בתשובה לאורי, 07/03/04 15:33
חרם ד'רבי ממון : דעת יחיד 203556
none taken.

כמי שמקבל את תורת האבולוציה, אני מבין שאם תופעה חוזרת על עצמה מבחירה באופן בלתי תלוי, הרי יש רווח בצידה, שאחרת, מדוע לטרוח?
בסדר, אז יש תועלת כלשהי בחרם צרכנים. אז זה לא "כולו" רוח וצלצולים. אבל הוא *רובו* רוח וצלצולים כפי שכתבתי במקור, וזאת מפני שהוא תלוי במסה קריטית (של מחרימים) שלרב אינה מתגבשת לידי ערך סף, והוא פעמים רבות לא מחזיר את ההשקעה, או מחזיר את ההשקעה במחיר מאמץ שספק אם היה שווה את זה.
זה משפיע על מקבלי ההחלטות? נכון. אך כך גם סחיטה פוליטית ערב בחירות, או שיחת מסדרון מתוזמנת היטב.
הרבה יותר אלגנטי ופשוט ואפקטיבי, בעיניי.

אני לא מבטיח שלא להתייצב יום אחד בינות קבוצת מחרימים שכזו, אבל לפני שאעשה זאת, אני (מקווה ש)אחשוב על כך טוב טוב, האם זה כדאי.
יש שיסננו עכשו, שהנה, אני המעמד הבינוני המדושן הזה, שלא נוקף אצבע כנגד עוולות העולם, הרג לוויתנים, פגיעה בזכויות אדם, כפייה דתית ושאר מרעין בישין, שאני זה שמושך את ידיי ומחליש את הסולידריות. אוקיי.
The way I see it, יש לי כמות סופית של כח וזמן וסבלנות, ולכן עליי לכלכל את מעשיי כך שאלחם לא רק במלחמות הצודקות, אלא גם במלחמות שאפשר לנצח בהן.
זוהי בעיניי אחת הדילמות התובעניות ביותר של הקיום - מהן המלחמות הראויות להלחם?

להיות דון קישוט זו בחירה, ולמי שבחר בה אאחל בהצלחה ואקדיש את השיר הבא:

To dream the impossible dream
To fight the unbeatable foe
To bear with unbearable sorrow
To run where the brave dare not go

To right the unrightable wrong
To love pure and chaste from afat
To try when your arms are too weary
To reach the unreachable star

This is my quest to follow that star
No matter how hopeless, no matter how far
To fight for the right
Without question or pause
To be willing to march
Into hell for a heavenly cause

And I know if I'll only be true
To this glorious quest
That my heart will lie peaceful and calm
When I'm laid to my rest

And the world will be better for this
That one man, scorned and covered with scars
Still strove with his last ounce of courage
To reach the unreachable star

חרם דרבי ממון : דעת יחיד 203599
(הנה, גרשנו את הגרש).

אני מחרים את חטיפי ''קליק'', מאלה שלפי הפרסומת מומלץ להרוג את הסובבים לפני שפותחים. זו הדרך שלי לאותת לפרסומאים בעלי הומור דלוח שיש מישהו שלא נהנה מהשנינות שלהם - גם אם אני לא באמת מצפה לקום בוקר אחד לעולם שבו כל הפרסומות משעשעות (אפילו בצפיה הראשונה).

לא כל-כך חשוב לי לשבור את מטה לחמו של הפרסומאי שהגה את הפרסומות המבריקות של הוופל הזה (טוב, אולי קצת). העניין הוא יותר במתיחת שרירי הרצון-החופשי שלי מאשר בציפיה להשפיע. בכל אופן, יותר נעים לחשוב שאנשים מתעניינים בפרמטרים נוספים של המוצר, מעבר למחיר שלו והצבע, ויהיה לי קשה יותר להאמין שיש אנשים כאלה אלמלא הייתי נוהג כך בעצמי (מדי פעם).
עיקר שכחתי 203601
קיבלנו ''קליק'' במשלוח מנות, ואני לא מפסיד שום דבר.

(הנה, שידע לו מה זה).
חרם דרבי ממון : דעת יחיד 203726
גם אני כמוך נמנע לעיתים ממוצר שעצבן אותי באופן מסויים, או חנות מעצבנת.
לדוגמא, הפסקתי לקנות במגה מפני שהיו להם צגים עם פרסומות מעל הקופות, של חברת CTV.
CTV הם אלו שפרסמו את עצמם ע"י בחורה (יפה) הקשורה לכיסא בלא יכולת להתנגד למסרים במסך המצוי מולה.
"פרסומת שתופסת אותך" אני חושב שהיה הסלוגן.
חטפתי ג'ננה קלה מהפרסומת‏1, מהחוצפה של לומר את (שברור לכולם) בלי בושה, וכן, הצגים הללו באמת מפריעים לי בעיניים‏2 (אף פעם לא טענתי לשפיות).

אני מסכים עם כל מילה שלך, מדי פעם אני נותן להעדפות שלי, אלו שחורגות מתחומו המיידי של המוצר, להשפיע.
אלא שאין לי יומרות של ממש לשנות סדרי עולם, מקסימום, אוושה קלה של קורת רוח אישית.

1 אופטופיק: למי שראה את הפרסומת הזו, מה דעתך? האם זו פרסומת לגיטימית? האם היא חרגה מן הטעם הטוב?

2 יש גם מסכי טלויזיה ופרסומות ענקיים בצמתים ראשיות והדבר מטריד אותי פעמיים.
(א) זה מהפנט אותי ומפריע לי להתרכז בכביש, בלי כל קשר להאם מעניין אותי מה מוצג. ככה אני עם תמונות זזות..
(ב) לדבר בסלולרי בזמן נהיגה אסור (ומחייב בקנס של 750 זוזים, מלקות בכיכר רבין והוצאה להורג במכות חשמל) ואילו צפייה בטלויזיה זה בסדר, ועוד עסק שמישהו מרוויח עליו, עליי.
חרם דרבי ממון : דעת יחיד 203791
אני מחרימה את TNT, מכיוון שהם הצליחו לייצר את הקטלוג הכי דוחה שראיתי בחיים שלי.
חרם דרבי ממון : דעת יחיד 203800
מה יש לך נגד פורנו ?
(:
חרם ד'רבי ממון : דעת יחיד 203652
נכון, לא כל מרי צרכני מצליח וגם אלו שמצליחים, לא מצליחים תמיד במידה הרצויה (למוחה).

אני לא קורא להסתער על האוייב בכידונים כדי למחות את מארת הקוויאר מדגי הים הבאלטי המטמאים את טהרת קוויאר הים השחור. בכל עניין יש להפעיל מידה של שכל ישר ולברור מטרות שניתן להשיגן ושהשגתן אינה כרוכה בהסתערות הכידונים שאוזכרה לעיל.

מצד שני, התזה שלך על היעילות הרבה יותר של סחיטה פוליטית ערב בחירות או שיחת מסדרון מתוזמנת היטב אינה מחזיקה מים. מי שיכול ליישם שיטות כאלו -- כלומר, חבר במסדר הפרוטקציוניזם -- ממילא אינו נזקק למרי צרכני.
חרם ד'רבי ממון : דעת יחיד 203728
האם צריך להיות "חבר במסדר הפרוטקציוניזם" כדי לתפוס שיחה עם נבחרי ציבור?
I think not.
אני מכבד הרבה יותר פעילי לובים כאלו או אחרים שבאים לכנסת לעשות נפשות לרעיונותיהם. זה נראה לי כמו שדמוקרטיה צריכה להיות, וזה גם נראה לי כמו מאמץ בכיוון הנכון.

חוץ מזה, לא רוצה לדבר עם ח"כ?
שלח מכתב דעה אישית לעיתון, פסל פסל סביבתי עם כיתוב מושך את העין, עשה משהו יצירתי, שיגרה אנשים להקשיב, להתעניין, לפעול.
לא חייבים תמיד מבט מזרה אימה וחרחורי מלחמה קולניים.
Climb every mountain! 203743
השיר שלך הזכיר לי מערכון של מונטי פייתון. לא חשוב.

כפי שכבר ציינתי, אני לא מחרים אף אחד. אני קונה אצל מי שטוב עבורי, בשקלול של ערכים. בשקלול שלי אני נותן משקל גדול לעסקים שפתוחים בשבת ולמסעדות שלא שומרות על כשרות. זה הכל - כל השאר נעשה באופן אוטומטי להפליא. משום כך, אין כאן אפילו שבריר של מאמץ עבורי. מה, לנסוע למסעדה X במקום למסעדה Y זה מאמץ? שתיהן באותה העיר, אז מה אכפת לי? או להעדיף לתדלק בתחנה W במקום בתחנה U? הן שתיהן על אותו הכביש, ואני חולף על פני שתיהן. אז מה כואב לי לעצור דווקא בזו שפתוחה בשבת?
Climb every mountain! 203749
איזה?

סבבתיין, אז תמשיך כך והייה אך שמח.
אני ממש לא מטיף כנגד לחץ צרכני, וכפי שציינה הכותרת של תגובתי - דעת יחיד.
Climb every mountain! 203986
זה:
Not talking: Doing 203884
Knowledgeable decisions about consuming do not 'define you as a consumer'. You are a consumer, if you like it or not. Knowledgeable choices about what you WISH to consume, make you a wise, conscious person.

Anyway, it's not about making noise. It's about personal decisions. That's why I fail to understand your position: decising to encourage an industry by purchasing goods from them, or discourage another by boycotting it, is a DEED. Talking to politicians, or whatever the other option you suggested was ,is TALKING. Consumer decisions involve the greatest amount of doing with the least amount of talking.

You might want to take a look at this book. You may not agree with all its principles, but it most certainly encourages wise decisions on how one spends their money, with the least amount of consumerism possible, and combines it with the other activism methods you suggested:

http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/086571...

"when you want to shoot, shoot, don't talk" 204066
אני מגיש מחאה רשמית.
כשם שבישול פה ושם לא הופך אותי לבשלן, משחק קלפים לא הופך אותי לקלפן, וזריקת דוחות מעבדה לחלל האוויר תוך מלמולים מופרעים לא הופכת אותי לזרקן.. כך קנייה מזדמנת, מאד אגבית ומשועממת לרב, אינה הופכת אותי לצרכן.
מקסימום, לאותו רגע.

בוא\י נדבר רגע על המושג חופש.
מה זה חופש?
האם זה הפוטנציאל לעשות את אשר אתה רוצה?
ואולי זו עצם העשייה של מה שאת\ה רוצה ללא הפרעה?
האם אני חופשי אם אני רק מגדיל את הפוטנציאל שלי לעשות דברים?
האם אני חופשי אם אני חייב לעשות כל דבר שאני יכול לעשות?

יש דברים שאני לא אוהב לעשות, אפילו שאני יכול.
אני לא נהנה לחשוב על כסף, וצרכנות וכלכלה נכונה של הדרך בה אני הולך כדי לחסוך עוד ארבע דקות (החישוב עצמו יקח 6 דקות).
אני מנצל את החופש שניתן לי כיליד המאה ה-‏20 (בחלק זה של העולם) כדי לא לבלבל את המוח שלי בדברים שנראים לי לא חשובים או טרחניים.
ואני חושב שלו אנשים היו מרפים קצת את מושכות התכנון בחייהם ונותנים לדברים לקרות, הם היו מגלים ש(א) שום אסון לא קרה, עולמם לא חרב ואפילו אם לא הכל אופטימלי, הוא מאד קרוב לכך, (ב) יש להם הרבה יותר *זמן אמיתי* לחיות, לא זמן זבל שלא יחשיבו אותו באותו מבט ארוך וסוקר שעל ערש הדוואי, (ג) כשמרפים, פתאום המון דברים מעניינים שתמיד היו שם, אבל לא נתנו להם צ'אנס, מתרחשים.

ובחזרה לעניינינו, אני מתקשה לחשוב על הרבה תרחישים סבירים של שינוי פני השוק, אשר ידירו שינה מעיניי. זה באמת לא מספיק חשוב לי כדי שאתחיל להגות בזה, ואכלכל את בחירותיי על פי זה.
הסוגייה הזו משעממת אותי.
ולכן בחרתי, בחרתי שלא לבחור.
"when you want to shoot, shoot, don't talk" 204068
על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה צרכן. כמובן אינך חייב לבחור בצורה נבונה.
אבל גם לגשת למקום הראשון שאתה רואה זו בחירה, וכדבריך, גם מושכלת.

השאלה לגבי מה זה חופש מוצאת חן בעיני,
ערש דווי, אין צורך באל''ף, אבל חוץ מזה מסכימה אתך בכל 204072
נזכרתי במשהו לא לגמרי קשור, קשור עקיפות: לפני כמה שנים ביקר בארץ ראש איגוד המפרסמים האנגלי. בראיון עימו הוא הסביר כי בימים אלה, ימי כפר גלובלי וכו', ההבדלים בין ארצות, מקומות ואנשים הולכים וקטנים, ולכן האדם המודרני בן זמננו מגדיר עצמו - שים לב - מגדיר עצמו באמצעות *מה שהוא קונה*! לכן, כך הסביר - הפרסום הוא שירות חשוב לחברה, משום שהוא נותן לצרכנים מידע חיוני (אעלק) על המוצרים, ובכך הוא מאפשר להם חופש בחירה. לשמע הסגנון שלו יכולת לחשוב שהמפרסם, האלטרואיסט הקדוש, מדיר שינה מעיניו וחושב יומם ולילה רק על איך לעשותנו מאושרים.

דבריו על האדם המודרני המגדיר את זהותו באמצעות הצריכה עוררו בי בחילה וצמרמורת. זה נשמע כמעט כחלום בלהות של סופר מד"ב מסוייט במיוחד (או ציני במיוחד, או שניהם).

דבריך על החופש יפים, והקישור הבלתי צפוי בין הנושאים הפתיע אותי.
"what kind of dining set defines me as a person?" 204075
מאוד מזכיר את "מועדון קרב", לא?
"what kind of dining set defines me as a person?" 204081
אה, לא חשבתי על זה.
סנוב, ואת "Space Merchants" כבר קראת? 204187
קראתי קראתי (לפני יותר מעשור) 204321
האמת שהוא פה על המדף לידי :) נה!
"the things you own end up owning you" 204220
"If you want to talk, talk, but make sense" 204240
המחאה מתקבלת :). אבל תרשה לי עוד קצת בכל זאת...

אבל "צרכנות" מתחילה להיות דבר רע רק כשהיא משתלטת על יצירה ועל תחומים אחרים של היות אדם. כולנו צריכים גג מעל הראש, לחם לאכול ובגד ללבוש. במובן זה אין לנו ברירה אלא להיות צרכנים - בחברה המודרנית ייקשה עלינו מאוד לאסוף את הדברים האלה וליצור אותם עבור עצמנו. במרבית המקרים נצטרך לפתוח את הארנק ולדאוג שהם יהיו בידינו. במובן הזה, כולנו "צרכנים" מאונס, גם אם זו מילה של "מבוגרים" ואנחנו לא אוהבים אותה.

לעניין הזה אין קשר לספונטניות, לפחות לא קשר הדוק. אין צורך להיות קפיטליסט מפחיד ומחושב אם זה פוגע באסתטיקה של החיים (שלך או של אחרים), וודאי שיש קסם בדברים שמתרחשים מעצמם.

אבל יש דברים שאני לא מוצאת בהם שום דבר קסום. אני לא רוצה להרפות מאנשים שמעבידים ילדים בני שתים עשרה וכובלים אותם לכיסא כדי שהם ייצרו יותר נעלי ספורט. אני לא רואה איזה דבר מעניין יתרחש אם אתן לאנשים האלה צ'אנס להרוויח על גבם של מהגרים צעירים ועניים. אני גם מתקשה לראות איזה דברים קסומים יקרו, ואיזה זמן אמיתי יתווסף לחיי, אם קופים וחתולים יסבלו כוויות בתהליך פיתוחו של השמפו או קרם הפנים שלי.

מבחינתי, ההתחשבות בדברים האלה אינה איזה מאמץ עילאי שטורד שינה מעיניי ופוגם בספונטניות הקסומה של חיי. מה שטורד שינה מעיניי היא אכזריות. אני מוכנה להשקיע קצת יותר אנרגיה ו"לבזבז" קצת מזמני היקר על הטרחנות הזו, ולדעת שגם אם יש רשע ואכזריות בעולם, עשיתי מאמץ סביר כדי שידי לא תהיה במעל, לפחות לא בהיקף בו זה היה קורה לולא ביליתי חמש דקות באינטרנט כל כמה חודשים באתרים של זכויות חברתיות וזכויות בעלי חיים.

YMMV.
"If you want to talk, talk, but make sense" 204314
תוכלי להפנות בבקשה לאותם האתרים, כדי שגם אחרים יוכלו לבלות שם את אותן הדקות?
"If you want to talk, talk, but make sense" 204316
בשמחה.

תנאי עבודה:
שימוש בבעלי חיים לצרכי קוסמטיקה:
המדריך הישראלי:
יש גם ספר מועיל (הוא יועיל יותר למי שחי בארה"ב):
שיטוט נעים ומועיל.
לינקים מהכיוון השני 204319
גלובליזציה זה אחלה
נורא נחמד והומני להתנגד לסווטשופס. כאשר לא מתייחסים לאלטרנטיבה. אני קונה נייק.

ועוד קצת:

גלובליזציה זה אחלה 204448
כל עוד אתה לא עובד בהייטק ז"א. למה יש לי תחושה שהרבה מהקוטרים בכתבה הזאת תמכו בגלובליזציה עד שנהיו מובטלים?

תקציר למאותגרים: מחסור במהנדסים תוכנה? איזה מחסור? בהודו יש מליון מהנדסים דוברי אנגלית שמוכנים לעבוד בעשירית השכר. והם עושים את זה. ויש אמריקאים שלא אוהבים את זה. אין דבר, הקבוע היחיד זה השינוי.
hi-tech? 204935
not in this case... was never in hitech and was never unemployed. Just plain social ideology in my case, I'm afraid. :)
hi-tech? 205211
לא הבנתי. את היית בעד גלובליזציה עד שהתחילו לפטר מתכנתים בארה"ב ולהעביר את העבודה שלהם להודו?
hi-tech? 205376
כנראה שלא הסברתי כמו שצריך: אני נגד האספקטים הממדרים של הגלובליזציה שמביאים לפערים חברתיים, לניצול ולעבדות. אני בעד שיתוף פעולה מבוקר והומני בין מדינות, המשמר את כבודם של העובדים ומסייע לפרנסתם ולצמיחתם. מה שהתכוונתי להגיד הוא שדעתי לא התגבשה בעקבות נסיבות אישיות הקשורות בעבודה.
גלובליזציה זה אחלה 205013
אני מבין שהעובדה שעכשיו גם לחלק מההודים יש אפשרות להתפרנס ביותר מדולר ליום צריכה להדאיג אותי? למה? אתה נגד פיתוח הכלכלה של הודו?
אין שום דבר חדש בהליך הזה. לפני שלושים שנה למשל, כל מוצרי האלקטרוניקה היו מיוצרים בארה"ב ואירופה. היום, רוב היצור עבר לאסיה ומזרח אירופה. האם הדבר פגע ברמת החיים באירופה? לא. האירופאים והאמריקאים עברו לייצר דברים אחרים שבייצורם יש להם יתרון על פני אסיה (כמו למשל, כתיבת תוכנה) והשיגו רמת חיים גבוהה יותר.
מכאן שמעבר עבודות "לשם" איננו גורם למחסור כאן‏1 אלא מפנה כוח אדם איכותי לעבודות אחרות יותר כדאיות. הטרנד הנוכחי הוא פיתוח מוצרים חדשים "כאן" ומתן עבודות התחזוק, אם בכלל, "שם".
אז אם נסכם את השפעות התהליך:
1. המתכנתים ההודים מקבלים יותר כסף מבעבר.
2. המתכנתים "פה" עסוקים בדברים אחרים, יותר רוויחיים, ואולי גם יותר מעניינים.
3. כל השאר נהנים מסחורות יותר זולות.
לי זה נשמע מצויין.

גילוי נאות: אני עוסק בתכנות לפרנסתי.

1 אופס. אנחנו בעצם במזרח התיכון, לא ממש אירופה או ארה"ב. בתור מתנגדים לגלובליזציה אולי עלינו להתנגד לכל עבודות התכנות והפיתוח שעוברות לכאן? מי בא להפגנה מול מרכזי הפיתוח של אינטל, איביאם וכו?
גלובליזציה זה אחלה 205014
איזה יתרון יחסי יש "לנו" המבטיח שכאן יעסקו בדברים "יותר רווחיים ואולי מעניינים" ואילו בהודו "יתחזקו, אם בכלל"? לפי השמועות על יכולתו המקצועית של המתכנת ההודי הממוצע, נשמע סביר יותר שההפך יתרחש.
גלובליזציה זה אחלה 205022
מה, לא שמעת על הניצוץ היהודי?
גלובליזציה זה אחלה 205025
הניצוץ היהודי זה מה שהיה בסוסיתא במקום פלאגים?
גלובליזציה זה אחלה 205118
מערכת סוציאליסטית יכולה לכבות גם את הניצוץ היהודי.
גלובליזציה זה אחלה 205031
כמה עובדות ואינדיקטורים
א. התשתית בהודו היא מאוד בעייתית (למשל, הרבה מאוד הפסקות חשמל שנמשכות ימים). לא בטוח שהייתי שולח לשם עבודות קריטיות, כמו מוצרי הדגל של החברה שלי, לפחות לעת עתה.
ב. העבודות שמגיעות להודו באות מחברות אמריקאיות או אירופיות‏1. לכל אלו כבר יש כוח אדם מאוד מיומן שהושקע הרבה כסף בפיתוחו והוא בעל נסיון. נהוג שאת הצוותים החדשים ובעלי הנסיון הפחות מפקידים על העבודות הפחות זוהרות. את ה"סטארים" שלך אתה רוצה לשים על הפיתוחים החדשים, לא על תחזוקת האנטיקות.
ג. ישנם יתרונות הקשורים במיקום ובתרבות, מעבר לקרבה ל"מפקדה" של החברה שמאפשרת תקשורת יותר טובה בין שאר חלקי החברה, ישנה גם סבירות שהמתכנת האמריקאי הממוצע יכיר יותר טוב את הצרכים והנחות היסוד של אמריקאי ממוצע מאשר ההודי הממוצע. האמריקאים גם נוטים להיות יותר יזמיים ומקוריים.
ד. נסיון העבר מצביע על כך. ההעברה של עבודות, מכל תחום כמעט, מתחילה מלמטה ולא מלמעלה. קודם העבודות ה"שחורות" ועם הזמן, יותר ויותר עבודות "לבנות".
ה. ה"סטארים" ההודים האמיתיים, פשוט עוברים לארה"ב. בדוק קצת חברות עמק סילקון ותגלה הרבה מאוד שמות הודיים בצוותים (וזה ממש לא תופעה חדשה). מה שקורה עכשיו הוא שההודים בהודו תפסו שכל והבינו שעדיף להם ליצור תנאים יותר טובים בהודו כדי שאותם אנשים ישארו בהודו (או יותר נכון, יחזרו להודו אחרי שלמדו באוניברסיטה אמריקאית) וימשכו את סביבתם למעלה מאשר שישארו בארה"ב.

ולסיכום. ההודים הם כנראה בהחלט לא רעים והם תחרות קשה אבל היתרון העיקרי שלהם הוא המחיר. ככל שיעברו יותר עבודות להודו כך תעלה התחרות על כוח האדם ההודי והמחיר בהתאם (וזה כבר קורה). מה שמצמצם את היתרון היחסי.

1 כלומר לא מדובר פה, כרגע, בחברות תוכנה הודיות ש"משתלטות על העולם" (וממילא אין לך על מה להלין בעניין זה)
גלובליזציה זה אחלה אבל NIMBY 205210
אתה פיספסת את הקטע לדעתי. אני לא אומר שזה לא אחלה. אני רק אומר שיש לי הרגשה שהרבה מתומכי הגלובליזציה בארה"ב הם אנשים שבטוחים שבזכות "יתרונותיהם" ו"חריצותם" אף פעם לא יסבלו מתהפוכות כלכליות. נדמה לי שהכתבה מראה כמה אנשים כאלה, ומה עובר עליהם כאשר מתברר להם שלא כך המצב. למעשה אף אחד מהממורמרים בכתבה לא טען שהוא עבר *המרת דת* בעקבות פיטוריו, אבל זה השתמע.

אגב, אם תקרא את המאמר המודפס ( ואולי גם את האלקטרוני, לא בדקתי) תגלה שישראל מקבלת ציון נמוך יחסית באיכות סופית של מוצרי תוכנה באאוט סורסינג, אז כן, כדאי להתחיל לדאוג- הודו בעורפינו.

גילוי נאות- אני לא מתכנת ולא מובטל ( עדיין ועדיין).
אז קראתי על הסווטשופס. 205472
וכרגיל, אם אני רוצה לנקוט עמדה, לא מספיק להגיד "קנה ריבוק ולא נייק". אני צריך לפעול בצורה מאוד אקטיבית, לקנות בגדים באינטרנט, או לחפש תוויות שאני לא בטוח שיש בכלל בארץ.
את השיטה היחידה שמתוארת שם ונראית לי אפשרית ליישום - קניית בגדים מיד שניה - אני מיישם כבר היום.

אני חושב שבוויכוח בינך לבין ארז אני איפשהו באמצע. אני שמח לעשות משהו לשינוי המצב העולמי (בכיוון הרצוי לי) אם זוהי פעולה פשוטה (למשל: הימנעות מכבד אווז, קניית ביצי חופש, החרמת חברה מסויימת) אבל אם הפעולה היחידה שניתן לעשות כדי לשפר את המצב דורשת שינוי משמעותיי בהלכותיי, הרי שאני לא מוכן לעשות כל-כך הרבה כדי להיות "צרכן תורם". יש גבול.
אז קראתי על הסווטשופס. 205566
אנחנו לא כל כך רחוקים מבחינה מעשית... גם אני מוצאת שקשה ליישם את כל מה שמציעים שם(1). בספר שהמלצתי עליו יש עצות מעשיות יותר. מבחן ה"שינוי משמעותי בהלכותיי" נראה לי מדד הגיוני וסביר.

(1) במאה ה-‏19, הקוויקרים, שלא רצו לממן את העבדות וחששו לקנות כותנה ממטעים של הדרום, טוו את הבגדים שלהם בעצמם, שזה ה-מון עבודה, אבל אני לא בטוחה שהם גם גידלו כותנה בעצמם...
ח''ח על ניסוח הגישה הזו. 205469
הבעייה העיקרית שלי אתה היא שהיא אפשרית רק במקרה שבו אתה באמת חי ברווחה כלכלית, וחיסכון של עוד כמה שקלים לא ישנה לך דבר.
מה שמדהים הוא עד כמה, במדינה המודרנית, אתה צריך לעסוק בכל-כך הרבה דברים (המהדרין קוראים להם ''סידורים'') כדי לוודא שאף אחד לא יגנוב ממך או ירמה אותך (מצד אחד) וכדי להדוף טרחנים (מצד שני).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים