בתשובה לערן בילינסקי, 06/11/03 10:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק טעיתי בהתנסחות, ולכן אבהיר את עצמי שוב : הכוונה היא שכעת כשיש אחוז מאוד גבוה של אבטלה ובאמת יש מצב שבו יש אנשים שרוצים לעבוד ולא יכולים. ולכן חיסול ענף הטלמרקטינג יגביר את המיתון - בגלל הגורמים שציינתי : - יותר מובטלים - פחות קניות ואני חושב שעדיף שזה יציק מאשר שזה יעמיק את המיתון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הקטנת (לא חיסול) ענף הטלמרקטינג תגביר את המיתון. בכמה? לא יודע. האם עדיף שזה יציק מאשר יעמיר את המיתון? לדעתי לא, ולדעתי זו תהיה הסתכלות קצרת טווח (כמו בדוגמת הנפחים) לטעון שכן, שהרי כבר הסכמנו שהקטנת ענף הטלמרקטינג לא תמוטט את הכלכלה הישראלית - רחוק מכך. אני יכול רק לחזור על מה שכבר אמרתי - הכלכלה משתנה כל הזמן וענפים פורחים וקמלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התועלת שתצמח מהקטנת ענף הטלמרקטינג גדולה מן הנזק? איני חושב כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדד התועלת הוא בעיני המתבונן, וקשור קשר הדוק בכדורי בדולח למיניהם, שנוטים להיות מעורפלים בענני מיסתורין העתיד. לא תמצא מדד שיהיה מוסכם על כולנו, לכן מה שנותר לנו הוא ההכרעה הדמוקרטית, ובמסגרתה אתה מוזמן לזעוק את זעקת חברות הטלמרקטינג והמועסקים בהן. אולי תשכנע, אולי תשיג את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לשכוח גם: פחות כאב ראש לאזרחי ישראל => פחות צורך בכדורי אקמול => ירידה במכירות של סופר-פארם => צמצום במספר הרוקחים המועסקים => יותר מובטלים הפתרון: טלמרקטינג למכירת כדורי אקמול! אבל ברצינות: אני מעדיף שזה יעמיק את המיתון (בצורה מבוטלת אם בכלל) ושזה יפסיק להציק (מאוד1). _________ 1 טוב, לא יותר מדי אחרי שלומדים את השיטה: אי: האלו. טמ: שלום, אי? אי: כן. טמ: האם שמעת על ביטוח ++X כללי מושלם שבו אתה... אי: לא תודה. טמ: <מבולבלת> יש לך כבר כבר ביטוח Z ב-XY? מה שאנחנו יכולים להציע לך מאפשר... אי: לא תודה. טמ: אפשר לשאול למה? אי: לא תודה. טמ: <יאוש> טוב, תודה. אי: תודה לך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל בנימוס בתחילת השיחה "כמה זמן זה יקח?" והם עונים, תמיד, "חצי דקה". בבקשה. אני מחכה בסבלנות שלושים שניות, "הרגע עברה חצי הדקה שסיכמנו עליה. להתראות", וסוגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הלו?" "שלום, מדברת בלה מ[השלם את שם הארגון הרלוונטי כאן]" "אה, אמא ואבא לא בבית" "מתי הם יחזרו?" "אף פעם"1 1סתם, בדרך כלל אני לא נבלה, ואומרת שהם יחזרו בעוד שבועיים. יש גבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחה אמיתית: "הלו?" "שלום, מדבר אשר מעיתון מעריב" "שלום, מה שם המשפחה שלך?" "סליחה? למה?" "אתה יודע איך קוראים לי, אני רוצה לדעת איך קוראים לך." "אני אשר <שם משפחה>" "טוב, אשר - תמחקו אותי ממאגר המידע שלכם!" "מה זאת אומרת?!" "יש חוק שמחייב אתכם למחוק אותי ממאגר המידע הממוחשב שלכם במידה ואני מבקש" "זה לא ממוחשב - אני קיבלתי את זה על דף" "יש לך את הרשימה מודפסת מולך" "כן" "אם היא מודפסת אז יש לכם מאגר ממוחשב, תמחקו אותי בבקשה" "אני לא יכול לעשות כזה דבר." "טוב, תעביר אותי למי שאחראי עליך" -- כאן היה איזה גמגום לא ברור על זה שאי אפשר -- "אל תתקשר לכאן שוב, ותמסור לאחראי שביקשתי שימחקו אותי ממאגר המידע שלכם." אחרי שבועיים התקשר מישהו אחר מעיתון מעריב, אמרתי לו שאני מנוי על מקור ראשון - זה היה קצר יותר ועזר באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מבין ששיקרת לו, נכון? הרי עוד אין חוק כזה ב. אין לי, כעובד, שום קשר עם מי שמביא את הרשימות, ואם הייתי בא לבוס שלי עם השאלה שלך, ומנסה לשכנע אותו לדבר איתך, סביר להניח שהוא היה עונה לי משהו בסגנון: "נתק לו, ואל תבלבל לי את המוח! לך תעשה מנוי במקום להתעסק בשטויות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לי יוצא להיות מאוד מנומס ולהגיד *תודה* ארבע פעמים במהלך ה-30 שניות (וגם להגיד ארבע פעמים *לא*, שזה אפילו יותר כיף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כי מכל באי האייל, הייתי תמיד קצרת הסבלנות ביותר. ברגע שהייתי שומעת מישהו מהעבר השני של הקו לא מצליח לבטא "אדמון" (וזה קורה רק כשטלמרקטר מתקשר ל"Mr. or Mrs. Admon"), קל וחומר את השמות הפרטיים שלנו, הייתי אומרת מיד "לא תודה" ומנתקת בלי לחכות לתשובה. כשהייתי במצב-רוח טוב במיוחד, הייתי נותנת להם להשלים את שני המשפטים הראשונים ("Who is your long-distance carrier?") ואז אומרת "לא תודה" ומנתקת. ד"א, בקרב חבריי אני ידועה גם כזו בעלת הכשרון המוצלח ביותר להתחמק בקור-רוח מקבצנים אגרסיביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה אתה צריך אישור מהאדם בצד השני כדי לנתק? מה מונע מבעדך פשוט לנתק ברגע שגילית שמדובר בטמ ולא חבר ילדות נשכח (אם אתה לא רוצה להיות מאוד לא מנומס אתה יכול להודיע "אני הולך לנתק" לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנתק? לא תודה :) את זה אני ממש לא מסוגל לעשות. גם "אני הולך לנתק, קליק" זה משהו שאני ארגיש לא נוח איתו1. בכל זאת מדובר באדם בצד השני שבסה"כ עושה את העבודה שלו. הטענות שלי הן למעסיק ולא למועסק (וכנגד אלה אני תומך בחקיקה מתאימה). _________ 1 אגב, שמתם לב שבברוב המוחלט של הסרטים האמריקנים הם אף פעם לא אומרים שלום, ביי, להתראות או כל מילה אחרת שמציינת את העובדה ששיחת הטלפון הגיעה אל סיומה? זה מנהג אמריקני מוזר שכזה (איך הם יודעים שנגמרה השיחה?) או שזה סתם קולנוע בלתי אמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מנהג מוזר בכלל, אבל יש ויש: תלוי באופי השיחה ובקשר בין האנשים המדברים. כאשר מדובר בקולגות, ובמצבים תוך כדי עבודה, תתקל בתופעה כזו יותר. יש להם קודים אחרים להראות שהשיחה הסתיימה, בטון הדיבור או במשפט שרומז על מיצוי הנושא לשיחה. בד"כ, מתוך נימוס, המטלפן הוא גם המסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קרה לי עדיין ששיחה הסתיימה לה סתם כך. המצב הקיצוני ביותר העולה בדעתי הוא שיחה בטלפון עם קולגה מהמשרד ליד, המסתיימת ב"I'm coming over" ואז שניה אח"כ אני מופיעה אצלו בדלת. ב-99% מהמקרים שיחות מסתיימות ב"ביי", כמו בארץ, אני מניחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו קלישאת סרטים מוכרת. יש באיזה מקום אפילו מילון של קלישאות סרטים כאלו. כמה כאלו שאני יכול להנפיק בשלוף: 1. כל מספרי הטלפון מתחילים ב-555 2. גם בשיחה ראשונה לאדם לחלוטין לא מוכר, המחייג תמיד מתקתק את המספרים במהירות מסחררת, כאילו מדובר בחבר-נפש קרוב שהוא מדבר עמו מדי יום. 3. רוב השיחות גם נפתחות בצורה משונה. אחרי הלו ראשוני, העונה כמעט אף פעם לא מזדהה ועובר מייד להממ, הממ, הממ לאישור קבלת המידע. 4. כשהדובר בצד השני אינו שחקן חשוב, אך המידע שהוא מעביר כן חשוב, המשוחח עמו יחזור על דבריו: "אתה אומר לי שמצאו את הרוצח? איפה הוא? ברציף שלושים?" 5. כשמישהו מתקשר, רק לעתים נדירות הוא מצמיד את השפורפרת לאוזנו ומחייג. לרוב הוא מחייג כשהשפורפרת אחוזה בידו – בחיים אנחנו כמעט תמיד מקשיבים לרגע כדי לשמוע ש"יש קו". 6. כשהמתקשר מחייג מתוך מקום עבודה, כמעט אף פעם הוא אינו לוחץ 9 (או משהו דומה) ומחכה לקבל קו אלא מתחיל לחייג את המספר מייד. 7. בכל מקרה, עם תום החיוג מתחילה מייד השיחה, בלי הקדמות מיותרות ובלי לחכות צלצול או שניים שירימו את השפורפרת. אין "שלום מדבר יוסל'ה, אני מדבר עם מוישל'ה". המחוייג חיכה בנשימה עצורה לטלפון והרים אותו מייד עם השלמת החיוג וכך אפשר להודיע לו בלי הזדהות "הם הגיעו!" או "הרוצח נתפס ברציף שלושים" 8. כשמישהו מקבל שיחה חשובה התובעת שיחת המשך, הוא לוחץ על הפיק-פיק ומייד מחייג מספר נוסף. במציאות צריך לחכות כמה שניות עד שהמחייג אליו יוריד את השפורפרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7. אבל אתה שוכח שבסרטים השיחות האלה תמיד נורא חשובות. אם היית צריך להודיע למישהו ש"הרוצח נתפס", מן הסתם היית מתקשר למספר מוסכם, וודאי לא היית מתעכב על נימוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימוסים אולי לא, אבל ההעדר המוחלט של קודים מקובלים בשיחת בני אדם הוא המעניק את הצביון המלאכותי לכל העניין. לדוגמה, שיחה מקובלת בין חוקר למפקח המחכה למידע המכריע על מקרה רצח הייתה נשמעת במציאות בערך כך: חוקר (מחייג, ממתין כמה שניות): אברום, זה מושון. מפקח: היי מושון, מה קורה? חוקר: שמע, סגרנו עניין. הוא הודה. מפקח: מה אתה אומר! מצויין. הוצאתם הכל? חוקר: כן. הלך קצת קשה בהתחלה, אבל אחר כך הוא נשבר ושפך הכל. מפקח: הוא עכשיו באבו כביר? חוקר: לא, הוא עוד כאן. השארתי אותו עם חיימון להשלמות. אנחנו מוציאים צוות לשחזור. מפקח: הלילה, כן? חוקר: הלילה. מפקח: טוב. תודה. עשית לי את היום. ביי. חוקר: ביי. ובסרט זה ישמע כך: חוקר (מחייג כשהשפורפרת אחוזה בידיו): הוא בידנו. מפקח: מתי יוצא שחזור? חוקר: בעוד שעה. סוגר את הטלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט זה ~ שעה וחצי. החיים זה יותר. מצד שני - 24 זה מספר השעות ביממה. על המסך זה עונה שלמה (ואפילו שתיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. היצ'קוק אמר שסרט הוא החיים בלי הקטעים המשעממים. אין ספק שכדי לחוות שיחות טלפון במהלכן ואורכן הטבעי אנחנו יכולים פשוט להרים טלפון בעצמנו או לראות סרט של קאסאווטס. ובכל זאת, יש משהו שמעניק תחושה מזויפת להפליא בשיחות הטלפון הללו בסרטים. ממש כמו הרגעים המביכים ברוב הסרטים כשאתה מרגיש ש''דוחפים לך את האקספוזיציה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שסרט הוא החלק הכי מלהיב בחיים, אבל סרט טוב (כמו כל סיפור טוב) הוא בהחלט לא החלק המשעמם בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי שאתמול ראיתי (שוב) את "פישר קינג" של טארי גיליאם, כל מה שנשאר לי להגיד זה "Hear, Hear!" לעצמי, על מה שאמרתי בתגובה למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה הסרט שהופך את חייך למעניינים, לו יהי ויהיו משעממים לנצח. (איילת שחוותה את פישר קינג, הרבה פעמים כסרט ויותר מדי פעמים כמציאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא הסרט (וגם אין סרט אחר) שהופך את חיי המעניינים לכאלה. ואם הבנתי נכונה את האיחול, אז תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היום ניסיתי להבין את המגמה ההוליוודית של הארכת הסרטים. פעם ידעת שתקבל 90 דקות, היום נותנים לך שעתיים, שעתיים וחצי ולפעמים גם סרט המשך בתואנה ש"לא הספיק הזמן" ("קיל ביל"). אולי זה נובע מאיבוד חוט השדרה המרכזי של העלילה, מההתפצלות לעלילות משנה? כשסרט מכיל 10 דמויות, כל אחת מהן חשובה כמו השאר, העלילה תתפוס הרבה יותר נפח מאשר סרט שבמרכזו גיבור אחד, או זוג אחד (או אפילו משפחה אחת). אז נכון שהרבה סרטים יפים נעשו במתכונת הזאת (מגנוליה למשל), אבל הקו הכללי הוא פומפוזי וגרנדיוזי. הבמאים של היום שכחו מה זה להיות מספרי סיפורים :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחד את צודקת, אך מאידך- לפני שהסרטים היו קצרים הם היו ארוכים. מאוד מאוד ארוכים. והסרטים הארוכים ההם היו הכי סיפוריים שאפשר (ספורים תנכים והיסטוריים בד''כ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מעדיף סרטים ארוכים, דרך kill bill שמודה אהבתי מאוד. ועד התפוז המכני שיחסית לזמן ייצורו היה בהחלט ארוך מאוד. (אם אני זוכר נכון כ3 שעות) בסרט ארוך ניתן לראות יותר פרטיים ולקבל מסרים נוספים. אני מתכוון ברגע שתצא הטרילוגיה המלאה של שר הטבעות בdvd לראות אותה ברצף במשך כ10 ומשהו שעות. (אני יודע מטורף אבל אופטימי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התפוז המכני'' אורך כשעתיים ורבע ''בלבד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה כתבתי כשלו שעות שזה אומר פחות או יותר כי לא ממש זכרתי אולם כן זכרתי שיחסית לסרט שנעשה מתי שהוא נעשה הוא נחשב לסרט ארוך. אתה בטוח שעתיים ורבע, לי זה ניראטה יותר, אולי כדי לראות אותו שוב כדי להיות בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
137 דקות (שעתיים ורבע די בדיוק): http://www.imdb.com/title/tt0066921/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"2001: אודיסיאה בחלל" (גם של קובריק) - *זה* הסרט שמרגיש הרבה יותר משעתיים ורבע (או 139 דקות, אם להתקטנן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם סרט שנפתח בכמה דקות של כלום. ממש כלום - המסך שחור, אין סאונד, אין כלום. וזה בא *אחרי* כל הלוגואים והכל. סרט מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מצאתי את צילומי החלל השקטים חידוש קולנועי מרענן ואמין, אחרי כל הבום, טראח, זבנג, פיצ'יאו פיצ'יאו, מיי דה שוורץ בי וויז יו וכו'. לזה את קורא סרט מוזר? נסה לראות (אבל באמת שאתה לא חייב, רק אם אתה מזוכיסט) את Irreversible המעצבן (כמו שרק צרפתים יודעים לעצבן) או לקט של "מיטב" סרטיו של דיויד לינצ' (אוי, כמה שאני שונא אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד העובדה שאודיסיאה בחלל נוצר שמונה שנים לפני מלחמת הכוכבים, השוורץ והבום, טראר, וכו'. לא חידוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת הכוכבים לא המציאו את הפיצ'יאו והבום החללי. גם במד''בים לפני כן קול עבר בחלל הריק מסיבה לא ברורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות נפוצה. ה"ווישששששש" שאנחנו שומעים כל אימת שעוברת חללית בקרבת המצלמה לא קשור למעבר גלי קול בריק. הסיבה שאנחנו שומעים אותו היא הרעש סטטי של גלי רדיו, שמקורם במנוע ההיתוך ומערכות אחרות של החללית. כנ"ל גם לגבי הרעש מחריש האזניים של הפיצוצים בחלל: הפיצוץ גורם לרעש סטטי של גלי רדיו. זו גם הסיבה שאין שום פרק זמן בין הרגע שאנחנו רואים את הפיצוץ והרגע שאנחנו שומעים אותו, אפילו כשהפיצוץ מתרחש במרחק של כמה עשרות קילומטרים. לגבי קולות הירי – ככה אומרים "סרק" באלפא צנטאורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שההסברים כל כך מוצלחים :) 1. למה החלליות בסטר-טרק תמיד מסתכלות אחת על השניה (ותמיד "עומדות" בצורה מאוזנת אחת מול השניה, כאילו מדובר במרחב דו מימדי) בזמן שהקפטנים של החלליות מדברים אחד עם השני? 2. למה האנטרפרייז נוטה ימינה, כאילו היתה מטוס, בזמן שהיא מסתובבת? 3. איך זה כשמפעילים את המתרגם האוניברסלי (כשמישהו בכל זאת מחליט שזה לא ממש הגיוני שמדברים בכל היקום באותה שפה), הגזע החיזרי ישר מתחיל לדבר אנגלית במבטא אמריקאי ותנועות השפתיים מתאימות בול? 4. למה רוב החיזרים נראים כמו בני אדם (בד"כ עם מצח מצ'וקמק)? האם הטבע בזבז את כל היצירתיות שלו על פני כדור הארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, התקלת אותי. אני אנסה. לעניין הנטייה ימינה של האנטרפרייז, זה די ברור (אני חושב), ומסיבה דומה לזו שמטוסים נוטים בפנית חדות: כדי שהכוח הצנטרפוגלי יפעל באותו כיוון שבו פועלת הכבידה. אמנם באנטרפרייז יש כבידה מלאכותית, אבל היא לא מתמודדת טוב עם תאוצות פתאומיות (למשל, כל החללית מתהפכת כל פעם שיש פיצוץ) ולכן המתכננים העדיפו להעביר כמה שיותר תאוצות לציר מעלה-מטה הטבעי. החלליות בסטאר-טרק עומדות על מישור טבעי כלשהו, מן הסתם, כי יש להן מישור (או ספרה) מתבקש יחיד כלשהו. המישור הזה יכול להיות המקיף את פני השטח של הכוכב סביבו הן במסלול (ראה פסקה קודמת), או הספרה המקיפה את מקור האור החזק ביותר לתאים הפוטו-אלקטריים שלהן, וכיוצ"ב. עוד הסבר טוב יכול להיות פשוט קונבנציה. כדי להקל על ההתמצאות ומתוך הרגל, עומדים תמיד עם הראש לכיוון הצפון הגלקטי. יכול להיות שהקונבנציה נקבעה במקור על-ידי תופעה טבעית גלקטית מתבקשת עד כדי כך שגם גזעים זרים מצייתים לו, למשל פולסאר נייטרינו שמשתמשים בו לסנכרון, וכו'. זה לא ממש משנה, העיקר שיש קונבנציה. אגב, גם אייזק אסימוב מתייחס לרעיון הזה ב"פאתי המוסד" או "המוסד והארץ" (לא זוכר איזה). מדברים שם על זה שהקונבנציה היא שתמיד הצד הצפוני-גלקטי של מערכת פלנטרית כלשהי היא "למעלה", והצד הדרומי "למטה", ושחלליות מופיעות ומנווטות תמיד בצד העליון. עד שהגנרל בל ריוז, אחרון הכובשים של הקיסרות הגלקטית, הביא אותה בענק בתמרון טקטי והטעייה פסיכולוגית מבריקים, והופיע עם הצי שלו _מתחת_ למישור הפלנטרי, וניצח את הברברים המופתעים כמעט בלי קרב. כל הכבוד לצה"ל. הבעיה של המתרגם לא ייחודית למד"ב, ואכן בסרטי ריגול הסובייטים מקפידים לדבר אנגלית. המבטא תלוי בהתקדמות הסרט ובמרכזיות הדמות. החיזרים נראים כמו בני אדם בגלל מד"ב גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיטניק. כמה זה מרגיש? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |