בתשובה לגילית, 19/02/01 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן רבים קראו ליוליסס רב הרומנים, רומן מייגע, אם כי לטעמי הוא מצליח רוב הזמן להיות רומן משעשע ושנון למדי. ג'ויס אכן מתאר ביוליסס את היום של ה- 4 ביוני 1904 שהוא, למיטב זכרוני, גם יום הכרותו עם נורה בראנקל בת זוגתו הקבועה החל מאותו היום ואילך, אולם הספר עצמו אינו מתעסק בהכרות של ג'ויס עם בראנקל, ככל הידוע לי. מצאת את ג'ויס כרגיש וצנוע? מי אני שאחלוק?! אני מצטער מאוד אם הרסתי לך חוויה ספרותית, אולם באמת איני מאמין שעליך להניח לאנשים זרים לנתץ את ארונות הקדושה הספרותיים של ליבך ברשמים משלהם. חוץ מזה, האם אי אפשר להיות נפוח ורגיש? בוודאי שאפשר! ואני מאמין גם שאפשר להיות צנוע ונפוח בו זמנית. למה לא?! ג'ויס אומנם רחש חוסר סבלנות לבינוניים ורפי המוחין אולם איני זוכר אותו (על פי קריאה בביוגרפיה של ג'ויס) כטיפוס גאוותן במיוחד. מלבד זאת, יש לעשות הפרדה בין גאווה באומנות עצמה וגאווה כאדם. מה מביניהם מפריע לך? לפי דעתי ג'ויס היה אולי נפוח מטבעו ביחסו לשניהם, אולם אף פעם לא גאוותן. חוץ מזה, מה רע בלהיות נפוח? אני מקווה מאוד שאין הרבה רע, מאחר ואני עצמי חש עצמי פעמים רבות נפוח למדי, ואם הייתי מאמין שזו תכונה שלילית בלבד הייתי בוודאי חש עצמי ברע. אלא שאין רע (לטעמי) במעט נפיחות המלווה במודעות עצמית משועשעת, ולג'ויס ללא ספק, הייתה כזו. בברכה, עידו הרטוגזון |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |