בתשובה לדובי קננגיסר, 25/09/03 16:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי מה אתה רוצה ממני: "אם תמשיך לטעון שלא מדובר בטעות" אבל אני טוען ש_כן_ מדובר בטעות, מאחר והתשובה לכל השאלות האופרטיביות שהצעתי לך לשאול את עצמך בתגובה 172100 היא "לא". לעומת זאת, לחישתו של ביבי, בצירוף כמה אקטים בולטים נוספים, "הם מ-פ-ח-ד-י-ם" הידוע וכולי, סימנו בהחלט קו מגמה ברור של קמפיין תמוה, שיצר דרדור חזק במעמדו של הליכוד, וסחף את ההצבעה האישית לכיוון ברק (בפער עצום, שלא היה קורה לולא קמפיין זה, שיצר בידול ביניהם. לשם השוואה: הרי היום _כולם_ "יודעים" ששניהם אוחזים באותה עמדה פחות או יותר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבלבניסטים אומרים "פוליטיקאים לא טועים". לטעות, למיטב ידיעתי, זה לעשות טעויות. חזן וגורולובסקי עשו טעויות בתחום הפוליטי המובהק. כל עוד תמשיך לטעון שההצבעה הכפולה המכוונת שלהם היא לא טעות פוליטית שתעלה להם בקריירה בלי לקדם *שום* מטרה, אני לא אוכל להבין על מה אתה מדבר. אז מה שאתה אומר הוא שפוליטיקאים לא טועים, אבל אתה שומר לעצמך את הזכות להתייחס רק לטעויות שבא לך להתייחס אליהן, ולהסביר למה הן לא טעויות כלל. יופי של תאוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממשיך להילחם באיש קש, ואני לא מעוניין לחזור על תגובה 172229. בנושא היחס האמיתי לטעות, ראה תגובה 172419 המאלפת של א. מאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר מחדש למה חייבים להניח "פוליטיקאים אינם טועים", בניסוח שאני חושב שתאהב. הרי מעשה מסויים עליו תאמר שהוא טעות, הוא טעות רק ביחס למטרה מסויימת, ולמטרה אחרת ייתכן שהוא לא טעות. אבל מאחר ומטרתנו היא ללמוד מה היא מטרתו של הפוליטיקאי, הרי שלומר "טעות" זה בעצם סוג של הנחת המבוקש. הניסוח הזה מדבר אליך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא התמודדות טובה עם ההתנגדות. דובי יכול לומר: מטרתנו היא ללמוד על מטרות הפוליטיקאי, אבל כדאי לחסום מראש מטרות בלתי-סבירות-בעליל. מכיוון שאנו יודעים מנסיוננו שאנשים טועים לפעמים, הרי שאם לא נחסום מטרות ונניח שאכן כל פעולה אינה טעות, אז נגיע למסקנות שגויות. כמו מטרות בלתי-סבירות-בעליל, כדאי לחסום אמצעים בלתי-סבירים-בעליל לאותן מטרות (לדוגמה: להפסיד בכוונה בבחירות). אני חושב שאני אפילו מסכים עם גישה כזו, ורק חולק על דובי מה בלתי-סביר-בעליל. כמקרה מבחן, שבו אני בצד של דובי, המצביעים הכפולים. אני בוחר בתיאוריה שהמצביעים הכפולים רצו לקדם את המטרה של נצחון בהצבעה, וטעו בכך שחשבו שלא יתפסו, על פני התיאוריה שהם רצו להיתפס ולהיענש. ליאור טען כאן שהטעות בהצבעה הכפולה אינה טעות פוליטית. אם ההצבעה הכפולה היתה בלבול, הייתי מקבל זאת. אם היא מכוונת, אז הטעות שבמחשבה שלא יתפסו היא כבר טעות פוליטית, שנדמה לי שבלבניזם הארד-קור צריך לפסול, ואני מעדיף לא לפסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להסכים לכל מה שכתבת. אני בהחלט מוכן לקבל את הגישה לפיה אפשר להוריד מראש מטרות בלתי סבירות בעליל, וגם עושה את זה כל הזמן, בדיוק כמוך וכמו דובי. אבל מה זה אמצעים בלתי סבירים בעליל? אמצעים הם בסך הכל אמצעים, וכל עוד הם לא סותרים מטרות אחרות למה לא להשתמש בהם? יש לך דוגמא לאמצעי בלתי סביר בפני עצמו? זאת אומרת, כזה שאני יכול להבין שהוא בלתי סביר גם בלי לייחס את אי השימוש בו לסתירה למטרה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה שיהונתן ביטא כאן, ובוודאי לא רק הוא: להפסיד בכוונה בבחירות, או לללכת בכוונה על מחדלים-לכאורה שינציחו אותך לשלילה בהיסטוריה, נוגד באופן כה עמוק את הטבע האנושי, שלא סביר שייעשו, גם אם הם מקדמים מטרה פוליטית1. עוד אמצעי בעייתי: להביא בכוונה למותך-שלך. בהכללה: אמצעי הוא בלתי-סביר אם למרות המטרה הפוליטית-מעשית, הוא פוגע יותר מדי במטרה לא פוליטית-מעשית שנראית לנו בלתי-נמנעת. 1 רק להזכיר: אני התווכחתי עם יהונתן על כך, או לפחות על היישום של הטענה הזו בשטח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |