בתשובה לewilde, 01/04/01 1:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשו לי להביע את מרמורי האישי מהתנהגותו (הלגמרי לא מפתיעה) של ערוץ הילדים. בימינו מככבת בערוץ מי שהספיקה לצבור רקורד ארוך של בערך שבועיים בפרסומות בטלוויזיה לפני שהערוץ הנערץ החליט כי טוב - עדי עזרוני. עזרוני זאת מנחה בימינו תוכנית משלה בערוץ, מעין תוכנית דיבורים כלשהי ששמה נשתכח מראשי כרגע, בה היא מראיינת ילדים על נושאים הרי עולם כמו סובלנות, קבלת האחר, חברות ושאר נושאים דידקטיים שהערוץ העריץ אוהב לדבר עליהם. היה לי העונג, בזמנו, ללמוד עם הגברת עזרוני באותה שכבה בתיכון. לא יצא לי לשוחח איתה יותר מידי, משום שלא הסתובבנו באותם מעגלים חברתיים, אך ההתרשמות שלי ממנה הייתה שהיא בחורה ריקנית למדי, ובוודאי שאין לה כל זכות להטיף לילדים לקבל את האחר ("האחר", לדידו של ערוץ הילדים, הוא, ואני לא ממציא את זה, ילד שהוא: מכוער, שמן, מוזר, חנון, חכם/חרשן, ובכלל - כל מי שהוא לא בלונדיני ושוקל כמו רבע עוף). כשראיתי אותה לראשונה בפרסומת בטלוויזיה, קיבלתי זאת כעונש די צפוי משמיים. דוגמנות הוא בהחלט עיסוק מתאים לבחורה זו. כשנתגנבה לאוזני השמועה שהיא צורפה לערוץ הילדים, ויותר מכך - כשראיתי אותה לראשונה על המרקע בתפקידה החדש, רציתי להקיא. זאת אומרת, זה לא שהאמנתי יותר מידי בסטנדרטים הגבוהים של הערוץ בבחירת הדוגמגישים שלו, אבל כשזה כל-כך קרוב לבית, זה שורף בבטן. קשה לי לצפות בערוץ כיום, ואני נוטה לדלג עליו אלא אם אני בטוח לגמרי שאין סיכוי שאתקל בפרצופה המתנשא מביט בפנים מלאות חמלה על ילדון שמספר איך הוא עזר לחנון של הכיתה להפוך למקובל, על-ידי זאת שסיפח אותו לפמליה שלו. גיבורי הילדות שלי היו בסטיאן מ"הסיפור שאינו נגמר" ושרה מ"לבירינת"', ילדים פשוטים ותמימים (אמנם שרה הייתה יפיפיה, אבל לא באופן מיני או דמוי-ברבי). מנחי הטלוויזיה שלנו היו ציפי שביט, וילד חמוד ומנומש (אפילו ששחקה אותו אישה...). אני די בטוח שעוד כמה שנים יוכלו הילדים של היום לתבוע את קברניטי הערוץ הנלוז על נזק ארוך טווח. ואם לא הילדים - הרי שהחברה הישראלית צריכה לעשות כן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית קבל ח"ח על הידע הרב בערוץ הילדים. למרות שאני משער שהידע הרב הוא בעיקר בגלל חברת ילדות זו. שנית, מהצפייה הספורדית שלי בערוץ הילדים, אני נדהם כל פעם מהיוהרה, מהשטחיות, מהזיוף ומשידור הסקס הבוטה, אני לא היחיד, אגב, רוב חברי מאוחדים בדעה שכשיהיו להם ילדים, הם לא יורשו אפילו להביט בערוץ זה. אגב, ילדים הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאנו חושבים, משיחה מעמיקה שניהלתי עם כמה ילדים קטנים (גילאי 6-11, בני דודי האומללים שנגזר עליהם להיוותר עם פלספן כמוני כשומר טף) נודע לי שהם מייחסים חשיבות מועטה מאד למנחים ולקטעי הקישור ומעדיפים כלל לא להביט בהם, או בניסוח הלא מתוחכם אך המדויק שלהם: "כשפוקימון נגמר אני הולך לשירותים ולשתות, עד שהתוכנית הבאה מתחילה." הם מודעים, גם אם לעיתים הם לא מסוגלים להביע זאת במילים ברורות, לזיוף שיש בערוץ זה. לכן דובי, אתה יכול להרגע בהחלט, חברתך מהתיכון לא תהיה גיבורת תרבות חלילה, אלא עוד אחת מהפרצופים החיוורים המלווים את ילדותם של הילדים, בדרך אל הפוקימון הבא. בדיוק כפי שפניו של קריין חדשות זה או אחר חלפו מול עיני הבוהות כאשר חיכיתי לפרק החדש של 'הדרדסים' או 'חתולי הרעם'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוץ הילדים, לצערנו, היה המפלט היחיד שלי במשך תקופה ארוכה. כמובן שהשתדלתי שלא לצפות בכל דבר שהיה קשור בהנחיה, אך מה לעשות וכמעט אין בנמצא סדרות אנימציה בשום ערוץ אחר? בכל מקרה, לקרוא לה "חברת ילדות", אני חושש, זו הטעית הציבור. הקשר בינינו היה באמת מאוד מצומצם, עד כמה ששני הצדדים הצליחו לצמצמו. אני בהחלט אשמח מאוד לגלות שלמרבית הילדים באמת לא אכפת מי הדביל המקפץ להם מול המסך, אך הפופולריות של מיני מופעים בכיכובם של אותם מגישים אוויליים גורמת לי להטיל ספק בתאוריה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופולריות בקרב מי? אל תשכח שילדים הם קהל שבוי, אין הוא יכול לבטא את טעמו במדויק וההורים בוחרים את אופציות התרבות בשבילו. כך עבדך הנאמן מגיל שש ועד לגיל אחת עשרה נגרר אחר כבוד מדי שנה לפסטיגל, עד שעמד על דעתו וסירב בכל תוקף ללכת. כמו כן, עד כמה שאני זוכר, אין מופעים שנערכים בידי ערוץ הילדים, למעט אולי 'עיר הילדים' אשר זוכה להצלחה בינונית (והוא נערך ללא תשלום). כמובן שחלק מ"הכוכבים" של ערוץ הילדים מופיעים בהצגות ובמופעים שונים, אך יש לזכור שמקצועם הוא משחק. נסה למצוא הצגת ילדים אחת ללא שחקן המופיע בערוץ הילדים... כמעט ואין כאלו. לכן יהיה קשה להסיק שיש ביקוש אדיר 'לכוכבות' הזו. יש לזכור שמספר אנשים אשר החלו את הקריירה שלהם בערוץ הילדים והפכו לשחקנים מקצועיים ומכובדים. (גם דן תורן היה מגיש פינה לילדים בערוץ הראשון אם איני טועה). אגב, אני ממליץ על ערוץ Cartoon Networks המצויין, למרות ריבוי הפרסומות הוא נעדר דמויות אנושיות ומכיל סדרות מצוירות רבות וטובות (פינקי והמוח, פרה ותרנגול ומעבדתו של דקסטר הן החביבות עלי ביותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור המחירים המופרכים של מיני חלטורות דוגמת הפסטיגל, או איך שלא קוראים לו בימינו (עאלק. רצף של שירים מושרים בפי מגישי ערוץ הילדים חסרי הכשרון...), קשה לי להאמין שהורים יגררו את ילדיהם מרצונם החופשי. ההפך הוא הנכון. ומקצועם של מגישי ערוץ הילדים (מהדור החדש, לא מיכל ינאי) אינו משחק, אלא דוגמנות (כולם על אחד, פרט אולי לטל מוסרי, שעד כמה שאני יודע, הרזומה שלו מאוכלס בעיקר בתקופתו בצעירי תל-אביב, ושני חדשים אחרים, שאין להם כלום ברזומה, ונכנסו לערוץ, ליטרלי, בגלל העיניים היפות שלהם). דן תורן (ואביגיל אריאלי, ושי אביבי - אחח... היו ימים) היו הדור הישן, הראשון, של מגישי ערוץ הילדים, כשהוא עוד היה ערוץ הילדים והנוער. רק שניים נותרו מהימים ההם - מיכל ינאי (אם כי שמעתי כי היא עברה ללווין) ועודד מנשה - שני מגישים שקהל היעד שלהם מאז ומעולם היה הילדים הצעירים יותר. ראוי לציין כי אופנת הדוגמגישים הגיעה אפילו עד למסדרונות רוממה המעופשים - כך קרה שטל מן ודפנה ("בזק בין-לאומי") החליפו את גדי טאוב בתפקיד מגישי רצועת הילדים והנוער בערוץ 1... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מחירי הצגות הילדים *במיוחד בחגים* מופקעים, אנו יכולים להתווכח על כך עד קץ הדורות. הטענה הבסיסית שלי היא שרוב הילדים לא צווחים בהיסטריה אל מול האלילים ולאלילי ערוץ הילדים אין השפעה על עולמם. תקרא לי אופטימי, אבל אני מאמין שהילדים הם יותר חכמים ממה שחושבים. גם שחקן גרוע הוא שחקן, יכול להיות שמקורם של השחקנים הוא בדוגמנות (גם מיכל ינאי היתה דוגמנית, אגב). אבל כיום מקצועם הוא שחקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hi,
How do you say "Literally" in hebrew? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה, הייתי משתמש ב''פשוטו כמשמעו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו... כל היום אני מתרגם מעברית לאנגלית, עכשיו אתם פתאום רוצים שאני אעשה סיבוב פרסה ואתרגם הפוך? ליטרלי, וזהו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עושה ההפך, אז זה בא לי בטבעיות (נא לקרוא בהגייה חמציצית)! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Regarding CN, I solemnly agree. I do wish, though that we could force them to relay Toonami to us as well - currently, they overrun it with an oddball Hanna Barberra cartoon segment.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא יצא לי לשוחח איתה יותר מדי", "הקשר בינינו היה באמת מאוד מצומצם". ובכל זאת - את יחסך לעדי עזרוני כמנחה (זה המינוח של הערוץ) בערוץ הילדים בחרת לבסס על דעות קדומות ולא-מעודכנות ("ההתרשמות שלי ]...[ שהיא בחורה ריקנית", "דוגמנות הוא]1[ בהחלט עיסוק מתאים לבחורה זו"), במקום על פועלה בהווה במסגרת התפקיד. אני בטוח שאפשר לכתוב רבות ורעות על ערוץ הילדים, על התכניות בו ועל מנחיהן. ממה ש*ראיתי*, מדובר במוצר שרמתו הכללית ירודה ורדודה (הייתי רוצה לכתוב שהוא משתדל להמנע מתכנים לטובת עיסוק בצורה, אלא שגם במחלקת ה"צורה" לא מצאתי הברקות). ממש אינני מבין מדוע כתבת את הביקורת סביב הצטלבות ביוגרפית חסרת-משמעות. החדשות הטובות הן שמעמדו המונופוליסטי-למדי של הערוץ ילך ויתערער בשנים הקרובות. החדשות הרעות הן שאינני צופה שהתחרות תוליד *גם* אלטרנטיבות סימפטיות יותר. העובדה שהטלוויזיה החינוכית הישראלית]2[ הפכה לגורם בלתי-רלוונטי לקבוצת הגילים של צופי ערוץ הילדים קשורה אמנם גם במשאביה הכספיים המוגבלים, אולם גם בכך שמלכתחילה סירבה לחצות גבולות מסויימים של טמטום]3[. 1. צ"ל "דוגמנות היא", כמובן 2. למשרד החינוך לא צריכה להיות תחנת טלוויזיה. למשרד הבטחון לא צריכה להיות תחנת רדיו. למשרד התחבורה לא צריכה להיות תחנת רדיו. 3. אם כי מאז דומה שגם בטח"י אין גבולות, ובפרט זכור אחד הגלגולים של "זומביט" ששימש כסוכן של מסרים סקסיסטיים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההתרשמות שלי על הגברת עזרוני ביססתי על כמה התקלויות מקריות, על הכרות עם המעגל החברתי שלה, ועל העובדה שבילינו זמן מסויים בכיתה משותפת. לא טענתי שאני יכול להרכיב לה פרופיל פסיכולוגי מלא, רק שאני לא חושב שהוא ימלא יותר מארבע שורות, ולפחות אחת מהן תוקדש לשופינג. ואני אקרא להם מנחים כשהם ינחו משהו. בינתיים הם בעיקר מגישים, שלא לומר מוכרים. אתה תסלח לי אם אני לא מקדיש זמן לצפייה בערוץ הילדים באמצע השבוע (למעשה, כיום האפשרות הזאת כלל אינה קיימת עבורי, שכן אין לי חיבור לכבלים במעונות...). תחת זאת, אני מסתמך על ביקורת שקראתי במדור ביקורת הטלוויזיה של הארץ, והתרשמויות רגעיות שקיבלתי בזמן זפזופ בתקופת חופשת הסמסטר. הסיבה שריכזתי את הביקורת סביב אותה "הצטלבות ביוגרפית" היא שכששמעתי לראשונה על צירופה לערוץ, באמת ובתמים הוכיתי בתמהון. כל נסיון עבר לשכנע את עצמי שלמעשה הדוגמגישים של הערוץ הם אנשים בעלי עומק שאינו נחשף דיו מול המצלמות, וכי הם למעשה מודלים מצויינים לחיקוי עבור הילדים, התנפץ אל מול הכרותי עם בחורה זו. מתי קרה כדבר הזה לזומביט? אנא ספר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי מציע לבסס ביקורת טלוויזיה על משהו מלבד צפייה בטלוויזיה. את רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", כבר תפסתי בבניית תזה ביקורתית שלמה על מידע עובדתי שגוי. "זומביט" הוא מותג-על של החינוכית, או ליתר דיוק של המפיקה לאה לייבה (קרדיטים נוספים: "רואים שש/שש", "פיצוחים"). במסגרתו הופיעו תכניות בפורמטים שונים. בין היתר, באחד הקייצים, שודרה סדרה של תכניות-אולפן שבכ"א מהן קרו שנים הדברים הבאים, לסירוגין: א. שני בנים התחרו זה כנגד זה באיזה משחק מחשב בדרגת אלימות בינונית. ב. ילדות בטייץ פיזזו לקול מוסיקת פופ (ככל הנראה מדובר באחד ממפעלותיה של אחת, אתי פולישוק, או בחיקוי עלוב ר"ל). מכל המוני הדברים שראיתי בימי חיי בטלוויזיה, מעולם לא ראיתי אותה מתפקדת כסוכנת-דיכוי כה אכזרית. הרבה סנטנימנטים שהיו לי לחינוכיזיה, למרות עמדתי העקרונית (למשרד החינוך לא צריכה להיות וגו'), התפוגגו באחת כשראיתי את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהיתה בכיתה יב היא התראיינה לערב חדש בתוקף היותה יושבת ראש התלמידים או משהו כזה. באותה תוכנית התראיין גם איתי שגב. הם התחילו לצאת מאותו מפגש אקראי, ונעשו חברים למשך תקופה לא קצרה. קשה לי להתשחרר מהמחשבה שעדי עזרוני פלסה את דרכה לטלוויזיה דרך פרמשטקו של איתי שגב. למרות הכל מדובר באחת הבחורות מהיותר שוות שמרצדות מול מסך הטלוויזיה שלי. (מה לעשות, והקריטריונים לקבלה הם כאלה, לכן אין לי בעיה לשפוט אותה כך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאני צריך לסייג את עצמי. זו מחשבה בלבד. אני לא יודע זאת כעובדה. כך שאם עדי עזרוני הגיעה לשו ביז בצורה עצמאית לחלוטין או ששכבה עם מישהו אחר ולא עם איתי שגב, אני מתנצל מראש. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום "להתנצל מראש" בדיעבד, תבקש מעורך "האייל" למחוק את פליטת-המקלדת שלך, שקשה לי להשתחרר מהמחשבה שהיא פילסה את דרכה ל"אייל" בהיותך תחת השפעת אדי דבק-מגע? מובן שאני צריך לסייג את עצמי. זו מחשבה בלבד. אני לא יודע זאת כעובדה. כך שאם כתבת את ההודעות האלה בדעה צלולה או תחת השפעת רעל-עצבים אחר ולא דבק-מגע, אני מתנצל בדיעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות הן כמו שכתבתי. עדי עזרוני ואיתי שגב כך הכירו, והיו חברים למשך תקופה מסויימת. האם איתי שגב ראה את הקריירה של עדי עזרוני נוסקת (היתה רק בכיתה יב ולא מוכרת) ועמד מהצד? האם לא עזר? לא אמר מילה פה ומילה שם? אני חושב שהוא טיפש אם לא עשה זאת. ויטמין P קיים בחברה שלנו. למה לחשוב שאצל עדי עזרוני המצב היה שונה? זאת אומרת, המחשבה שלי היא לגיטימית. המוסרנות שלך ( - איך אני יכול כך להשמיץ) איננה במקומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |