בתשובה לרודי וגנר, 15/11/03 22:22
גן-עדן למתאבד 182562
נהניתי לקרוא את הויכוח שלכם. יש הרבה שלמות ויופי בשירה מזוקקת וקצרה, (כמו של רחל, למשל, שהיא מדהימה בעיני) אבל נכון שאין כאן חוקים חצובים בסלע. בשיר, כמו בציור יכולים להיות כמה מרכזי התעניינות. אז כשהמשורר שומר על חוק או על מסגרת (למשל, אחדות רעיונית) מתוך בחירה ובידיעה שיש עולם מחוץ למסגרת, זוהי בחירה אמנותית. כשהוא לא רואה אפשרות אחרת, אז הוא כותב מתוך צרות אופקים, וזוהי "שירה של נכים". כך או כך, אני מעריך יותר משוררים שחושבים על כל מילה ועל כל שורה ("מיטב המלים במיטב סדרן"), וזה לא בהכרח סותר ריבוי רעיונות.

אגב, האם אין אחדות רעיונית בשיר? אולי "עם הפיליפינים אין לנו שום עבר משותף" זו אמירה אירונית, שהרי העבר המשותף שלנו עם הפולנים הוא השואה. גם "גברים רקובים" הוא דימוי שפירושו הקונקרטי מוביל ישר לשואה. אני חושב שזו כוונת המשוררת. תנסה לקרוא שוב, זה אף פעם לא מזיק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים