בתשובה לאיל, 11/09/03 19:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה זה שמתעלם מהעובדות. אולי אתה לא יודע, אבל בשנות ה50 היו נסיונות לשלום מצד מדינות ערב שישראל דחתה אותן (אולי בצדק אבל לצורך הענין מדובר בעובדות עצמן). הקריבו מדבר על התקופה שלאחר ששת הימים, והיסוסיו של אשכול ודחייתה של גולדה כל פשרה או נסיגה חד צדדית, ידועים. ידועה גם מדיניות ההתנחלויות וההתנגדות לכל פשרה מדינית של ממשלות הליכוד בשנות ה80. ידועה גם המשך מדיניות ההתנחלויות בשנות אוסלו, כך שהאשמתך לצד אחד בלבד, אין לה על מה שתסתמך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה לא יודע. איזה מנהיג ערבי הצהיר ברבים שהוא מוכן לשאת ולתת עם ישראל בשנות החמישים? מה שקרה אחרי ששת הימים? האם לא הייתה החלטת ממשלה להציע את השטחים תמורת שלום? האם לא נענינו שלוש פעמים בלא בחרטום? מעבר לכך, הדרישה של סאדאת לנסיגה חד צדדית כספתח למסע ומתן היא בדיחה. האם ניתן היה להאמין למצרים? אחרי שהפרו את ההסכמות אחרי מבצע סיני? אני רחוק מלחשוב שישראל התנהלה בצורה מושלמת כל השנים. נעשו טעויות ואולי פוספסו הזדמנויות (מן הסתם, אולי, סאדאת בשבעים ואחת) אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שבמהלך כל השנים, ברמה הבסיסית ביותר, מדינות ערב סרבו לשאת ולתת. וחמור מכך, סרבו להכיר בתוצאות המלחמה שהן פתחו בה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |