בתשובה לאודווין, 17/11/03 20:20
תיקון 181104
איפה אמרתי במלה אחת שאישתר היתה רחומה - זוהי תכונה שמעולם לא ייחסתי לאלה כלשהי, כי אני לא חושבת שהרחמים היו חלק מתכונותיה. למעשה, יש לזכור שאת הקרבנות העלו בני האדם ולא האלים עצמם - שלגבינו מעולם לא היו קיימים מחוץ למיתוס. אולי יש להאשים באכזריות את הכוהנים שדרשו את הקרבנות האלה, כדי לאשש את קיומם ואת המשכיות קיומם התיאורטי של האלים, שהומצאו, נא לזכור, בידי האדם עצמו.
תיקון 181109
מה שגילגמש מנה הייתה רשימת המאהבים שלה, לא רשימת הקורבנות שלה (במובן של קורבנות למזבח). ואפילו היא הייתה צריכה להבטיח לאביה, אנו, שמחסני העיר מלאים בתבואתן של שבע שנים פוריות לפני שקיבלה ממנו את מוסרותיו של פר השמיים. רחמים כן היו מתכונותיה- העובדה שהיא ירדה לשאול כדי לנסות להוציא משם את דומוזי (למרות שהיא עשתה את זה כאיננה).
תיקון 181379
לא מתוך רחמים אלא מכיוון שרצתה אותו לעצמה. גורלו של דומוזי היה דומה לזה של פרספוני בתה של דמטר שנחטפה בידי האדס: כאלי צמחייה בילו את חלק השנה על פני האדמה כשהם משגשגים ומפיקים פרי, ואת חלק השנה האחר בילו בשאול לאחר שכמשו ומתו. חלקו החי של דומוזי השתייך לאישתר, אלת החיים והפריון, וחלקו המת לארשקיגל אלת השאול.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים