בתשובה להצנחן, 20/01/00 13:20
הבורות 1976
אין דבר מעציב ומפחיד מאשר לדעת שישנם אנשים בעלי דעות גיזעניות וחשוכות כמו שלך. אני בן 17, בעל נטיות ביסקסואליות. וכן, יש דבר כזה. אולי יפליא אותך לשמוע, אבל לא הגעתי לזה ע"י כך שקבלתי לגיטימציה, לא אנסו אותי, ויותר מכל - אני מאושר.
נראה לי, שאין לך מושג על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על הומוסקסואליות. ההשוואה לנקרופיליה הינה לא רלוונטית, משתי סיבות: האחת, היא שהומוסקסואליות היא משיכה מינית - ראה את הסיומת "סקסואליות", בעוד שנקרופיליה היא חיבה אובססיבית - ראה את הסיומת "פיליה", ולכן אין קשר למשיכה מינית. הסיבה השניה היא, שהומוסקסואליות אינה פוגעת באיש. מן הסתם, נקרופיליה מצריכה הריגת אדם חי, או שימוש בגופתו של אדם מת, ואיני מכיר איש שישסכים להוצאת גופתו מהקבר כדי שיעבור התעללות מינית.
הומוסקסואליות הייתה קיימת תמיד, רק התירוצים של הממסד השתנו. היום לטענתך, זו תוצאה של מתן לגיטימציה. לפני 70 שנה בגרמניה, אמרו שהיו יחסים הומוסקסואלים כי זה היה אסור (תקופת היטלר), והסכנה גירתה. אבל ראו איזה פלא - ביוון זה היה בסדר גמור! לא מקובל, לא אסור. התייחסו להטרוסקסואליות ולהומוסקסואליות כזהות לחלוטין. אתה חושב שזו סטייה, אני חושב שלא. אני חושב שכולנו נולדים דו מיניים, אבל בגלל אי אלו תהליכים פסיכולוגים וביולוגים רובנו בוחרים באחד המינים - המין הנגדי או המין שלנו.
וכי למה זו סטייה? אתה מסתמך על הטבע, אבל בטבע אין משיכה מינית. יש רבייה, ופורקן יצרים: כלבים עושים את זה גם עם כלבים, גם עם כלבות, גם עם בני אדם וכלבה של ידידה שלי מאוננת על חתול. אין קשר למשיכה מינית, הם פשוט פורקים יצרים מינים או מתרבים. רק אצל האדם יש משיכה מינית, ולכן אתה לא יכול להסתמך על הטבע. הומוסקסואליות הינה סטייה ולו רק בגלל שהיא נוגדת את עקרון הרבייה, אבל כך רוב העולם סוטה: קונדומים, משגל נסוג, גלולות נגד הריון. ובכלל, אני חושב שהאידיאולוגיה החרדית הינה סטייה, כיוון שהיא נוגדת את ההתפתחות האנושית. לך תוכיח שלא.
ואפרופו רוב העולם. אתה אמרת ש"רוב המדינה מתנגדת". רציתי לשאול: מי זה הרוב? כל מי שאני מכיר שמח בשבילי ונמצא שם בשבילי, ואין להם דבר וחצי דבר נגד זה. לאחרונה, חבר מסורתי שלי אפילו נסה לשדך לי מישהו. רוב המדינה היא הרוב שאתה מכיר, שלו מספרים מה שרוצים לספר לו. אתה לא יודע מה קורה אצלכם באמת, אתה יודע מה שרוצים שתדעו, כמו שרוצים שתדעו שהחילונים מסכנים וחוזרים בשאלה כופרים, הגויים תועים והנשים נחותות. אז? להזכיר לך כמה רבנים אנסו ילדים? אני מכיר ילדים רבים מהזרמים החרדי והדתי שהינם הומוקסואלים! אל תדבר על מה שאתה לא יודע.
ובכלל, ונניח שאתה לא מוכן לזה, אז מה? ומחר מישהו לא יהיה מוכן לשוויון בין ערבים ליהודים, ומישהו אחר בין נשים לגברים, שמאלנים וימנים, דתיים וחילונים...והופה, אין מדינה. אפילו אם זה הרוב. להזכירך, היטלר עלה בדרך דמוקרטית. למה אנטישמיות אינה לגיטימית והומופוביה כן?
ולסיום - אף אחד מחברי לא קבל לגיטימציה ממני. אין לי חבר אחד ששכב עם בני מינו או חברה אחת ששכבה עם בנות מינה בגללי. כל פעם שמעתי אנשים כמוך מנסים "לתקן" את המיניות שלי, לא רק שהם לא הצליחו, הם רק גרמו לי להרגיש רע. הניסיונות של הממסד או של אנשים כמוך "לתקן" את זה רק יחזקו תחושות אשם, ויעלו את אחוז המשתמשי בסמים והמתאבדים בקרב ההומוסקסואלים, אבל הם לא ימנעו הומוסקסואליות. אתה יכול לקבור את ראשך באדמה ולהתעלם, ואני מרחם על בנך למקרה והוא ירגיש שהוא נמשך לבני מינו. אל תנסה לתקן את מה שלא דורש תיקון, שהרי זהו החלום הנאצי בהתהוותו.
והערה אחרונה: אולי הורים של חוזרים בתשובה אינם מסכנים, אבל צא ובדוק על ילדיהם של החוזרים בתשובה, וראה איזה אחוז מהם סובל - בין אם הוכרח לחיות בתנאים שלא מתאימים לו, ובין אם סולק מהבית. וזה, לדעתי, חמור פי מאות אלפים מהומוסקסואליות.
הבורות 1980
שלום אמיר,
מלוא ההערכה על המאמר.
כמה מעודד לקרוא ולהיווכח שיש נוער חושב ורציני עם דעות כשלך.
אני שמח בשבילך על כך שצלחת בשלום את שלב הלבטים והגעת למקום ממנו אתה יכול להשיב היטב לדעות קשות כמו אלו שהופיעו כאן.
מקווה שאתה פעיל באחת מקבוצות הנוער הרבות שפזורות ברחבי הארץ, ותורם שם מנסיונך לחברה' הצעירים.
הבורות 1984
הדיון פה הוא לא הומוסקסואליות - אסור או מותר, חיוב או שלילה. הדיון הוא בהצעה לכפות חינוך כזה על ילדי.

אין לי כלים להתמודד עם הטענות שלך מהסיבה הפשוטה שמעולם לא עמדתי במקום בו אתה עומד. סביר להניח שגם למי שניסה "לתקן" אותך לא היו את הכלים מאותה סיבה. רק נקודה אחת קפצה לי מבין השורות: אלו שינסו "לתקן" אותך רק _יחזקו_ את תחושות האשם. כלומר תחושות אשם קיימות מכיוון שזה לא טבעי - בניגוד למה שאתה טוען.
דווקא לאנשים מסוגך אין בעיה לקיים חיים תקינים - אתה דוגמא מצויינת ללמה אני לא רוצה לחנך את ילדי על ברכי ה"הומניזים".

הרוב הוא רוב האנשים שאני נפגש איתם בצבא - אני אמנם משרת ביחידה קרבית והביטוי "הומו" הוא עלבון צורב, אבל אני מאמין שהדעות כן משקפות איפשהו את דעת הרוב בנושא. אולי הסביבה הנוכחית שלך תומכת אבל אני בספק רב אם בכל מקום, ובמיוחד ביחידות קרביות בצבא (אם בכלל מענינות אותך כאלו) אליהם תגיע ילטפו אותך כך.
הבורות 1987
כל הכבוד. מאמר כתוב היטב.

הערה באשר ליוון הקלאסית: שם ההומוסקסואליות לא רק "נתפסה כחיובית", היא הייתה האידיאל. כל אידיאל היופי של התקופה הקלאסית הוא גברי. רק במאה הרביעית לפנה"ס מתחילים לצייר ולפסל נשים עירומות.
מתנדב אמיץ 2042
כל הדיון על נקרופיליה קצת משעשע אותי, כי אישית, כמה נקרופילים אתם מכירים? מתי קראתם לאחרונה בעיתון על מגיפת הוצאת גופות מקברן למטרות סקס?

אבל אם אני טועה ויש בין הקוראים נקרופיל, גאה או בארון (so to speak), וידידנו זה נעצב אל ליבו למקרא קביעתו של אמיר, "אינני מכיר איש שיסכים להוצאת גופתו מהקבר כדי שיעבור התעללות מינית", הריני מצהיר: לאחר מותי, אתה (או את, אפילו יותר טוב...) מוזמן חופשי להוציא את גופתי מהקבר ולעשות בה מה שאת רוצה. ממילא אני לא רואה בזה התעללות, כי אני לא חושב שהגופה שלי יכולה לסבול. אני מוצא בזה אפילו נחמה קטנה, משהו דומה, בקנה מידה קטן, לתרומת איברים.
רק יהיה טוב אם תכתבי לי קודם, שאוכל לדבר עם משפחתי ולנסות לרכך את התנגדותם הצפויה.
כל הכבוד! 2044
ברצוני לשבח אותך על היוזמה הברוכה, אשר עשויה להועיל לרבות ואף רבים מבני המיעוט הנקרופילי הנרדף. רק הערה קצרה- טכנית, אני לא רואה את זה עובד. זתומרת, לכוון השני אולי, אבל אני חושש שההקרבה שלך תועיל רק לנקרופילים שנטיותם לכוון גברים, וסטטיסטית לא נראה לי שיש רבים כאלה. במקרה כזה אגב, אני מקווה שאתה לא מבין הסובלים מהומופוביה פוסט-מורטם. אולי יום אחד מישהו יכתוב מאמר מעמיק ואינפורמטיבי בנושא זה באייל. בעצם, עדיף שלא.

הומור בצד, סוגיה שלשם שינוי כן רלוונטית לנושא המאמר ואשר בה נגעת בטעות (?), היא נושא תרומת האיברים, הרגיש כל כך אצל דתיים רבים, למרות שתיאורתית להלכה לא אמורה להיות בעיה עם הנושא (פיקוח נפש קודם לכל, לא?).

נושאים טעונים נוספים שראוי להעלותם לדיון בהקשר זה - זכותו של אדם למות (במקרה של סבל, מחלה חשוכת מרפא ומקרים נוספים), סוגיית הטיפול הרפואי בקטינים (האם ההחלטה על חייהם נתונה בידי רופאיהם או הוריהם? בשאלה זאת אגב, אני אישית לא הצלחתי לגבש דעה), ועוד כהנה וכהנה שכרגע נמלטו מדעתי, אך ישובו בעתיד.

ההומניזם, במקרה זה, יוכיח עד כמה הוא הוגן, לפחות לדעתי - הוא דופק את כולם. את הדתי, הסולד מהתאבדות הנחשבת בעיניו כחטא שלמרבה הפלא אין עליו כפרה, הוא דופק בכך שהוא מרשה לכל אדם להחליט מתי ברצונו לסיים את חייו בכבוד (לא על פי חוק אגב רק מאחר שאנחנו עדיין חיים בעולם תאיסטי למדי). את החילוני יפה הנפש, המתוסכל עד לכדי יאוש מהחוסר בתורמי איברים, הוא דופק בכך שהוא מחייב כרטיס תורם איברים לפני שהוא מאפשר להציל את חייו של מישהו על ידי הפקת תועלת ממותו של מישהו אחר. אבל כפי שציינתי בסוגריים, אנחנו חיים על קו התפר, לא בשר ולא חלב. או ליתר דיוק, קצת בשר וקצת חלב, מעורבבים בהרבה איכסה, כך שאף אחד לא מרוצה מהמצב.
כל הכבוד! 2045
בקשר לתרומת איברים, אני בטוח שיוסי גורביץ ישלוף לך איזה ציטוט על זה שהציל חיים של גוי זה לא פיקוח נפש, או משהו כזה, ולכן מתנגדים, או משהו.

ובקשר להומניזם שדופק אנשים - אני לא רואה איך הדוגמאות שלך קשורות. הנקודה הבולטת ביותר בהומניזם הוא האינדיווידואליזם - כל אחד לדרכו. אם אתה מאפשר לאדם להתאבד (בהנחה), איך זה פוגע באדם אחר, שלא התאבד? כואבת לו המחשבה שמישהו איפשהו התאבד? זו כבר רמת התחשבות שאף-אחד לא מעוניין בה.
בקשר לתרומת איברים - כאן יש יותר בעיה - האם רצונותיו של אדם, אותם התחייבנו כחברה הומניסטית לאפשר בעודו בחיים, עדיין תקפים כשהוא מת? לפי דעתי העניין זהה לצוואה - רכושו של אדם יחולק לאחר מותו למי שהוא בוחר, ואותו חוק חל על גופו. מכיוון שזכותו של כל אדם לעשות מה שירצה עם גופו, אתה לא יכול להגיד שהחברה "דופקת" מי שצריך איבר בזה שהיא לא לוקחת אותו מאנשים שמתו - הגופות לא שייכות לחברה, אלא לאדם, וכבר הסכמנו שהאדם אדון לגופו.
הבהרה. 2047
אני מסכים איתך, כמובן, ורק בא לנסח מחדש את דברי אשר אולי הוצאו מהקשרם (תמיד רציתי להגיד את זה...:)) - ברור שלפי דעתי התאבדות (במקרים הספציפים שעליהם אני מדבר, כמובן) היא ענינו של המתאבד ושלו בלבד, ובמקרה שהוא צריך עזרה, גם של האדם ממנו הוא מבקש - זאת על פי ההומניזם. אך התפיסה הדתית, וכמוה גם התפיסה החוקית במדינת ישראל (וברוב העולם למעשה), שוללת את זכותו של אדם על חייו, ואין זה משנה מה האדם עצמו חושב בנושא.

הסוגיה השניה אותה העלתי, גורמת אצל כל אדם שאינו מאמין לתסכול עצום, מאחר וקיים חוסר מתמיד באיברים לתרומה, ומאחר ואנחנו לא יכולים להבין (או אולי להפנים) את הרתיעה חסרת הפשר הזו מפני הצלת חיי אדם. אך כאן, כמו שאמרתי, אנו נאלצים לבלוע את התסכול שלנו יחד עם העמידה על העקרונות שאנו מאמינים בהם, מאחר וההומניזם מחייב אותנו לאפשר לאדם לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון.

ותרומת האיברים, אגב, יכולה הייתה להיעשות גם אצל חרדים על פי ההלכה, לו היו משתמשים בהגיון מינימלי, כך שאין קשר לגוי או לא גוי במקרה זה. אגב - זאת באמת נקודה שאני לא כל כך מבין, ואולי יום אחד מישהו יצליח להסביר לי אותה.
יש אנשים שכואב להם שאתה מתאבד 2125
מעניין שאתה שואל בתמימות "כואב לאנשים אחרים שאתה מתאבד?", כשבדיוק התפרסם (אני חושב שב"מעריב") מאמר של חגי סגל, שבו הוא תוקף את התקשורת על הגלוריפיקציה, לטענתו, של התאבדותה של השדרנית מיכל ניב, ושל התאבדויות בכלל, שהוא חושב שמעודדת אנשים להתאבד כי זה פתרון 'מכובד'.

יש לו אולי איזושהיא נקודה, אבל פשוט עצבן אותי לראות אותו מכנה התאבדות כ"עריקה משורות החיים". למרות שזה היה רק צפוי שמי שהתמחה כל חייו בקריאות 'בוגד' רואה התאבדות לא כטרגדיה אישית אלא כעריקה.
תרומת איברים 2049
כאדם שמחזיק כרטיס תורם, אני מצטער לדווח שעצם החזקת הכרטיס לא שווה כלום. אם אחרי המוות המשפחה מתנגדת לתרומה, דעת המשפחה היא הקובעת. למעשה הכרטיס הוא לא יותר מהצהרה. נדמה לי שהגיע הזמן שכרטיסי תורם איברים יזכו להכרה חוקית כלשהי, בעלת תוקף של צוואה.
תרומת איברים 2055
למרות שאייני מקבל את רוב דעותיך, אני שמח להסכים עם נקודה חשובה זו. לדעתי כרטיסי התורם אכן חייבים להיות מעין צוואה, כי בלעדי התוקף החוקי שלהם אין להם כל ערך. על המשפחה לכבד את רצונו של התורם גם אם אין הדבר מקובל עליה!
נכון ולא נכון 2056
פורמלית, הכרטיס אכן לא שווה כלום. הוא לא יותר מהצהרה, כדבריך. אלא שמעשית, ההצהרה הזו היא כל ההבדל. על פי הידוע לי (נאמר מדי פעם מפי גורמי קידום ההשתלות), *מעולם* עוד לא קרה שמשפחתו של בעל כרטיס סירבה לתרום את איבריו.

אם זה אכן כך, אני חושב שמן התבונה והרגישות יהיה להשאיר את מעמדו החוקי של הכרטיס כפי שהוא - שתרומת האיברים תהיה מרצונה של המשפחה, ולא שתווצר אצל המשפחה ההרגשה שמישהו "חיסל" להם את הבת בשביל האיברים.

הבעיה היא לא רק דתית - גם משפחות חילוניות רבות מסרבות לתרום. הבעיה היא בהבנת המושג של "מוות מוחי" - השלב בו מבקשים לקצור את האיברים - שבו הלב והמערכות הפיזיות של הגוף עדיין פועלות. קשה, כנראה, להסביר למשפחה (שנמצאת, כמובן, במצב טראומטי, ומקווה לנס) שהמוות המוחי מוביל באופן בלתי הפיך למוות מוחלט.
נכון שהכרה יותר מפורשת מצד רבנים בתרומת איברים, ובוודאי עידוד שלהם (ויש רבנים המעודדים זאת, אם איני טועה), יכולים לעזור, בחברה מסורתית כמו שלנו.
נכון ולא נכון 2068
אפשר לזקוף את העובדה הזאת לכך שהדעות של אנשים בנושאים כאלו בד''כ אינן שונות מאלו של הוריהם - מי שיגיע לחתום על כרטיס תורם, בד''כ גם הוריו הסכימו למהלך הזה (גם אם לא התייעץ איתם בנושא).
אצלי, למשל, כל המשפחה מחזיקה כרטיסי תורם.
אובדן זמן יקר 2126
אני חושב שאפילו אם כל המשפחות היו מסכימות לתרומת איברים, עדיין מעמד חוקי לכרטיס תרומת איברים היה עוזר, כי היה נחסך זמן יקר במציאת המשפחה וקבלת הסכמתה. הבנתי שיש איברים רבים (למשל הלב) שחשוב להוציא מהגוף בהקדם האפשרי, משום שהם נמקים מהר. במקרים של מוות פתאומי (למשל תאונה) - שהם בדיוק המקרים שבהם הרבה איברים נשארים שלמים (להבדיל מגסיסה איטית ממחלה) המצאות כרטיס תורם על (שרידי) הנפטר היתה יכולה להוות אישור מיידי לקצירת איברים, ובכך לאפשר להציל איברים שהיו 'מתקלקלים' אם היו ממתינים עד לאיתור המשפחה וקבלת הסכמתה.
מתנדב אמיץ 2063
אני בטוח שאוכלוסית הנקרופילים תודה לך, ושיהנו. אם זה מוסכם עליך, לי אין שום דבר נגד זה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים