 |
|
 |
||
|
||||
 |
איל גבאי - מנהל רשות החברות הממשלתיות טוען: "חלוקת מניות באופן שווה לכלל האזרחים, כפי שמוצע בלאומי, היא רגרסיווית; אדון רבינוביץ' בקרית אתא יקבל את אותו מספר מניות כמו המיליונר דנקנר". האם זהו באמת מהלך רגרסיבי? ואם כן, למה זה רע? מי צריך לקבל יותר מניות, המליונר דנקנר או מר רבינוביץ'? ולמה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הנימוקים לחלוקת האופציות הוא שאזרחי ישראל "קנו" את הבנק בכספי המסים בשנת 83, והבנק מוחזר עכשיו לבעליו. לפי הנימוק הזה, החלוקה צריכה להיות פרופורציונלית לתשלום המסים. בעיני, המונח "רגרסיבי" מאותת על הנחת יסוד, כאילו המדינה היא חברה בע"מ וכל אחד מחזיק בה מניות על-פי תשלומי המס שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, הוא פרוגרסיבי, לפי כל הגדרה הגיונית של המושג. נתחיל ממיסוי, שאליו בדרך משוייך התואר "רגרסיבי" או "פרוגרסיבי" (או נייטראלי): מיסוי רגרסיבי הוא כזה שמושת באופן שווה (במספרים אבסולוטיים) על כל אזרח: מס גולגולת של 100 ש"ח לחודש, למשל, יהיה מס רגרסיבי, משום שהוא לוקח 10% משכרו של מי שמרוויח 1000 ש"ח בחודש, אבל רק 0.1 אחוז משכרו של מי שמרוויח 100,000 ש"ח בחודש. מס נייטרלי הוא מס שמושת באחוז קבוע על כולם - כולם משלמים אחוז אחד מהכנסתם, נגיד. יש מי שטוען שגם מיסוי כזה הוא רגרסיבי בשל עקרון התועלת השולית הפוחתת. מס פרוגרסיבי הוא כזה שאחוז המס המשולם עולה ככל שההכנסה עולה - דוגמת מס ההכנסה הנהוג בארץ.1 עכשיו, כאשר מדובר בחלוקת מניות לתושבים, מדובר בפעולה הפוכה - במתן כסף, במקום בלקיחת כסף. לפיכך, ההגדרות צריכות להתהפך: חלוקת כסף רגרסיבית תהיה זו שבה ככל שאתה יותר עשיר, אתה מקבל סכום שמהווה אחוז גדול יותר מהכנסתך. חלוקה "נייטרלית" תהיה חלוקה שבה כולם מקבלים את אותו אחוז מהכנסתם2. חלוקה פרוגרסיבית תהיה זו שבה כולם מקבלים אותו הדבר במספרים אבסולוטיים, כלומר - ככל שאתה יותר עני כך מה שתקבל מהווה אחוז גדול יותר מההכנסה שלך.3 מכאן, שחלוקת המניות היא פרוגרסיבית, ולא רגרסיבית. עוזי העלה כאן את האפשרות כאילו החלוקה היא רגרסיבית משום שדנקנר שילם הרבה יותר מס מאשר "אדון רבינוביץ"', אבל קשה לי להאמין שזו הכוונה. לפחות לפי טון הדברים, הוא התכוון דווקא להתלונן על כך שדנקנר מקבל כל כך הרבה, ולא להפך. אבל כל הטענה שלו נשמעת לי מוזרה. אני חושש שקשה יהיה לשפוט למה הוא התכוון מהציטוט הבודד הזה. 1 אפשר, כמובן, להעלות על הדעת מס אולטרא-רגרסיבי, שבו ככל שאתה עני יותר, אתה משלם סכום אבסולוטי גדול יותר, אבל זה לא ממש ריאלי. 2 וכאן כבר בולט יותר למה חלוקה כזו יותר דומה לחלוקה רגרסיבית מאשר לנייטרלית. 3 גם כאן אפשר לבצע חלוקה אולטרא-פרוגרסיבית - ככל שאתה יותר עני אתה מקבל סכום גדול יותר. למצב הזה דווקא יש דוגמאות במציאות - קצבאות, למשל. רעיון מס ההכנסה השלילי שדובר בו רבות באייל הוא אולטרא-פרוגרסיבי בטווח ההכנסה שמתחת לסף המס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשל עיקרון התועלת השולית הפוחתת, מס של אחוז קבוע הוא פחות טוב - עבור מי? איך מוחל עיקרון התועלת השולית הפוחתת במקרה הזה? ככל שיש לך יותר כסף, כך הרווח שאתה יכול להפיק ממנו ביחס לגודל ההון קטן יותר? לי, הדיוט כלכלי מושלם, זה דווקא נראה ההפך ("תועלת שולית הולכת וגדלה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שיש שקל אחד בכיס, עוד שקל אחד מביא תועלת גדולה. למי שיש מליון שקל, עוד שקל לא מביא שום תועלת כמעט. אם זה לא היה כך, התרומות לצדקה היו עוד יותר קטנות ממה שהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מגדיר תועלת? לי נראה כאילו מי שיש לו פי שתיים יותר כסף, אופציות ההשקעה שלו נרחבות יותר, והוא יכול להרוויח יותר מפי שתיים (אפילו שהוא כנראה לא צריך כל כך הרבה כסף כדי לדאוג לילדיו ללחם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין אותך נכון, אתה מדבר על משהו אחר, בנוסח ''המליון השני יותר קל'' מהמועדון של דרב''ב. ''תועלת'' היא מושג כלכלי אבל לצרכינו מספיקה המשמעות האינטואיטיבית שלה. יש יותר תועלת בקניית לחם לילדים מאשר בעוד מאית פרומיל קרט ביהלום שאתה קונה למאהבת שלך (מנסיון אישי עגום). אחת הדרכים למדוד תועלת היא ע''י כמות המאמץ שאדם סביר מוכן להשקיע כדי להשיג אותה. מעט מאד מליונרים מבלים את זמנם הפנוי בניקוי שמשות של מכוניות ברמזור גם אם אין להם, ברגע מסויים, דרך אלטרנטיבית ומשתלמת יותר להשקיע את זמנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא פחות טוב, אמרתי שהוא יותר רגרסיבי. אם זה טוב או רע, תחליט בעצמך. תועלת שולית פוחתת אומרת שגרף התועלת של סכום הכסף שלך הוא קמור1. התועלת לא נמדדת ע"י הרווח שאתה יכול לעשות מהכסף, אלא מ"מה אני יכול לעשות עם הכסף וכמה זה חשוב לי". אז אני יכול לקחת את הכסף שלי ולקנות אוכל, או לקנות יאכטה, או להשקיע בבורסה ולהשיג עוד כסף - אבל בגלל עקרון התועלת השולית הפוחתת, ה"עוד כסף" לא שווה כל כך הרבה, מבחינת התועלת שלו. 1 ראה דוגמא כאן: http://www.daviddfriedman.com/Academic/Price_Theory/... שים לב שהתועלת השולית של כסף אף פעם לא מגיעה לאפס, כי זה כסף ותמיד אפשר למצוא מה לעשות עם עוד. אבל בשלב מסויים היא הופכת למאוד קרובה לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאני חשבתי. עכשיו רק נשאלת השאלה למה איל גבאי חושב הפוך. אפשרות אחת, הוא לא מבין בכלכלה. אפשרות שניה, הוא מניח שקהל השומעים שלו לא מבין בכלכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם למדתי קצת כלכלה, אבל אין לי מושג בפסיכולוגיה. תשאל את אחד הבלבניסטים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |