בתשובה לאלכסנדר מאן, 22/02/01 2:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכס ידידי, סליחה על העיכוב, תגובה שכזו דורת זמן אחרי הכל. תודה לירדן על תגובתו שאולי שברה בינתיים את המתח שהצטבר באוויר, במיוחד הייתה חשובה תגובתו השנייה שהיא גם ביטוי להבנה שהצטברה אצלי בחודשים האחרונים על הבדל בין תיאוריה למטא-תיאוריה, שעליה אולי ארחיב בהזדמנות אחרת. כעת ל"בשר" אני לא מבטיח שום דבר כיוון שעדיין חסר לי מידע רב. כמו כן, ההסבר לא יהיה רק לגבי ברק אלא יגלוש גם לסוגיות אחרות שרלוונטיות לפעילות הפוליטית בחצי השנה האחרונה. בניגוד לה"ה ewilde איני טוען כי "נערכו מגעים חשאיים" (חוץ מאשר בין עומרי שרון ונציגי בעלי הקזינו ביריחו בוינה, שנחשפו על ידי כתבת ערוץ 1, איילה חסון) בין אף גורם לאף גורם אחר. אני לא "ממציא" דברים ומשתדל להתרחק מספקולציות שכאלו כמו מאש. הנקודה שממנה נוח לי להתחיל היא ועידת קמפ-דיויד באוגוסט (כן, זו עם הדחיפות ההדדיות של ערפאת ואהוד ברק). בוועידת קמפ-דיויד הציע (לפי הפרסומים) אהוד ברק ליאסר ערפאת מדינה על כ-92 אחוזים מהשטח + שליטה משותפת בירושלים העתיקה + שטחים חילופיים אך דרש משהו בתמורה – הצהרה על סוף סכסוך (ומי יודע מה עוד). ערפאת סרב, ופצח ב"אינתפדת אל-אקצא". כעת, נדרש כל אחד לשאול את עצמו, האם בעקבות המהומות ערפאת יקבל שטח גדול יותר וויתורים רבים יותר? מי שאומר "כן" עושה שקר בליבו כיוון שהמהומות האחרונות גרמו לתפנית *ימינה* בציבור הישראלי והרגשה ש"אין על מי לסמוך" בצד השני כל עוד "האיש עם השערות על הפנים" נמצא בצד השני. האלטרנטיבה הייתה כמובן לקבל את ההצעה ואולי אפילו להתגלח ולרדת מתלבושת המדים הקבועה ו"לנשק כמה תינוקות בתל-אביב". כלומר, לזכות באהדת דעת הקהל הישראלית ולהפעיל *דווקא* *כך* לחץ על ממשלת ישראל לויתורים נוספים על סמך הפגת האיום הצבאי. ההנחה הצנועה המקובלת שלי היא שאם אני מבין את זה אז גם ערפאת מבין את זה. אבל ערפאת בחר בדרך הראשונה ולכן המסקנה שאני מסיק היא שהדבר *האחרון* שמעניין את ערפאת הוא השטח של המדינה הפלשתינית העתידית או לחילופין המצב הכלכלי שלה (מה שכמובן עוזר גם לשמור על הדיקטטורה). יש דבר חשוב יותר – לשמור על האיזור כאזור סכסוך ביחד עם בן-בריתו הקבוע – סדאם חוסיין שנזכר להתעורר פתאום במקביל ולשגר מסרים תומכים ברשות הפלשתינית ולקדם דיביזיית חי"ר. למה קיווה ערפאת? לניצוץ מספיק חזק בנוסח תגובה ישראלית חזקה בסגנון "תנו לצה"ל לנצח". מה שצפוי שיקרה אחרי צעד שכזה, זה שהאו"ם ישלח כוחות הפרדה שיגדירו את הגבול בין ישראל לפלשתין דה-פאקטו, אבל בלי הסכם ובלי "סוף הסכסוך" (ופתרון בעיית הפליטים שעדיין עומד על הפרק). מה עשה ברק? התאפק, לא "שלח את צה"ל לנצח" אלא פעל בנוהל שגרה (שגרה זה רע? – תלוי מה האופצייה האחרת?) – מבליגים ולא מספקים את רצונו של ערפאת עד שלא תפסיק הלחימה. כל סבב שיחות עד כחודש לפני הבחירות היה שיחות להפסקת אש ולא משא ומתן. אע"פ שכנגדו נסעו פרס וליפקין-שחק לעזה, איך אני יודע שכנגדו? כיוון שכאשר נשאל על השיחות הנ"ל ענה שאלו שיחות על הפסקת אש ולא משא ומתן. גם בחודש האחרון לפני הבחירות, כשבן-עמי וביילין ניהלו משא ומתן קונקרטי ובאייל ניהלנו דיון על "האם המשא ומתן הוא לגיטימי?" הקפיד ברק "לחבל" בשיחות על ידי הצהרות על אי-מחוייבות וחוסר התקדמות. מדוע ברק התפטר מראשות הממשלה? איני יודע. כאן מתחילות הספקולציות. ייתכן שהבין כי בקונסטלציה הנוכחית כאשר בממשלה שלו הוא במיעוט (עם בייגה שוחט ואפריים סנה בעיקר) ואינו יכול להכנס לממשלת אחדות. חנן קריסטל בהרצאתו בטכניון הצליח לשכנע אותי שכנראה מלכתחילה היה ברור לו שהוא לא הולך לנצח בבחירות הקרבות, ולו רק בגלל הנסיבות – אנשים נהרגים על בסיס שבועי, מצב הביטחון האישי לא טוב, "חתרן בלתי נלאה" בעקבותיו וכו'. אם נקבל את דעתו של חנן קריסטל אזי נסתכל על המהלכים הבאים שלו. בעיקר חסימת שמעון פרס. אהוד ברק בעיקשות חסם את פרס, בעיקר בעזרתו האדיבה של יוסי שריד (מה זה אומר עליו?) ופרס במקביל כרסם במעמדו באמירות כמו "זה לא הזמן" כאשר קריאות עידוד קראו לא להתמודד במקום ברק ("זה לא הזמן" – כלומר זמן אחר כן...). גם בליכוד, אגב, התנהל מהלך דומה, אך לטעמי הוא כוון בעיקר נגד מאיר שטרית (כן, אני רואה את אלו שרצו לצעוק "נתניהו" עכשיו, אך לדעתי נתניהו לא רצה לרוץ בבחירות הנוכחיות כלל ועשה את מה שעשה כדי לצאת ידי חובה ואחר-כך לתרץ זאת בכך שכנסת לא מתפזרת). למה נתניהו לא רץ? כי נתניהו היה "לוקח בהליכה" את הבחירות מול אהוד ברק בניגוד לאריאל שרון שסומן עד אז מוקצה מחמת מיאוס על ידי חלק גדול מהציבור הישראלי בעקבות מלחמת לבנון (ולא בצדק). למה חשוב לא לנצח בהפרש גדול? כדי להקים ממשלת אחדות, וכמו שהבטיח אריאל שרון למנות את ברק לשר הביטחון – חשבתי שלטענת הליכוד ברק *לא* מספק ביטחון לאזרחי ישראל, לא? ברק גם טרח לא לפסול ממשלת אחדות עד לעשרה ימים לפני הבחירות שכמצבו בסקרים היה עדיין בכי-רע ורק אז שחרר הצהרה אחת, שגם ממנה נסוג יומים לאחר הבחירות. אולם, המאמצים לא צלחו, אם בגלל פרס או בגלל הציבור או בגלל סיבות אחרות ואהוד ברק הפסיד בהפרש של %25, והתפטר מראשות המפלגה. למה התפטר? לא יודע. אולי ניסה לעשות "תרגיל נאצר" (נאצר התפטר אחרי מלחמת ששת הימים וחזר לאחר כמה ימים נוספים עקב "בקשת העם", אולי ניסה לעשות "תרגיל ביבי" (חזרה על בחירות 99). אני לא יודע ואין לי הסבר לאף אחד מהנימוקים. אבל בכל אופן אני די משוכנע שמהלך עד הבחירות נועד ליצור ממשלת אחדות בראשות מועמד הימין ולדחות את הסכמי הקבע עד הסתלקותו של ערפאת מהשלטון בדרך זו או אחרת. זה גם מתקשר לי להכנות להפרדה החד-צדדית שעליה הצהיר ברק לפני כארבעה חודשים. הצהרה שכזו הינה דווקא מנוף לחץ על ערפאת (והיא כמובן לא מומשה אלא נשארה ברמה של תוכניות) כיוון שהכלכלה הפלשתינית כבולה בעבותות לכלכלה הישראלית וכל שכבות האוכלוסיה – מהפועלים שעובדים בישראל דרך הסוחרים שהכנסות מישראלים היוו נתח נכבד מתקבוליהם וכלה בגורמים בהנהגה שמעורבים כלכלית בקשרים עם ישראל. די לראות מה קרה לכלכלה הפלשתינית בחצי השנה האחרונה כדי להבין שהפרדה שכזו היא מכת מוות למדינה שבדרך. המשא ומתן הקואליציוני? אני באמת *באמת* לא יודע ולא מבין מה קורה שם, ברור ש"הסכינים הארוכות" נשלפו מהנדנים אבל כמות התהפוכות והבאלגן אפילו שברה אותי. בכל מקרה, אני חושב שגלעד בתגובתו אמר את מה שרציתי לסכם בו. כרגע רב הנסתר על הגלוי ועיתותי לא בידי כדי לסכם את כל המה שקורה – וקורה הרבה. לכן, הניתוח שלי חלקי ומרושל במידת מה. אבל כזה הוא טבעו של המאבק בין התבונה לכוח השיפוט. השיפוט מעלה בפני התבונה בעיה שיש לדון בה ורוצה תשובה, ועכשיו. התבונה יכולה להמשיך ולדון ולחשוב ולשפר את התשובות שהיא מספקת, לו רק ניתן בידה זמן אינסופי. שלך, ערן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להסכים לתיאוריה (או מטא-תיאוריה?) שלך, אפשר להמשיך ולמלא את החסר. בהנחה שלברק יש מטרה למנוע ממשלת אחדות (כזכור, הוא לא בנה ממשלה כזו בלפחות שתי אפשרויות שהיו לו אחרי הבחירות ב99 ולפני הבחירות השנה). אפשר להגיע למסקנה שהתפטרותו (הראשונה) של ברק היתה למנוע מה"פעילים" לכפות עליו כניסה לממשלה וניסיון להכניס את מפלגת העבודה למלחמת ירושה שתמנע בניית הנהגה בזמן הנחוץ להקמת הממשלה. לאחר שהתרגיל לא הצליח בשלמותו וברק ראה שמפלגת העבודה מגיעה לממשלת אחדות (בעיקר בעקבות לחץ כבד של נציגי הליכוד???) ללא הנהגה מוסמכת, ברק החליט לחזור בו מהתפטרותו ולהפיל את ממשלת האחדות ע"י הצגת דרישות שנראו לו לא סבירות (הוא היה בטוח שאו ששרון לא יקבל את הדרישות או שממפלגת העבודה עצמה תקום התנגדות חזקה מאד) התרגיל אמנם הצליח בתחילה אבל שרון (שדווקא את התנהגותו אני לא מבין) החליט לתת לברק את כל מה שהוא ביקש ובנוסף לכך נפגש אם האופוזיציה הפנימית העיקרית של ברק (רמון) לשכנע אותו לקבל את ברק. לכן ברק עשה את השלב המתבקש הבא והחליט להתפטר (בפעם האחרונה - בינתיים?) בתקווה (שאולי הצליחה) לסכסך בין הליכוד לעבודה ובתוך העבודה פנימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם ההנחה שלך שמטרתו של ברק היא לא להקים ממשלת אחדות. ממשלת אחדות אינה מטרה אלא אמצעי. לדעתי, ברק דווקא רצה להקים ממשלת אחדות לפני שהתפטר ומי שמנעו ממנו היו ביילין, פרס, ליפקין-שחק ובן-עמי. לכן, כדי להכריח אותם להכנס לאותה "מיטת סדום" הוא התפטר, מנע את ריצתו של פרס (שאולי לשם שינוי דווקא היה מנצח את אריאל שרון – אבל אז לא הייתה ממשלת אחדות). בעיתוי הנ"ל זה מתאים למהלך של עצירת תהליך השלום באופיו הנוכחי ומעבר להסכמי ביניים ארוכי טווח. לעומת זאת, להקים ממשלת אחדות ב-99 דווקא היה מחבל במשא ומתן עם הפלשתינים כיוון שאז לא היה מי שימלא את תפקיד "האופוזיציה האחראית" שתעזור לברק לוותר פחות בשיחות. אבל שוב, אין לי שום דבר מבוסס והכל עדיין בגדר ספקולציות. לא שמעתי שברק הציב דרישות שלא נענו על ידי הליכוד או משהו שכזה ולכן עדיין לא נהירה לי כל סוגיית ההתפטרות ואני מגשש באפלה. אגב, מישהו בכלל יודע על מה מדברים במשא ומתן הקואליציוני? מעט מאד דולף החוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות (הנוספות) , לדעתי, ב(מטא?-) תיאוריה שלך היא שלא ברור מה הוא מטרה ומה הוא אמצעי. ז"א אתה מנתח את מעשיו של פוליטיקאי על פי מעשיו, ולא לפי הצהרותיו, ולכן אי אפשר לדעת מהם מטרותיו (כי ההצהרות שלו תמיד לא אמינות) אלא רק בדיאבד, ואי אפשר לדעת מה מבין המעשים אותם הוא קידם הן מטרותיו האמיתיות (ומה רק אמצעי). לדוגמא, אתה מחלק את הפוליטיקאים בישראל לפי בעד מול נגד הפרדה, לא ברור לי למה אתה מתייחס להפרדה כמטרה, הרי באותו אופן אפשר להתייחס להפרדה (ולהשתלבות במקביל, כמובן) כאמצעי על מנת לשנות את הפער החברתי בישראל/ על מנת לקדם אוכלוסיה מסויימת בישראל/ על מנת לחזק את החלקים הרפובליקאים בישראל (וכו'). אני הראיתי שכל מעשיו (ושוב לפי הכללים שקבעת, התעלמתי מהצהרות והתיחסתי למעשים בלבד) של ברק היו למניעת ממשלת אחדות, לכן אני לא חושב שבקונטקס של התיאוריה שלך אתה יכול לפסול את המטרה אותה העליתי (כמו גם, כזכור לך, האפשרות, המופרכת בהרבה, שסדאם פועל למען עצירתו של עו"ד מזרחי). דווקא (לפחות מבחינה היסטורית) שמעון פרס הוא לא מי שימנע ממשלת אחדות... ברק לא הציב דרישות שלא נענו ע"י הליכוד, ברק הציב דרישות שלא היו צריכות להענות ע"י הליכוד, (תיקי הביטחון, חוץ, תשתיות/ אוצר/ חינוך, פירוק התנחלויות וכו') העובדה (המתמיהה?) שהליכוד קיבל את הדרישות מראה אולי ששרון משחק פוקר עם ברק כאשר כל הקלפים של ברק גלויים לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלי שמטרה היא "משהו מעשי". ממשלת אחדות אינה "משהו מעשי" במובן של יתרון כלכלי או מימוש ערך (אלא אם כן הערכים שלך כוללים ממשלת אחדות, מה שלא סביר בעיני) אלא כלי כדי לממש דברים שכאלו, כמו שכיסא אינו מטרה אלא אמצעי, וכבר כתבתי במקום אחר על ה"וויתור מרצון" לדעתי של נתניהו לברק על השלטון ב-99. ההגדרה שנתתי עכשיו היא גסה מדי ואיני מתחייב להגן עליה לפני שאעדן אותה בהזדמנות אחרת. בכל מקרה, אתה טוען שהראת לפי "הכללים שלי" שברק מתנגד לממשלת אחדות. לא נכון! אתה התחלת את תגובתך הקודמת במילים "בהנחה שלברק יש מטרה למנוע ממשלת אחדות" כלומר הנחת את המבוקש! ואז הבאת שתי דוגמאות, שעם אחת הסכמתי אבל על השניה חלקתי (ובוודאי שלא הבאת סימוכין לשתיהן). בכל מקרה, ברגע שנסכים (אם נסכים) שממשלת אחדות אינה מטרה אלא כלי אזי אין בכלל משמעות לאמירה "ברק בעד ממשלת אחדות" או "ברק נגד ממשלת אחדות" כיוון שבדיקה צריכה להיות "האם ברק בעד/נגד ממשלת אחדות בעיתוי X?". גם הדרישות של ברק לא היו לא סבירות לאור מה ששרון הבטיח. האם לזאת התכוונת כאשר כתבת "משחק פוקר ..."? אם כן אז אתה מעיד על הבעיתיות של התיאוריה שהעלת במסגרת הכללים שלי כיוון שההנחה שלי היא שהפוליטיקאים הם רציונליים באמצעים ולא עושים שגיאות שכאלו, במיוחד לא במשא ומתן. לכן איני רואה עדיין כיצד ברק הכשיל ממשלת אחדות כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאתה מאמין שכל פוליטיקאי הוא הארי סלדון קטן. יכולתם מעוררת ההשתאות של פוליטיקאים לנבא את העתיד, ולפעול בצורה שתבטיח את הגעתו בצורה הרצויה להם, נראית לקוחה מספריו הנפלאים של אסימוב. כמה חבל שהולוגרמה של דוד בן גוריון לא מפגינה נוכחות בזמני משבר. הופעתה בזמנים טרופים אלו, מפזרת נתונים סטטיסטיים פסיכוהיסטוריים ביד בוטחת וממליצה על דרכי פעולה, הייתה מועילה לשיפור רוחו הקודרת של העם. ולספקנים, הנה קורטוב חומר למחשבה: האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע לגוף החשאי והמיסתורי ביותר של ישראל קוראים "המוסד" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר נתניהו, משנתי הסדורה והמבולגנת גם יחד, פזורה ברחבי האייל, אתה מוזמן לקרא ולהגיב. תגובתך כללית מכדי שאוכל להתייחס אליה. בברכה, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב ש"המוסד" הוא הגוף החשאי ביותר של ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב ש"אס"כ" הוא הגוף החשאי ביותר של ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אס"כ? המשך בשינוי אדרת של לק"מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחוק, אבל המתרגם לעברית היה בבעיה בגלל קיום "המוסד". אם הספר היה מתפרסם תחת השם "המוסד" (כפי שהוא נקרא במקור, Foundation) - הספרנים לא היו ממקמים אותו על מדף המד"ב... לכן הוא נקרא "המוסד השמיימי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מתקשה להבדיל בין אמצעים ומטרות לשיטתך, האם ממשלת אחדות היא באמת לא משהו מעשי, הרי במובן של יתרון כלכלי (ועל מימוש ערך, הרי אסור לדבר, שלא נכניס את האידיאולוגיה האסורה) יש לממשלת אחדות משמעויות ברורות לדוגמא אופוזיציה קטנה = מעט חוקים "פופוליסטים" = תקציב יותר קטן... הכללים שקבעת (כמו שהבנתי אותם, ויכול מאד להיות שכאן הבעיה) אומרים שצריך להסיק את מטרותיו של פוליטיקאי אך ורק על פי מעשיו, הראיתי שכל מעשיו של ברק (מ - 99) מנעו ממשלת אחדות (כזכור, לפני הבחירות הוא היה ראש הממשלה, ולכן היה יכול לכפות על ביילין-בן-עמי ממשלת אחדות), ergo מטרתו של ברק היא מניעת ממשלת אחדות. כשכתבתי על משחק הפוקר התכוונתי לכך שיש פה מפגש בין שני פוליטיקאים בעלי אינטרסים שונים שמנסים להשפיע ולקדם את האינטרסים שלהם, וכשכתבתי על ה"קלפים הפתוחים" התכוונתי שנראה שאחד מהם יודע על מהלכיו (ועל המטרות האמיתיות אותם הוא מנסה לקדם בעזרת המהלכים האלה) של השני מראש (ומונע אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב, אתה מנסה בכל זאת להראות שממשלת אחדות היא מטרה מעשית, דרך התקציב, מה ששוב הופך את האחדות לכלי ולא למטרה – המטרה כעת היא בעצם התקציב, או אפילו אפשר לומר מילים גסות כמו "מדיניות פיסקלית" או "שינוי מבנה המשק". כעת יש לבדוק האם באמת ממשלת אחדות (ושוב, ככלי ולא כמטרה) משרתת בקונסטלציה הנוכחית את המטרה הזו. ב. אני מצטער, אבל פשוט לא הראת. לא בתגובה הנוכחית, ולא בתגובה הקודמת. לא סיפקת ארועים/אמירות/מעשים. אני לא מעיז להסתמך על מעט כל-כך בהגיעי למסקנה. אבל יתרה מזאת, אני טוען (כאשר אני שב ומתייחס לממשלת אחדות ככלי ולא כמטרה, מאחר שאני מקווה ששיכנעתי אותך ב-א) כי *לפעמים* כדאי לברק להקים ממשלת אחדות ולפעמים לא כדאי. ניסיתי להראות מניתוח המתמודדים בבחירות (פסילת פרס, אי התמודדותו של ביבי, ניטרול מאיר שיטרית שכבר נשכח והניסיון של שני הצדדים לגמור את הבחירות בהפרש נמוך יחסית) שהמטרה הייתה להקים ממשלת אחדות לאחר הבחירות. ייתכן והצלחתי לשכנע וייתכן ולא. בינתיים לא הצגת אתה תיאוריה חילופית כך שחובת ההוכחה או הסתירה היא עליך. ג. מדוע אתה קובע שהאינטרסים מנוגדים ומדוע אתה ממשיך וקובע שהאחד מונע אותם מהשני? אם אתה יודע משהו אז אנא חלוק זאת עימנו. אני *אשמח* לדעת מה קרה במשא ומתן הקואליציוני, שהתקשורת בעיקר מדברת על מה שקורה מסביבו, לא בתוכו. אבל הקביעה שלך, כל עוד לא הבאת סימוכין, היא חסרת בסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המטרה שלי הייתה לקבל ממך הגדרה להבדל בין אמצעי ומטרה, במילים אחרות התיאוריה שלך מציגה שני מושגים שאני עדיין לא הבנתי את ההבדל ביניהם, למה הפרדה (אם נקח את הדוגמא עליה אתה חוזר כל הזמן) היא מטרה, הרי לדעתי אם כבר היא אמצעי (לקיום מדינה מסוג מסויים?). והאם המטרה יכולה להיות ערך, אם כן אז אתה סותר את ההפרדה (המוצהרת) בין הפוליטיקה לאידיאולוגיה, ואם לא אז איך אפשר להגדיר את מבנה המשק כמטרה אינטרסנטית (ומה כן אפשר להגדיר כמטרה לגיטימית = שאינה אידיאולוגיה ואינה כלי דרכו אפשר לממש משהו אחר). ב. העובדות הידועות לי: אהוד ברק היה ראש ממשלה, היו לו שתי הזדמנויות להקים ממשלת אחדות, הוא נמנע מהקמה של ממשלה כזו בשתי ההזדמנויות תוך כדי תשלום מחיר אלקטורלי וכלכלי. אני חושב שהעובדות מוכיחות את התיאוריה (בעיקר שאין עובדות שמפריכות אותה). בנוסף לכך רמזתי (מתוך הנחה שזה ידוע לך) שדווקא ניטרולם של פרס ושטרית (שני תומכים מוצהרים של ממשלת האחדות, פרס אפילו היה שותף בהקמה של שתיים כאלה) תומך בתיאוריה שלי (נתניהו, כמו שצינת, הוציא את עצמו, כנראה בגלל סכסוך עם ש"ס). הניסיון של שרון לסיים בהפרש נמוך מחזק את התיאוריה שלי (כמו גם את שלך) כי אני טוען ששרון תומך בממשלת אחדות, אני לא חושב שברק ניסה להפסיד בהפרש נמוך (אם הוא ניסה להפסיד בכלל), אבל ברור שלאחר ההפסד ושיחה עם שרון הוא הודיע על התפטרותו (אמנם זה לא מוכיח את התיאוריה שלי, אבל בהחלט תומך בה). ג. אני לא יודע, והאמירה שלי נכתבה כהערכה (הפתיחה ב"אולי" לפני כל המשפט הראשון היה אמור לסמן את זה, אם כי מקובלת עלי הביקורת הסמויה על סגנון הכתיבה שלי) שהסתמכה בעיקר על העובדות שפירטתי (שכולן ידועות לך) סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להגדרה מדוייקת יותר תאלץ להמתין קצת. אני צריך להגדיר אותה במדוייק (ויש לי גם כמה חובות נוספים לך). אני מוכן קצת להמשיך ולומר שגם הפרדה אינה מטרה אלא אמצעי, האמת היא שיש כאן שרשרת שנגמרת פחות או יותר כאשר נמאס לנו (כי הפרדה היא אמצעי לשלום קר, ושלום קר הוא אמצעי לאופי כלכלי מסויים וכך הלאה...) ב. האם אתה מוכן לקבל את זה שממשלת אחדות אינה מטרה אלא אמצעי? אם לא אז ננסה את הטענה הבאה: כל אחד מהאנשים שמנית תמך בממשלת אחדות במצב מסויים, והתנגד במצב אחר. אם תראה לי שבמקרים בהם התנגד מן-דהו לממשלת אחדות היה בכך משום תמיכה עקיפה בממשלה (למשל מישהו שתופס עמדה של ימין קיצוני ו"מלכלך" את כולו בעיני הציבור) או לחילופין במיקרים בהם תמך מן-דהו אחר בממשלת אחדות בעצם היה בכך משום התנגדות (אייג'נט פרובוקטור שכזה, משהו כמו שמעון פרס שמדבר על מזרח תיכון חדש ופרוייקים איזוריים אבל בעצם לא עושה שום דבר מעשי בנושא) אזי ניתן יהיה לומר שמשלת אחדות הייתה מטרה. אחרת, המושג "ממשלת אחדות" אדיש למציאות – מישהו יכול להיות בעדו או נגדו וזה לא משנה כהוא זה את ההסבר שלך. בקיצור, אצלך חסרה הנקודה הקונסיסטנטית – נקודה שהפוליטיקאי בעקביות תומך בה או מתנגד לה. הנה חשפנו עוד הנחת יסוד – לפוליטיקאים יש מטרות קבועות, והם משתמשים באמצעים שונים, לעיתים הפוכים, אך בהתאם למציאות, כדי לממש את המטרות שלהם. מה שניסיתי להראות בפסקה הנ"ל הוא שלעצור ב"ממשלת אחדות" זה פשוט מוקדם מדי (ביחס להסבר שלי ב-א) וגם לא בהכרח תואם את העובדות. אני ב ומציין שלא ברור מדוע לא קמה ממשלת אחדות בספטמבר-אוקטובר. הקביעה שזה בגלל אהוד ברק לא בוססה כלל. בכל אופן, אני חושב שסוגיית ממשלת האחדות עדיין לא התבררה די צורכה, נתראה עוד שנה-שנתיים. ג. לא הייתה כאן ביקורת, כיוון שאתה משתמש בשם בדוי אז אתה יכול להיות אפילו אהוד ברק for all I know, או, אם לא נגזים, מישהו שמקורב למקבלי ההחלטות ויודע יותר ממני. אם כן, בכנות, אהיה שמח לדעת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תודה, היתה לי הרגשה שמשהו חסר. הבעיה בהגדרה הזמנית שנתת, היא חוסר האובייקטיביות של נקודת העצירה (אני מקווה שבעיה זו תתוקן). בכל מקרה נראה לי שהחזרת את האידיאולוגיה למשוואה. ב. ברור, אני מקווה, שאם ברק היה רוצה למנוע ממשלת אחדות (בספטמבר אוקטובר) הוא היה מונע, ומעצם העובדה שנמנעה ממשלת אחדות אפשר ללמוד שאולי היה זה ברק שמנע אותה. ברק, כמו שניסיתי להראות, התנגד באופן עקבי לממשלת אחדות (במעשיו, לאו דווקא בהצהרותיו). נזכרתי גם שלפני הפלתו של נתניהו והקדמת הבחירות הוצע לברק להצטרף ממשלת אחדות (באותו זמן הרוב שלו בסקרים לא היה מובטח, אם היה בכלל) וברק סירב (איך יכולתי לשכוח את הנאום הדרמתי של דרעי ואחריו נתניהו בכנסת). כך שלפחות עבור ברק אפשר להתייחס לממשלת אחדות כמטרה (נכון שכנראה מדובר במטרה נוספת אותה אמורה ממשלת האחדות לקדם, אבל אין לי דרך לדעת מהיא ולכן אני נעצר במכנה המשותף הראשון). ג. לצערי (ולמזלם הגדול של אזרחי ישראל) אני לא מקורב למקבלי ההחלטות ובטח שלא אחד מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זו כבר לא אידאולוגיה במובן הרגיל שלה אלא מה שאני קורא ''הנחות מוקדמות'', מקובל להגדיר אידאולוגיה בתור ''מה שאומרים לציבור'' (בהכללה גסה, אני מוכן לשלוח לך הגדרה מדוייקת יותר בדוא''ל) ב. שוב ''אולי'' לא מבוסס, ולדוגמא הנוספת שלך חסר ניתוח של הקונסטלציה הפוליטית ושאר ירקות. אתה עדיין רחוק מלהציג את ממשלת האחדות כמטרה עבור אהוד ברק. ג. נו, טוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מחכה להגדרה... ב. שוב, איך אפשר לבסס, מה עוד מלבד מעשיו של פוליטיקאי (שכפי הנראה לא מהווים ביסוס) יכול לבסס טענה (בטח שלא הצהרותיו או האידיאולוגיה שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הגדרת אידאולוגיה תישלח אליך בדוא"ל עוד היום (2 דפים PDF) ב. זהו, שאתה *לא* פרטת מה הוא עשה. אתה אמרת פחות או יותר: "הוא היה ראש ממשלה, ולא ייתה ממשלת אחדות". ההנחה הסמוייה שלך היא שם הוא ראש ממשלה אז הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. עליך מוטלת כעת חובת ההוכחה (כמו למשל לספק הסבר מדוע לא התקבלה טיוטת ההסכם שהציע טומי לפיד על ידי שני הצדדים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להוכיח שפוליטיקאי רוצה למנוע משהו (כמו למשל ממשלת אחדות), או אפילו לקדם משהו (אם נתעלם מהצהרותיו, ומתוצאות מעשיו - אז מה נשאר)? אם אני אתן הסבר מדוע לא התקבלה טיוטת ההסכם שהציע ח"כ לפיד, והרי נתתי הסבר (משום שברק רצה למנוע ממשלת אחדות), זה לא יוכל להתקבל כהוכחה, משום שאין לי דרך להוכיח שזו אכן הייתה מטרתו של ברק (הרי אי אפשר להתיחס להצהרותיו). אבל בכל זאת, העובדות הן: 1. כל זמן שברק עמד בראשות העבודה לא הוקמה ממשלת אחדות (למרות מספר בקשות מנתניהו ושרון). 2. ברק פרש מראשות העבודה, והוקמה (כנראה) ממשלת אחדות. ברור שזו לא הוכחה - משום שאין אפשרות להוכיח תיאוריה (אלה רק להפריך אותה) אבל זה א. מונע אפשרות הפרכה (עד שובו של ברק לראשות העבודה?). ב. תומך באופן עקבי לחלוטין בתיאוריה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |