בתשובה לברקת, 02/10/03 18:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התחלת טוב, אבל נפלת במלכודת הניצול בסיום. אם המטפלת לא מוכנה לנקות, אף אחד לא יכול להכריח אותה. הסכם שנעשה מרצונם של שני בגירים אחראים למעשיהם אינו יכול להיות ניצול (כן - גם זנות, עובדים זרים ושאר הירקות המקובלים במרק החברה הישראלית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא היא נפלה. אתה נפלת. מה שאמרת זה גם נכון לגבי הסכם בו אתה מוכן למכור לי את כף רגלך השמאלית כי אתה ממש צריך את הכסף? או הסכם בו אחד מסכים להיות העבד שלך למשך שנתיים? זה שאדם עבר את גיל הקסם 18, זה לא אומר שאי אפשר לנצל אותו. העסקת אדם ללא תנאים סוציאליים מינימליים, היתה דווקא דוגמא מוצלחת של ברקת לניצול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מה שאמרתי נכון גם למכירת כף רגלי השמאלית - אגב אם אתה מעוניין (ועשיר) יש על מה לדבר. נכון, החברה רואה לעצמה זכות להתערב בהסכמים כאלה, ואפשר לדון בזה אם אתה נורא רוצה, אבל אם אני מעוניין בכך ואתה מעוניין בכך אין כאן ניצול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הדוגמאות שהביא המרצה בקורס "מבוא לאתיקה" היה חוזה עבודה דמיוני בו העובד פחות או יותר מוותר על כל זכויותיו. הדוגמה ניסתה להראות שיש דברים שהם אולי חוקיים (לכאורה) אבל נתפסים בעינינו כ"לא מוסריים". כלומר, אנחנו לא מקבלים אוטומטית כל הסכם שנעשה בין שני בגירים אחראים מרצונם. מדוע? אני חושב שזה קשור להשקפה שלנו לגבי "רצונם". ניקח למשל בעל משפחה שפוטר מעבודתו. הוא צריך להביא אוכל הביתה, אחרת משפחתו תרעב. בצר לו, הוא חותם על הסכם שכר עם מעביד על פיו המעביד ישלם לו 50% משכר המינימום. נראה לי שחלק גדול מאיתנו יראה במקרה הזה ניצול (של מצבו של מחפש העבודה) למרות שהוא נעשה מרצונם של שני בגירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה נראה "לא מוסרי" למי שלא היה אף פעם במצב בו *הוא עצמו* מעוניין למכור כליה, או כף רגל. ואמרת נכון: יש כאן ניצול - הוגן או לא - של המצב, אבל לא של האדם המעורב בהסכם. אם זה מפריע לחברה, שתדאג שלא יהיו בה אנשים שמצבם רע במידה כזאת שהם מוכנים לעבוד בחצי משכר המינימום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל כשהחברה מנסה לעשות את זה על ידי הבטחת הכנסה (במקרה הפחות-טוב לדעתי) או על ידי כפייה בחוק של שכר מינימום (עדיף לדעתי), באים הקפיטליסטים ואומרים "מה פתאום? זה סוציאליזם/קומוניזם! תנו לנו שוק חופשי!"1. You're damned if you do and you're damned if you don't. או שיש לך הצעה אחרת?1 וסליחה מראש על הפשטנות כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הצעה אחרת, מלבד אולי הרעיון של מס הכנסה שלילי שהועלה בכמה דיונים בעקבות מילטון פרידמן, אבל זה לא ממש שייך למה שאני אומר בפתיל הזה. השאלה אם עבודה בתנאי שכר גרועים אינה סבירה במידה שהחברה צריכה להתערב היא שאלה סוציאלית, אבל אם יחסי העבודה שהוחלט עליהם מתירים לשלם עשר אגורות תמורת יום עבודה, ונמצא מי שמוכן לעבוד בתנאים האלה הוא אינו מנוצל ע"י המעביד (כדי לקצר את הדיון: זה, פחות או יותר, נוגד את ההגדרה של "ניצול" בעיני). צריך לשים לב להבדל בין ניצול תנאי השוק (capitalize) לבין ניצול העובד (abuse). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני יוצאת מדיני חוזים ונכנסת לתחום הפילוסופי - האם אי אפשר לנצל אדם בהסכמתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוען הטענה הסכים שטענתו נכונה לדעתו גם לגבי הסכמים קיצוניים (ולא חוקיים) כמו טרנסאקציות של גפיים בין בגירים. אני חושב שאפשר לזנוח את דוגמאות התחום האפור. עכשיו כל מה שנשאר לו לעשות זה לשכנע אותנו שהוא צודק ושברקת היא זאת ש''נפלה'' קודם ולא הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר כאן על ערכים ולא על עובדות, אם יסלחו לי פטנם ויונתן, לכן אינני יכול לשכנע אותך בכלום. אני מאחל לך שלעולם לא תגיע למצב בו תבין את העמדה שלי (אני הייתי שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי שם (לא באמת שם במובן של הייתי חייב למכור כליה או רגל, אבל כן במצב בו מעביד יכל להפעיל עלי לחצים על מנת שאעשה משהו בניגוד לרצוני) ולשמחתי אני חי בחברה שחוקקה חוקים שהגנו עלי במקרה זה. אני מעדיף חברה בה מעסיק לא יכול להגיד "my way or the highway" לעובד שהוא כבר העסיק או לגייס עובדים שנאמר להם מראש שהם יועסקו בתנאי ניצול. אם אפגע בזכותו הבסיסית של מישהו למכור את עצמו לעבדות או למכור את כף רגלו השמאלית, זה מחיר (?) שאני מוכן לשלם בשביל שיהיו חוקים שיגנו עלי (ואחרים) מפני ניצול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |