בתשובה לherenot, 12/09/03 9:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי בהחלט יתכן שהגענו למבוי סתום מבחינת תגובות בטחוניות. לאחר התרת דמה של ההנהגה הפוליטית של ארגוני הטרור (ואף הפצצת בית מגורים - ביתו של מחמוד אלזהאר - ללא התחשבות בנוכחות משפחתו) נגמרו, לפחות לעתה, "עליות המדרגה" שישראל יכולה לבצע ללא השלכות ברורות והרסניות ביותר. 2 ערוצי הפעולה שעל סדר היום הינם גירוש ערפאת וכיבוש הרצועה. אז ככה: א. כיבוש הרצועה - להבנתי הנימוק העיקרי של מערכת הבטחון נגד צעד זה הינו החשש שזה יהיה הקש האחרון שיגרום להתמוטטותה של מערכת השלטון הפלסטיני וחזרה לשלטון צבאי ישראלי, משמע רגרסיה משמעותית בפתרון/התמודדות עם הנושא הפלסטיני. ב. גירוש ערפאת - שמתי לב שנשאלת כאן, ונראה שבכנות, השאלה איזה הגיון עומד מאחרי צעד זה. אני עדין לא מתיימר להצדיק אותו, אך לדעתי תועלתו הפוטנציאלית ברורה למדי. גם הטוענים נגד קונספצית ערפאת כגורם המעורב ישירות בטרור, יסכימו כי בשלוש השנים האחרונות הוכח מעבר לכל ספק כי ערפאת לא מתנגד לטרור. הכוונה היא שערפאת באופן עקבי הכשיל וטרפד כל מאמץ ברשות הפלסטינית ללוחמה אמיתית בטרור, וזאת בכלל בלי להכנס לסוגיית יכולתה האובייקטיבית של הרשות להלחם בטרור. המהלך ההגיוני המיידי של התומכים בגירושו אומר שכל עוד ערפאת קיים כגורם כח מרכזי, לעולם לא יתקיים התנאי הבסיסי מצד הישראלים להתקדמות בתהליך השלום - תנאי פירוק תשתיות הטרור ע"י הרשות. בשל מילכוד ערפת ישנה דרישה חזקה לפתרון נוסח הקשר הגורדי. האם נוכל לעמוד בהשלכות של גירוש ערפאת, שלא לדבר על פגיעה פיזית בו? זה אכן נושא חשוב, אך הסיבה לקריאה לגירושו של ערפאת בהחלט אינה עלומה. נראה שבהחלטת הקבינט שהריץ שרון הוא פסח על שני הסעיפים, כשהתמוה המיידית, ויש לציין שהינה אכן משמעותית בראיית הממשלה, הינה הבטחת אשראי אמריקאי נוסף לפעולות מאסיביות נגד ארגוני הטרור (המשך מדיניות חיסול בכירי ההנהגה של החמאס). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע יש להתחשב בנוכחות משפחתו של מחמוד א-זהאר? אדרבא, שיחוש החלאה על בשרו את שחשים נפגעי מעשיו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שלא תכננתי להכנס לויכוח הזה מהסיבה הפשוטה שזה לא היה ההקשר של התגובה, אבל אם כבר שאלת, אני נגד פגיעה בחפים מפשע, גם כשהם קרובי משפחה של מפלצות אדם. אולי זה נראה לך מוזר או לא במקום, אבל לכל אחד יש חסרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרחיש היפותטי: נניח שיכולת לבצע פעולה כלשהי שהיתה במידה סבירה של ודאות מובילה לכך שתציל את חייהם של מאות ואף אלפים, אולם תגרום לפגיעה בהיקף רחב (אם כי קטן בהרבה) בחפים מפשע בצד השני. אין לך דרך פעולה חלופית. האם תפעל? האם זה מוסרי שלא לפעול? מידת המוסריות שאפשר או צריך לייחס לפעולה מסוימת צריכה להימדד באופן יחסי לחלופות האפשריות שלה, ולא כאילו היא קיימת בחלל ריק. במקרה כזה דווקא הימנעות מביצוע פעולה שתגרום למספר מסוים של פגיעות בחפים מפשע היא אינה מוסרית. אגב, שים לב שאני לא מדבר ספציפית על המקרה האקטואלי של מחמוד א-זהאר. דווקא במקרה זה אני מסכים שאם ניתן לחסל אותו ואת דוגמתו בלי לפגוע בבני משפחותיהם (שקשה לי להאמין שיכולים להיחשב 'חפים מפשע' כאשר הם ממשיכים לשמור על קשר איתם. אם מישהו ממשפחתי היה מבצע מעשי זוועה הוא היה נשאר תמיד בן משפחה, אבל ספק שהייתי שומר על קשר קרוב איתו, שלא לדבר על לגור איתו באותו בית), עדיף לנהוג כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאין בעולם שחור ולבן, ותמיד אפשר למצוא דילמות מוסריות היפוטתיות יותר או פחות. התייחסת בתגובה שלך למקרה אלזהאר ולמקרה זה התייחסתי גם אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור עצוב. אל תשאל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |