בתשובה לעידו הרטוגזון, 19/02/01 12:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא זוכרת איפה שמעתי, שלגוי'ס היה רומן קצר (פרשיה בעצם) בת 24 שעות, וכהקבלה הוא כתב רומן (מייגע) המתעד כל רגע ב24 שעות. (כמובן שהם גם ישנו קצת, אולי כאן 8 השעות החסרות...). לא יודעת, מצאתי את גוי'ס ב'דיוקן האמן' דוקא רגיש וצנוע. עכשיו הרסת הכל... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני אישית מעולם לא הצלחתי לעבור את הקטע הזה עם ה-moo cow. שני עמודים קראתי, לא הבנתי כלום, וויתרתי. יום אחד אני אחזור לספר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי היקר, על מנת לנחם אותך אחשוף בפניך חלק מתוכנו של מאמר המופיע, למיטב זכרוני, בסיום המהדורה העברית של 'דיוקן האומן כאיש צעיר'. כותב המאמר טוען טענה מוכרת כי תמצית הספר 'דיוקן האומן כאיש צעיר' מופיעה בכללותה בעמוד וחצי הראשונים שלו אשר מקבילים ל- 5 הפרקים ברומן כמו גם לחמשת החושים. (ניתן למצוא על התזה גם מאמרים באינטרנט). בלי קשר לעובדה שאותה תזה טוענת גם שסיכום יוליסס נמצא ב- 3 המשפטים הראשונים בו, וסיכום Finnegans Wake במשפט הראשון (משעשע למדי), אני חושב שתוכל למצוא נחמה ואף נקמה בעובדה שעקרונית אפשר לומר שאם קראת את החלק הראשון של הפרק הראשון, קראת את הספר כולו. ולכל חובבי קפנדריות, הייתי ממליץ, אולי, לשגר את הדפדפנים לדפים הראשונים של יוליסס ברשת לקרוא את 3 המשפטים הראשונים ולהכריז בפה מלא קבל עם ועדה 'אני קראתי את יוליסס ונשארתי בחיים'. (-; בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רבים קראו ליוליסס רב הרומנים, רומן מייגע, אם כי לטעמי הוא מצליח רוב הזמן להיות רומן משעשע ושנון למדי. ג'ויס אכן מתאר ביוליסס את היום של ה- 4 ביוני 1904 שהוא, למיטב זכרוני, גם יום הכרותו עם נורה בראנקל בת זוגתו הקבועה החל מאותו היום ואילך, אולם הספר עצמו אינו מתעסק בהכרות של ג'ויס עם בראנקל, ככל הידוע לי. מצאת את ג'ויס כרגיש וצנוע? מי אני שאחלוק?! אני מצטער מאוד אם הרסתי לך חוויה ספרותית, אולם באמת איני מאמין שעליך להניח לאנשים זרים לנתץ את ארונות הקדושה הספרותיים של ליבך ברשמים משלהם. חוץ מזה, האם אי אפשר להיות נפוח ורגיש? בוודאי שאפשר! ואני מאמין גם שאפשר להיות צנוע ונפוח בו זמנית. למה לא?! ג'ויס אומנם רחש חוסר סבלנות לבינוניים ורפי המוחין אולם איני זוכר אותו (על פי קריאה בביוגרפיה של ג'ויס) כטיפוס גאוותן במיוחד. מלבד זאת, יש לעשות הפרדה בין גאווה באומנות עצמה וגאווה כאדם. מה מביניהם מפריע לך? לפי דעתי ג'ויס היה אולי נפוח מטבעו ביחסו לשניהם, אולם אף פעם לא גאוותן. חוץ מזה, מה רע בלהיות נפוח? אני מקווה מאוד שאין הרבה רע, מאחר ואני עצמי חש עצמי פעמים רבות נפוח למדי, ואם הייתי מאמין שזו תכונה שלילית בלבד הייתי בוודאי חש עצמי ברע. אלא שאין רע (לטעמי) במעט נפיחות המלווה במודעות עצמית משועשעת, ולג'ויס ללא ספק, הייתה כזו. בברכה, עידו הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית, לצערי התגובה שכתבתי לך התפרסמה משום מה מאחורי תגובתי לדובי קננגיסר. אנא חפשי אותה שם. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם מישהו עוד מעיין בכתבה הזו, ובתגובות אליה, אבל רק רציתי לציין כי יום ההתרחשות של יוליסס הוא יום פגישתו של ג'ויס בנורה, מי שתהיה לימים אשתו. אגב, מולי בלום מזכירה לדעת סטן גבלר דיוויס, אחד מהביוגרפים של ג'ויס (לא מדהים), את נורה. כפי שנורה היתה האנטיתזה הבהמית משהו של ג'ויס האינטלקטואל כך גם מולי היא ההפך המוחלט של דמותו של ג'ויס בספר, סטפאן. די לקרוא מעט ממכתביה נטולי סימני הניקוד של נורה על מנת לעמוד על הדמיון. בורחס, אם אנחנו כבר כאן, אף לגלג על ההקבלה בין מסעו הדבלינאי של בלום לבין האודיסיאה, וטען כי אין לה טעם (טענה מופרכת, ואם תרצו אסביר גם למה), ב"פייר מנאר, מחבר דון קיחוטה". אני מאמין שהחץ המלגלג הנ"ל עשה בחיבה. יצא לי לראות רשימת סופרים שהושפעו מהאירי העיוור והיקר הזה ושמו של בורחס, כמו גם שמות מכובדים אחרים (אנתוני ברג'ס ובקט, כמובן), לא נפקד מהם. וג'ויס לא היה נפוח, פשוט לא מובן. :) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |