך אנו מכירים את המושג "משמעות". שים לב שזו אינה הגדרה של "משמעות", זו הבחנה. זהו תיאור המבוסס על תצפית במשחקי שפה אנושיים. אתה מנסה לפי מה שאני מבין "לרכב" על העמימות הזו שבמונחים "שפה" ו"משמעות" כדי שתוכל לדבר על השפה הפורמלית בה המשמעות היא בעצם ההגדרה במילון.

למטרת הדיון בוא נחליט שכאשר מדברים על "שפה" אז הכוונה לשפה טבעית והמשמעות בה היא השימוש; וכאשר מדברים על שפה פורמלית אז כך גם קוראים לה ובשפה זו יש הגדרות - לא משמעויות. אחרת זה דו שיח של חרשים.
השפה מכוננת את המחשבה 162813
אבל.. אבל... ההודעה שלך חוזרת מילה במילה על מה שאמרתי!
במיוחד "מערכת פורמלית של חוקים שנהוג לכנות גם אותה בשם שפה" - זה *בדיוק* מה שאני אומר בהודעה לה הגבת : המילה המשפחתית "שפה" מכילה כמה דברים, ומה שאני דיברתי עליו הוא אותה מערכת פורמלית שנכללת גם היא במילה.

כלומר, זה דבר טוב ברמה העקרונית, כי זה אומר שהסכמנו, אבל בכל זאת, גאוותי הפגועה וכאלה..

הדבר הבא שאני מנסה לומר, בעצם, הוא שמכיוון ששיח פילוסופי מנסה להשתמש כמה שיותר בשפה הפורמלית ובהגדרות שלה על מנת לשמור על סינכרון מקסימלי בין משתתפיו, ואנחנו רוצים שהשיח הפילוסופי יהיה מדויק, יש טעם בליצור שפה פורמלית מדויקת יותר מזו הקיימת, כדי שהשיח הפילוסופי הממשי, שמנסה לעקוב אחריה, יהיה מדויק יותר גם הוא.
השפה מכוננת את המחשבה 162815
אתה אומר שיש טעם, אני לא רואה אותו. הבעיה של הפילוסופיה אינה רמת הדיוק של השיח אלא העובדה שבעיותיה הגדולות ביותר נבעו מבחינה היסטורית מהניסיון להגיע להגדרות ''האמיתיות'' של מילים מסוימות, או לחילופין להתחבט אל מול גבולות השפה.

אני עומד מאחורי הטענה שהפילוסופיה של ויט' המאוחר ''מאפשרת לי להפסיק ולעסוק בפילוסופיה כשאני רוצה'' (פארפראזה שלו כמובן). די לי בכך שאני רואה את הפיוטיליות שבעיסוק במטאפיסיקה ואת הבלבול שמניע את העיסוק באתיקה וכדומה.
השפה מכוננת את המחשבה 162820
למעשה, אנחנו לא רחוקים בדועתינו במיוחד, לדעתי, יש לי טענה שוהנ אחת-

קיימים נושאים דיסקרפטיביים (להבדיל מערכיים או מטא פיזיים ) שבינתיים דיון הוא הדרך הטובה ביותר לעסוק בהם, שכן הם רחבים מדי בעבור אמפיריקה טהורה, וגם בנושאים אלה הערפול והבלבול הלוגי של הלשון יוצר מכשלות ומעורר בעיות חדשות, ושימוש בלשון מדויקת יותר יאפשר לעסוק בנושאים אלה מבלי להיגרר לבעיות הנובעות מהשפה, או תוך צמצום שלהן.

מה למשל? ובכן.. למידה של השפה האנושית, למשל. כבר ראינו שגם בדיון בינינו דיוק בר השגה, שבו שתי המשמעויות הנפרדות של המילה "שפה" שבלבלו אותנו היו מופרדות, היה מונע מכשלות מהדיון.

עוד דוגמא מצוינת היא הערפול שקיים כיום סביב המילה "לוגיקה", כשיש המתייחסים אליה בדיונים פילוסופיים בתור ראיית עולם שלימה לפיה הכל מתנהג לפי חוקים ניתנים לניסוח פורמלי ויש הרואים בה רשת של חוקים המדריכים כיצד לבנות מידע ממימדע. האמירה " אבל האדם הוא לא לוגי" היא אמירה שנתקלתי בה פעמים רבות בדיונים אודות כשלים לוגיים במאמרים מסוימים, והיא נובעת מערפול בין מקבל-את-החלטותיו-על-בסיס-של-חישובים-לוגיים לבין חוקי-הלוגיקה-חלים-עליו.

כלומר, גם בדיונים שעוסקים בחקירת תופעות ולא בבניית ערכים, דיונים שמושאם אינו בלבול ותו לא לפי ויטגנשטיין עד כמה שאני מבין, תעותועי השפה יוצרים בלגן שאפשר אולי להימנע ממנו במידה מסוימת.
השפה מכוננת את המחשבה 162837
זה מה שמבדיל דיון פילוסופי ברמה גבוהה מדיון של הדיוטות. אנחנו כנראה עדיין לא שם. לעומת זאת מעולם לא נתקלתי תוך כדי למידה של ההיטוריה של הפילוסופיה בפולמוסים משמעותיים או במחלוקות שנגרמו מחוסר תקשורת בסיסי שכזה.
עם כל הכבוד לדיון הפילוסופי באייל, אי אפשר להתנסח באופן מספיק בהיר בפורום שכזה ואין סיבה להקיש מהקשיים שמתעוררים בדיון הנוכחי על קשיים של הפילוסופיה בכלל.

בכל מקרה זהו תירוץ די עלוב להזדקקות לשפה פורמלית עבור פילוסופיה. כמו כן, אני מסכים עם אביב שאובר-פורמליזציה לעיתים רק גורעת מאיכות הדיון. לבטח הפילוסופים האהובים עלי היו אלו שכתבו בצורה חלקה ונעימה, רגארדלעס למה שהיו דעותיהם.
השפה מכוננת את המחשבה 162841
ובכן, הרשה לי להציע דוגמא:

ובכן, לקחתי בזמנו קורס בפילוסופיה של האסתטקיה, ושם אפשר לראות את טיבעות הרגליים של בלבול לשוני על כל האזור באופן מרהיב. חוסר ההפרדה בין שימושים שונים של המושג הוביל לניסוחים מחדש של המציאות בשפע.
הרצון להתייחס לאומנות כמושג אחדותי הוביל למשל לכפייה אלימה משהו של "אפקטים" המשותפים לכל מה שקוראים לו אומנות - כלומר, רוצה מישהו להגדיר את האומנות בעזרת העובדה שהיא מרגשת ופיקטיבית, אז הוא יצא ונסה להוכיח איך כל מה שמכנים "אומנות" הוא גם מרגש וגם פיקטיבי.
כשל תעתועי לשון קלאסי.

אבל עם זאת, בהחלט קיימים דברים שונים שנופלים תחת שימוש במילה אומנות, והן תופעות מורכבות ויחודיות מבחינות רבות ויש טעם לדון בהן ולחקור אותן.

אגב, אני חושב שהסיבה שבדיון הצנוע שלנו חוסר ההפרדה יצר רק "אי הבנה" הוא שרצה המזל ושנינו מסכימים על צורת הפרדה מסוימת בין שימושים שונים במילה "שפה", למרות שהם לא מקובעים כנפרדים. המצב לא בהכרח תמיד כך, ואם לא היינו מסכימים, איש בעצמו, ליצור תחימה במקום הזה, הייתה נוצרת אי הסכמה מהותית בעקבות תעתוע של השפה.

ובעניין פורמליזציה ואיכות- השאלה היא מה בדיוק אתה רצה להשיג בדיון, אבל בוא לא ניכנס לזה.

אני יגע. תגובה ממך ונסגור את זה?
השפה מכוננת את המחשבה 162842
לילה טוב?
השפה מכוננת את המחשבה 162850
ומבורך.
השפה מכוננת את המחשבה 162817
הרשו לי להיות פרקליטם של ההדיוטות (מקום בו אני מרגיש כדג במים).

לא *כל* השיח הפילוסופי רוצה להיות פורמלי ומדויק וטוב שכך. שיח פילוסופי שמנסה להיות חד ערכי ומדויק מדי, הופך לשיח פילוסופי די אנמי שמאוד קשה לשייך אותו לחיי האדם. האנמיות הזאת בולטת כאשר השיח הפילוסופי מנסה לעסוק בתורות מוסר ובענייני הערך. ככל שננהל דיון פורמליסטי יותר, נתרחק יותר ויותר מן הקרקע של המציאות האנושית (וערכים שאין להם אחיזה במציאות האנושית הם ערכים נלעגים עד מסוכנים, לדעתי) ונתקרב יותר לעיסוק בספירות העליונות עם האידאלים האמורפיים שלהן.

לא חסרים בהיסטוריה של הפילוסופיה פילוסופים שהתרחקו בשמחה מהיומרה שמנסה להשתמש בשפה חד-ערכית. למשל, פ.ניטשה היה דוגמא להתרחקות מוצהרת מיומרות שכאלה (אם כי לא היתה חסרה לו יומרנות מסוג אחר). אני לא חושב שהדבר פגע בתרומתו לשיח הפילוסופי (אם כי יש את אלה, שאיתם אני לא מסכים, שיסרבו לכנותו פילוסוף).
השפה מכוננת את המחשבה 162759
ודוגמת הלוויתן כלל לא קשורה לעניין- מילה יכולה לבצע כמה דברים בו זמנית, והיא אכן עושה זאת. המילה ''לוויתן'' בו בזמן מצביעה על אוביקט מסוים ואומרת עליו כל מיני דברים.

בכלל, לומר שהפריכו את העובדה השפה היא יצוגית לא אומר שלשפה אין פונקצהי יצוגית, פשוט שהיא איננה כוהל הכזתא, והפונקצהי היצוגית איננה טהורה או ברת הפרדה ממרכיבים אחרים של השפה.
האמנם השפה מכוננת את המחשבה? 162765
מכיוון שכתבת על נימוקים אמפיריים, אני רוצה להוסיף לדיון נופך "פרקטי".

מרלין דונלד (פרופ' לפסיכולוגיה מאונ' אונטריו) הראה באופן שדי שכנע אותי (אבל אני לא מבין גדול בנושא), שלא יכול להיות ששפה מכוננת את המחשבה. לפחות, לא מנקודת המבט של התפתחות השפה, המחשבה, הקוגניציה, ה- mind.

הוא מראה שהקביעה של ריצ'רד רורטי "אין לנו תודעה קדם-לשונית, אשר אליה צריך להתאים שפה", איננה נכונה. למשל, כדי לפתח שפה או תודעה של סמלים - יצוג של העולם על ידי נהימות וקולות בעלי משמעות בקרב *הקבוצה* - יש צורך בתודעה (מחשבה?) בעלת יכולת *קשב*, ו*חלוקת קשב*. אין אפשרות ליצור "שפה" ללא יכולות קוגנטיביות מוקדמות.

כמובן שכאשר כבר ישנה שפה (אוסף סימנים ומסומנים בעלי משמעות מקובלת - ?), הרי היא משפיעה על "המחשבה", או אולי עך "אופי המחשבה". פהאנחנו נכנסים אולי לתחום הפסיכולוגיה.
האמנם השפה מכוננת את המחשבה? 162771
על כן אומרים שהשפה מכוננת את המחשבה - לא את ההכרה. אין ספק שההכרה קדמה לשפה (ולמחשבה).
שפתיים ישקו. 162740

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים