 |
|
 |
||
|
||||
 |
סוף-כל-סוף הובהר, שגם להתנהגותם של מפקדים בכירים, שרים ועוד יש גבול, וניתן להרשיעם בבית-דין אם הם חוצים אותו. דבר זה לא היה ברור בשנות החמישים, למשל. מבחינה זו, ארוע זה הינו מצוין. כעת - אני תקוה, שבית-המשפט ימשיך באותו כיוון ויגזור על מרדכי עונש משמעותי - בצירוף הבהרה, שהאדון ל-א יוכל עוד לשאת בשום תפקיד ציבורי שהוא לכל ימי-חייו. אם-כי - עם מה שבודאי ובודאי יעשו לו ''שכניו לתא'' בשנים הקרובות... הוא מחוסל כך או אחרת. ולנקודה אחרת - אכן, התנהגות ארגוני-הנשים - בהנהגתה של העייטית יעל דיין - בפירוש היתה שלא במקומה לכל אורך הפרשה הזו. יש בית-דין, ועליו מוטלת החובה לבדוק, האם האדם אשם או לא. בית-הדין עשה זאת. התלהמותן של רבות מהפמיניסטיות ערב פסק-הדין - עם כל שאני מסכים בהחלט עם עמדתן העקרונית - היתה מטופשת ומיותרת. דני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי רק לדעת שלבית המשפט אין שום דרך למנוע ממר מרדכי תפקיד ציבורי עתידי - אפילו אם הוא רוצה בכך מאוד. הדבר היחיד שיוכל לעשות הוא להבהיר שיש בעבירה קלון, דבר שיחסום את דרכו לחלק מהתפקידים, וגם אז לא ברור לכמה זמן. מצד שני, אולי טוב שכך? האם זכאית החברה שבוחרת מחדש את מנהיגיה הכושלים והפושעים להגנה פטרנליסטית כזו מידי בית המשפט? ולענין ה- 'לכל ימי חייו', רוח הכעס והנקמה השורה על רובנו כאן עלולה לעוור את עינינו לשיקול האמיתי של 'תיקון דרך' שכל אדם יכול ורשאי לעשותו עם הזמן. אולי זאת כתגובה לכך שאצלנו מקובל ששיקול זה הפך עלה תאנה לניקוי אשמים וחנינה טרם הרשעה - או מייד אחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הטלת קלון" זה לא לכל התפקידים הציבוריים? ובכל מקרה - יש בזה משהו... אחרי-הכל, אם אחרי *זה*, אם אחרי הרשעה במעשים נתעבים, נחותים ובזויים עד כדי כך, תהיה בארץ איזושהי תנועה משמעותית, שתסכים, בכלל, למנות את האפסוס הזה למשהו... אז אחת משתיים: או שזה מגיע לנו, או שזה, באמת, ממש מגיע לנו. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לאורך המאסר אם יהיה מאסר זה יהיה באחד מבתי הכלא שדי דומים לבתי מלון, הוא יהיה האנס (טוב לא אנס מטריד מיני) היחיד בכלא של "צווארון לבן" אז על איזה שכנים לתא אתה מדבר??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן שאסירים יקבלו את העונש שנגזר עליהם. לא פחות, אך גם לא יותר. אני מניח שקלטי התייחס לכך שאונס בתאי הכלא הוא עניין נפוץ, כמעט צפוי. בסדר, זה מה שאנו מצפים מקלטי. לאמיתו של דבר אינני יודע עד כמה העניין נפוץ, אך ברור שהוא קיים. לא פעם ראיתי בסרטים שבכך בדיוק מאיימים על אנשים: אם תיכנס לכלא - יאנסו אותך. איום באונס על ידי המדינה? כן. וצריך לעשות משהו בנדון. המדינה אחראית על האסירים. היא צריכה לתת להם הגנה, מזון, טיפול רפואי וכדומה. אם אדם נאנס בכלא, המדינה צריכה לפצותו על כך בצורה הולמת, משום שרשלנותה הביאה לכך. ואני בכלל לא מתחיל לדון מהו העונש הראוי למבצעים או למי שהכניס מאן דהו לכלא מתוך ידיעה שזה מה שצפוי לו. לאלה קשה לי בכלל לחשוב על עונש שיהלום את הפשע, שמר קלטי כה מתאווה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכון להיאנס בכלא, ממשי או מדומה, מכניס אלמנט משמעותי של אי ודאות בשיקוליו של אדם הבוחן אפשרות להיאסר משיקולים מעשיים. נניח בשלילה שידוע לכל אזרח שהמדינה תגן עליו מפני מעללי שכניו הטובים אם וכאשר יאסר. בעבור הכפשת שמו הציבורי מציעה לו המדינה מגורים, מחיה, ובפרט הזדמנות פז להתרכז כולו בלימודים מבלי שיצטרך לדאוג לפרנסתו. בניסוי מחשבתי שניהלתי עם חבר שלי (ואני מקווה שבזאת איני שם לעיל תכניות מבטיחות שלו/שלי), הוא תיאר את האפשרות הבאה: ברגע המתאים בחייך, הפלל עצמך בעבירה בטחונית עלומה וחמורה כאחד. את השנים הבאות הקדש בניחותא ללימודי תואר ראשון-שני-שלישי כאוות נפשך. לכשיסתיים הפוסט-דוק ותרגיש עצמך בשל לחזרה לחברה, פנק עצמך במענק שחרור נדיב - חשוף את עלילת השווא שנתפלה עליך בזמנו, אסוף מיליון או שניים פיצויים ואת שמך הציבורי, וסע לשלום. אין צורך להרחיב את הדיון על השינויים שמכניס איום ה"הליקופטר" לתוכנית הנ"ל. איש תם עשוי להציע הגנה מאונס ע"י בידוד בצינוק, אך מן המשתמע על מצבו של וענונו נראה שבידוד למשך פרק הזמן הנחוץ להשלמת אפילו תואר ראשון כרוך באובדן שפיות ודאי ומוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מן הראוי להבהיר שדעתי כדעת ד''ר רבינוביץ בנוגע לתנאים הנלווים למאסר, ובפרט באשר לכל ניצול של המצב כמקל וגזר ביד המדינה כנגד נחקרים. עם זאת יצוין שעצם רעיון הענישה באמצעות מאסר טעון חשיבה מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שהעלית נראה לי קצת הזוי. גם אם הכלא הוא אידיאלי, כלומר - תנאי מאסר הוגנים, והגנה מוחלטת על בטחונו של האסיר מפני שכניו, עדיין הוא אפשרות לא מצודדת במיוחד. בעבירה בטחונית חמורה, למשל, סביר שיבודדו אותך לחלוטין. שכח מיחסי מין כלשהם, עם גברים או עם נשים, למשך תקופת המאסר, או לפחות עד החופשה הראשונה, שאותה, אם נהיה נדיבים, תקבל תוך שנתיים. עונש המאסר, אם יתבצע כראוי, יכול להיות יעיל. מובן שיש צורך להגדיר מראש את מטרת העונש. אם המטרה היא הרחקת העבריין מהחברה כדי להוריד את הסיכון לאחר מכן - נראה לי שמטרה זו היא בת השגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל צור היה מנכ"ל משרד האוצר, והורשע במעילה. הוא נידון ל-15 שנות מאסר, וריצה שש מהן. הוא מתאר את חיי הכלא (כלא רמלה, שאינו לצווארון לבן) בספר שכתב ובצבעים מאוד לא נעימים. הוא מספר על מעשי אונס ואונס קבוצתי, על חוסר יכולתו ללמוד, בשל המגבלות על הכנסת ספרים, על טיבם הלא מצודד של החברים לתא, על תרבות הסמים, על הקללות הבלתי פוסקות, משכבי זכר בפרהסיה וחשש להיאנס, על הפחד שתסווג כ'שטינקר', על הפיכתו של אדם ליצור מפוחד העוסק ללא הרף בדברים הבסיסיים ביותר של הקיום: אכילה, לבוש (רמת קיום סבירה דורשת הסתייעות בהברחות) והישרדות בסביבה אלימה. כך שמי שחושב להעביר סמסטרים אוניברסיטאים על חשבון המדינה - שישכח מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי תנאי המאסר, המודל העומד לנגד עיני הוא יגאל עמיר, הרוכש השכלה במהלך מאסרו. עם זאת סייג מהותי לרעיון שהעלתי הוא קיום משפחה. גם אם יתפור לעצמו אדם תיק כזה שיכניס אותו לכלא ללא בידוד, לא יוכל לתפקד כאב/אם ראוי לצאצאיו, ולכך לא יעזרו הפיצויים שיקבל בסופ"ד. במישור העקרוני מציק לי הרעיון להעניש אדם ע"י נטילת תקופת זמן מחייו. יש לציין שהגישה המודרנית לבתי סוהר עדיין לא הגיעה ל"מצב יציב", קרי למצב המקיים את עצמו ועונה על המטרות שהוגדרו לו. מחד קיים המודל הברזילאי של בתי סוהר עצומי מימדים המנוהלים במידה רבה מבפנים, לפחות על פי תיאור התקשורת העולמית את המרד שפרץ שם לאחרונה. מנגד קיים המודל הספרדי, שם מפריטים את בתי הסוהר כך שבאותה הוצאה ציבורית ממומנת לאסיר שהות במקום מושקע ומטופח עם בריכה וכו'. ובסה"כ החלת עונש מאסר על מרבית העבירות היא התפתחות של מאות השנים האחרונות, בעוד שבעולם העתיק מרבית המאסרים היו פוליטיים בלבד (יתקנני נא מר גורביץ אם אני טועה). אם המטרה היא הרחקת העבריין מהחברה, כעין דיפוזיה אקטיבית למקום בו אינו מסכן את הציבור, אזי יתכן שיש משהו ברעיון הבריטי הנושן להגלות חוליגנים לעולם החדש. ואם מתכוונים לאפשר לעבריינים לחזור בבוא היום לחברה, אזי לא הגליה ולא מאסר נראים לי כמו פתרון יעיל, גם אם ברבות הזמן יוכח זה האחרון להיות בר-השגה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את אי הנוחות שלי עם הרעיון של "נטילת זמן-חיים" כאמצעי ענישה מרכזי לעבריינים, גם כשאינו מלווה באפקטים נלווים כמו אינוס. דהיינו גם אם טכנית יתאפשר להקפיא אסירים סטייל דמולושן-מן, אני לא בטוח שזה פתרון. ואיני מתיימר להחזיק בפתרון חלופי ראוי לשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה רק אני, או שרבים המחזיקים בדעות מהפכניות בנוגע לתיקון החברה טוענים בזמן זה או אחר כי "Y הוא התפתחות של X השנים האחרונות?" ולו לא הייתה זו התפתחות של מאות השנים האחרונות, זה היה הופך את זה ליותר\פחות טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"פ גישתי יש חשיבות לעובדה ש-Z *אינו* התפתחות של X השנים האחרונות. אם Z מתייחס לנסיבות סטטיות, והוא עצמו הופיע לפני עידן ועידנים ושרד מאז, אזי אני מרשה לעצמי להניח שהוא פתרון *יציב*, וזו תכונה חשובה לדעתי. אציין ליתר בטחון כמה מסקנות לוגיות ש*אינן* מתחייבות- לא אמרתי שZ טוב, לא אמרתי שכל פתרון הקיים מזה זמן רב W הוא בהכרח יציב (שהרי יתכן שהנסיבות השתנו מאז או ישתנו בעתיד), ולמען האמת לא אמרתי (או לפחות לא הייתי צריך לומר) שום דבר על Y שהצגת, מלבד הטענה שהוא אינו Z ולכן שומה עליו להוכיח יציבות או להשתנות. ועתה למעט דוגמאות - המין האנושי השתנה גנטית אך מעט באלפי השנים האחרונות, לכן אני מרשה לעצמי לבצע הקירוב הקואזי-סטטי ולומר שרק התרבות האנושית התפתחה ולא בני האדם. במובן זה אני מוצא עניין רב בטענה שבשיעורי התנ"ך בתיכון הציגו לנו כנגזרת מתיאור השושלת מקין עד נח בבראשית - הטכניקה (מדע, הנדסה) הולכת ומתפתחת מדור לדור ואילו הרשעות והאכזריות גואים מדור לדור. נניח עתה שבני אדם נשארים בערך אותו חרא עם הזמן, רשעים פחות או יותר באותה מידה, *לא* מפני שזה נגזר מקביעות המין האנושי גנטית, אלא בהיעדר סיבה להניח אחרת (שיקול סימטריה?). אזי אני מתייחס לאנושות כאל 'נסיבות קבועות' וטוען שיש חשיבות לכך שפתרון Z הנוגע לאנושות, במקרה זה צורת ענישה, נמצא בשימוש מזה זמן רב ואילו Y לא. כמובן שקיימת תלות גם בנסיבות משתנות, התפתחות טכנולוגית למשל, אך תסכים איתי שבתי סוהר ניתן היה לבנות גם בתקופה האכדית. שוב, כל השיטה המפורטת לעיל מסוגלת רק לאפיין פתרונות קיימים, לא להציע חדשים, לא כשלעצמה. (ואת יתרת הדיון נעביר אולי למאמר עדכני יותר, או לאימייל [?!]) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם העתיק, מי שהיה עובר על חוקי החברה לא היה נאסר - אלא מועלה לגרדום. האם לזה ברצונך לחזור? מרוח-הודעותיך, ברור לי שלא. השאלה היא, אם כן - *מה* אתה מציע במקום מאסר? צריך להגן על הכלל? צריך להעניש את הפושע באיזושהי צורה? אם יש לך הצעות בתכלס, אני בטוח שכולנו נשמח לשמוע... אני מודה, גם לי זה מציק - אבל, מצד שני, תמיד יש לי בעיה עקרונית, כשאנשים אומרים רק מה לא, אבל אינם מציעים שום חלופה שהיא. שלך, דני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |