בתשובה ליוסי גורביץ, 24/02/01 18:23
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 17968
כן, לי (ואני משער, אך לא כתבתי זאת: לעוד כמה מקוראיו). יכולתי לכתוב "יוסי גורביץ הוא מי שהנאורות ממנו והלאה" - או אז זו היתה "קביעת עובדה" כשמדובר למעשה בדעה. מובן שלא בחרתי לעשות זאת. ועתה - צא ובסס את קביעתך אשר ציטטתי לעיל, ובהזדמנות זו צא וחשוב - האם פרשת "הוצאת הדיבוק" היתה זוכה להתיחסות תקשורתית כה נרחבת (ומוגזמת) אילו היו טקסים אלה חזון נפרץ במחוזותינו, ולא היו אלא בחזקת קוריוז?
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 17984
הרשה לי לפקוח את עיניך ולגלות לך שיש תעשיה שלמה של גירושי דיבוקים, הענקת ברכות, גירושי שדים וכן הלאה וכן הלאה במדינתנו. המקרה המפורסם הפך למפורסם כי הוא צולם והופץ, זה הכל.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 17996
אני מבין שאתה מתקשה לבסס את הטענה שמהווה אבן-פינה לטיעון שלך כפי שהבנתי אותו. מזכיר את טענתך "הישראלים אימצו את השואה כדת חדשה ]...[ אנשים באמת משוכנעים שיש המוני נאצים שרק מחכים שיגיעו יהודים לאזור שלהם כדי לחמם מחדש את התנורים. ללא השואה ]...[ הזהות הישראלית כנראה תקרוס" (מה זה אם לא השערה בלתי-ניתנת להוכחה במסווה של עובדה?).

דיון 412
דיון 412

יש תעשיה שלמה של הבלים ואמונות טפלות (דוגמאות למכביר סיפקו כמה מהמגיבים האחרים), אבל לא הוכחת שום קשר משמעותי למציאות הפוליטית. נהפוך הוא: ההתייחסות בחוק העונשין הישראלי לכישוף (לרבות מעשה-קוסם והגדת עתידות) מעידה כי נבחרי הציבור (ומכאן: שולחיהם, דהיינו הציבור) שוללים תופעות אלה כל אימת שיש בהן מעבר לפולקלור.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18083
זו דרך אחת לקרוא את העובדות.
אני הייתי אומר שהעובדה שיש איסור בחוק על כישוף מצביעה על פחד מפני תופעה רווחת, שעלולה להשפיע השפעה רחבה ומזיקה, ולכן יש להילחם בה בכלי המשפטי החזק ביותר - החוק הפלילי.
לו היה מדובר בתופעה שולית ש'כולם' מסכימים שאין בה ממש, קשה להאמין שהייתה זוכה לטיפול מסוג זה (כמובן אם נתעלם מזמן כתיבת החוק, מגבלות השינוי וכו').
העובדה שהחוק נשאר כמעט ללא אכיפה (כפי שעולה מדבריך שגם הגדת עתידות יכולים להיחשב לכישוף..) מראה דווקא שהרשויות היום אינן רואות בעייה חברתית קשה בתחום זה.
ניתן לומר שטוב שכך. האם רצוי שהחברה תעקור מקרבה, בכוחנות של המשפט הפלילי דווקא, אמונות של יחידים בה שאינן מזיקות בהכרח לאחרים? הרי אם יש נזק ישיר, יש גם כלים משפטיים אחרים לטפל במעשה, אך לפגוע בזכותי לפנות למי שלבי חפץ (או אמונתי מכוונת), זו התערבות גסה בזכותי לנהל את חיי.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18085
ראשית, אני מודה באשמת ה"זו דרך אחת לקרוא את העובדות". היה חשוב לי להראות שגם דרך זו קיימת (כרגיל - האמירה המפורשת הופיעה בטיוטה אך נמחקה מהנוסח הסופי).

לכן, ולא בכדי, גם לא ציטטתי את לשון החוק, אלא דיברתי על "ההתייחסות" שלו, שהרי אם תעיין שוב בחוק העונשין, תראה שאמנם יש התייחסות, אך *אין* איסור בחוק על כישוף, וזאת (להבנתי) כיוון שמוסכם ומקובל שכישוף הוא בלתי-אפשרי, ואין טעם לאסור את הבלתי-אפשרי.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18086
אם הכוונה היתה רק למנוע קבלת תמורה בעד הכישוף, לא היה צורך בסעיף חוק מיוחד. הסעיף בא לאפשר לשלטון להתערב מקום שהוא חושש שמכשף (או מי שחושב שהוא כזה, או מצליח לגרום לאחרים לחשוב שהוא כזה) יגרום נזק למאמינים פתאים. לולא החשש מפופולריות הכישוף משמעותי, היו מסתפקים בסעיפי חוק אחרים הקיימים לשאר רמאויות.
תופעה מעניינת היא, כי אמונתו של אדם שהוא בעל כוחות כישוף לא רק שלא תועיל לו, אלא נחשבת לנסיבה מכבידה בעיני בית המשפט, שאז יש יותר צורך בהתערבות ואכיפה...
אני חוזר על ספקותיי לגבי ההתאמה לזכויות הפרט ואוטונומיות של כל אדם לבחור לעצמו דרך חיים, גם דרך טעות.
(במאמר מוסגר, מעניין שהחוק מאפשר כישוף לצורך בידורי חדגיש היעדר תמורה בעד מעשה הכישוף. האם המחוקק מגן עלינו מפני תשלומים שונים, או מפני בעיות אחרות הקשורות בכישוף?)
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18097
החוק מייצר את ההבחנה בין ''כישוף'' (שלגבי אפשריותו החוק אינו קובע עמדה, אולם אני מבין ממנו ש''אין דבר כזה'', וזה בעצם מה שהיה חשוב לי להראות מלכתחילה) ובין ''התחזות לכישוף'', ומנסה למנוע מצב בו האחרונה נמכרת לפי ערכו של הראשון.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18100
איני חולק עליך בדבר המיקוד של החוק. מה שטענתי היה רק כי אילו המחוקק האמין שהבעייה היחידה היא ההתחזות - החוק לא היה קיים. הרי התחזות לעשות דבר ש'אין דבר כזה' כדבריך, אינה בעייתית ואין צורך לאסרה, הלא כן?
על-מנת לחזור למה שהוא בעיני העיקר, אנקוט עמדה ברורה:
על החוק להתבטל, שכן הוא מניח שאין דבר כמו כישוף, אוסר על 'התחזות' לעשות אותו דבר שממילא הניח שאינו קיים, ומעמיד את כל ציבור הלקוחות הפוטנציאלי בחזקת טפשים שיש להגן עליהם.
אדם המאמין שיש לו יכולת לשנות סדרי עולם, יש לאפשר לו למכור את מרכולתו. אם יש לקוחות, שיבושם להם, אם אין, שיכשף עבור עצמו בלבד.
אם יש מקרים קיצוניים בהם נדרשת התערבות לשמור על הציבור, ניתן לעשות זאת דרך מגוון כלים משפטיים אחרים, זולת הסעיף הספציפי.
אם ברצוני לפנות למגדת עתידות, זו זכותי, ואם היא דורשת תשלום על מאמציה, זו זכותה.
מדוע לה למדינה להתערב בכך?
ואם היא מגינה עלי מפני טפשותי, האין דברים חמורים בהרבה שאדם מן הישוב עושה לעצמו והחוק זונח את הגנתו שם?
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18104
יש בארץ חוק נגד הונאה.
אם מישהו מבטיח לי כישוף אפקטיבי, אז למעט המקרה בו יצליחו המכשף/המכשפה להוכיח את אפקטיביות הכישוף לבית המשפט, הם יורשעו בהונאה. זכור לי שהיה ב"הארץ" מאמר בנושא ובו נאמר שלמעשה אין שום חוק נגד כישוף בארץ, כל עוד ניתן להוכיח את אמיתותו של הכישוף. (ובתנאי שהוא לא נעשה כאיום, שוחד, וכו' שאז זאת עבירה אחרת)
ניתן כמובן לשאול, מדוע יש צורך בחוק כנגד הונאה, שמעמיד את כל ציבור הלקוחות בחזקת טיפשים שיש להגן עליהם.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18116
החוק הוא באופיו חוק להגנת הצרכן. הוא דומה לחוקים האוסרים לייחס למוצרי-מזון סגולות רפואיות.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18152
א. החוק האמור הוא חוק מנדטורי, והוא בבחינת אות מתה. אין משתמשים בו עוד, אלא במקרים של הונאה בוטה במיוחד - והוא נועד לטפל בנוכלים, לא במכשפים. אני משער שאם מישהו היה מולק תרנגול שחור תוך ריקודים חסידיים בכנסת, ומשביע שדים לגרור אל השאול את נשמתו כבדת העוון של חיים רמון, היו מאשפזים אותו, לא מעמידים אותו לדין על פי פקודת הכישוף.

ב. השואה כדת הישראלית - זו, אכן, היפותזה שלי. אם כי, יש לציין, שיש כמה מחקרים התומכים בה. היא אינה מקובלת אוניברסלית; אין זה הופך אותה לבלתי תקפה.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18153
א. ברור שהחוק נועד לטפל בנוכלים ולא במכשפים, וזאת כיוון ש*אין* מכשפים. יש רק נוכלים, פה ושם. כתיבת חוק נגד מכשפים כמוה ככתיבת חוק האוסר יבוא פילים מכונפים. הערה טכנית: אינני יודע מהי "פקודת הכישוף" (אולי זה החוק המדנטורי אליו אתה מתייחס? אני התייחסתי לחוק העונשין, אבל אני מתרשם שהתוכן דומה). אנשים (ראש הישיבה שלך לשעבר, בעיקר) כבר עשו בכנסת כל מיני דברים מוזרים ולא אושפזו, אבל אפשר לקוות....

ב. כבר תהיתי לאיזה תחום מדעי (?) משתייכים מחקרים כאלה, מה משמעותם, ומה הופך אותם ליותר חזקים מההיפותזה שלי "המנגל כדת הישראלית". אולי יעזור לי אם תציג את "השואה כדת" במקביל לדת אחרת (נצרות או איסלם) כדי שאבין אילו מאפיינים של דת יש לה, ובהמשך - אם אפשר להראות שישראלים רבים נמנים על מאמיניה(?) או שהם בני-הדת הזו.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18154
התחום המדעי הוא סוציולוגיה, כמובן.

אשר לפקודת הכישוף - פקודה, ולא חוק, כי היא מנדטורית במקורה. אגב, יתכן מאד שמדובר בהעתקת חוק הכישוף האנגלי, משנת 1734 (שנחשב לנאור, מפני שהוא אוסר על הריגת מכשפות, ומטיל קנסות במקום). שווה בדיקה.
מפעל הקופסאות של יוסי גורביץ 18155
באמת שווה בדיקה, כי מה שאתה מתאר לא דומה בכלל לשני הסעיפים בפרק הדן בהונאה בחוק העונשין אליהם התייחסתי אני (ובהם לא מדובר על מכשפות או מכשפים). האם הפקודה הזו עדיין בתוקף? (לא שיש לזה חשיבות - זה עיסוק בפילים מכונפים).
מפעל הקופסאות של מיץ פטל 18135
ומיץ פטל ידוע כקשקשן. לי - ומן הסתם לא רק...
מפעל הקופסאות של מיץ פטל 18145
:-)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים