 |
התופעה הזו נפוצה מאוד. כמה דוגמאות אחרות להיפוך משמעות (או סתם איבוד משמעות, או הוצאה מהקשר) של ביטויים תנכיים: עצת אחיתופל, מנה אחת אפיים, קול קורא במדבר, ועוד ועוד. אבי טבע את הציטוט "עיניים להם ולא יראו אוזניים", במשמעות של "גמל לא רואה את הדבשת של עצמו"; משפט מצוטט במדויק מהתנ"ך, אלא שלא לכך התכוון המשורר... (נתקלתי בציטוט זה ממש גם במקומות אחרים, כלומר אבי לא היה היחיד שעלה על הרעיון).
ההנחה שלך היא שמי שמשתמש בציטוט, ובעיקר מי שמשתמש בו עם תוספת כגון "כמו שכתוב בתנ"ך", לא מודע לכך שהציטוט "שגוי". אני בספק אם הדבר נכון, בעיקר כאשר הציטוט מושמע מפי אנשים דתיים. יש לציין שציטוטים "הורסי הקשר" שכאלה הם פעמים רבות (או לפחות היו; אינני יודע לגבי המצב כיום) משחק מקובל בחברה החרדית. עיון בדרויאנוב מגלה עשרות, אם לא מאות, חידודים המתבססים על הוצאת משפטים תנכיים מהקשרם. דוגמאות מקריות:
(653) חסיד ביקש לעלות לרבו ולא היה כסף בידו להוצאות-הדרך. מישכן את הטלית והתפילין, לווה כסף ועלה. אמרו עליו המתנגדים: הדא הוא דכתיב: "צדיק כתמר" – אף לתמר נתן יהודה משכון.
(3046) שאלו ליהודי, אב לשמונה בנות: כמה בנות יש לו? החזיר הוא: "קצתי בחיי מפני בנות חי"ת" (ר' בראשית כ"ז מ"ו; הכתיב שונה אך ההגייה זהה).
דוגמא אחרת: הביטוי "כסדום היינו לעמורה דמינו" משמש בד"כ במשמעות של "הפכנו לחוטאים גמורים". אבל למעשה, במקור (ישעיהו א'): "ארצכם שממה עריכם שרופות אש [...] לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו" – כלומר, כמעט והגענו לחורבן פיזי מוחלט, ללא כל קשר לרמת מוסר.
אותם "משחקי הקשר" לא מוגבלים רק לתנ"ך, אלא גם לפרשנים, לתלמוד, וכו'; למשל (שוב דרויאנוב, 426), על רב שנחשד כי קיבל שוחד: "הכל יודוך והכל ישבחוך, והכל יאמרו: אין קדוש" (ובמקור – שחרית לשבת – המשפט ממשיך, כמובן: "... אין קדוש כאדוני").
וזאת מבלי להזכיר שיבושים מכוונים – "ברח דיין אמת", "ואכלת ושבעת וברחת", וכיוצ"ב. דוגמאות נהדרות לשיבושים שכאלה מופיעות ברבים מכתבי שלום עליכם, ובפרט אצל טוביה החלבן. אריה אהרוני מנסח זאת טוב ממני בהקדמה לתרגום "טוביה":
"ה-"Homo Ludens ("האדם המשחק") היהודי לא שיחק ב"גולף" ולא ב"בייסבול", אלא בפסוקים. הוא פירש אותם, ודרש אותם, ועיקם אותם, והיטה אותם לצרכיו, כיד המסורת המקובלת בעם מדורי דורות.
"כדרך חז"ל במדרשיהם, שפירשו דברי תורה שלא כפשוטם, והסמיכו אל הפסוק המקראי, בלהטוטי-משחק, כוונות ופירושים אחרים לצורך ענייניהם, – כן הסמיכו חובשי-ספסל-בית-המדרש בדורות האחרונים אל אותם פסוקים עצמם, ובאותה טכניקה עצמה, המשופעת הומור, כוונות ו"פירושים" שנתבקשו להם לצורך עניינם הם..."
אסף ברטוב כותב (בדף שערן הפנה אליו): "שוב ושוב מוציאים את הפסוק הנאה מהקשרו, מתוך בורות או התלהמות", ורומז כי הנוהג נפוץ במיוחד אצל דוברים ימנים כנגד "עוכרי ישראל". אולם אני עצמי משתמש בפסוק (מחוץ להקשרו, כמובן) בהתייחסי למתנחלים. הקריאה של אסף "לשרש את התופעה", לא פחות, היא אבסורדית: היפוך-פסוקים וציטוטים-נטולי-הקשר הם חלק בריא, מרשים ואף מהנה מהתרבות היהודית הלמדנית. אמת, במקור ההנחה היא שהשומע מודע להקשר ונהנה מהשיבוש המופיע בו, ואילו כיום לצערי במקרים רבים השומע (ואף המצטט) אינו מודע לכך; אך כל זה לא פוסל את אופן השימוש האמור.
בקיצור, הטענה כי המשתמשים בפסוק מפגינים בורות היא הנחה שגויה במקרים רבים, וגם כאשר היא נכונה, יש לה גב תרבותי מוצק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש